"שמעתי ניפוץ זגוגיות וראיתי תינוק עם ראש פתוח": עדויות מפוגרום

"פתאום שמעתי ניפוץ זכוכיות ושמעתי את כל הילדים צורחים מהחדר השני. רצתי לשם. הראש של מוחמד היה פתוח, והוא דימם על הרצפה. הוא בן שלוש. והמתנחלים בחוץ עדיין, וכל הילדים האחרים סביבו, בוכים כמו שלא ראיתי אף-פעם". כך תיארה מרים חמאמדה את המתקפה אתמול (יום שלישי) של עשרות מתנחלים על הכפר מופגרה בדרום הר חברון שבה נפצע מוחמד, בן אחיה, המאושפז עכשיו בבית החולים סורוקה עם סדק בגולגולת ודימום פנימי בראש.

ההתקפה על הכפר מופגרה החלה אתמול (שלישי) בשעה אחת בצהריים, כאשר קבוצה של עשרים רעולי פנים ישראלים תקפו רועה צאן. הם שיספו גרונות של שלוש כבשים מול עיניו, והוא ברח עם שני ילדיו הקטנים, בני שש ושבע. לאחר מכן הצטרפו אליהם עוד כמה עשרות רעולי פנים, כולם עם אלות, מקלות, אקדחים ואבנים. לפחות שישים רעולי פנים השתתפו בהתקפה. צבא קטן. הכפר הזה כבר ידע התקפות של מתנחלים, אבל כזה דבר עוד לא ראו שם.

לפי התושבים, התוקפים החלו לרגום בתים באבנים, לחתוך צינורות מים עם מצ'טות וסכינים. בית אחר בית. תושבים רבים ברחו לוואדי הסמוך. כמה מרעולי הפנים אפילו נכנסו לתוך הבתים עצמם וזרעו הרס. אחרים הפכו מכוניות של תושבים וניסו לגלגל אותם לוואדי. אחד מרעולי הפנים ירה מהאקדח שלו על פלסטיני, תושב הכפר, שהיה בביתו וזרק עליו אבנים, אבל לא פגע בו. בזמן המתקפה של המתנחלים, החיילים עמדו מאחורי רעולי הפנים ולא עצרו אותם. החיילים ירו כמויות גדולות של גז וכדורי גומי.

בסרטון שפרסם ארגון "בצלם" נראים התוקפים רעולי הפנים בתוך הכפר ולצידם חיילים שאינם עושים דבר ואפילו מתקיפים ומאיימים על תושבי הכפר.

סרטון של "בצלם" מההתקפה במופגרה. שימו לב לחיילים המלווים את רעולי הפנים  

"שמעתי רעש, יצאתי החוצה עם כפכפים, וראיתי אנשים מסתכלים לכיוון של המאחז הסמוך, אביגיל", סיפר פדל חמאמדה, בן 45. "יצאתי, הלכתי למסגד, וראיתי את המתנחלים תוקפים רועה צאן, בחור בשם עאמר. הוא היה עם ילד קטן, בן תשע. פירקו אותו במכות, עם אבנים. הוא היה בתוך האדמה שלו, בוואדי, בזיתים, ממש קרוב".

פדל סיפר כי בשלב מסוים הגיע למרכז מופגרה טרקטורון ירוק, מחוות מעון, הנמצאת מצידו השני של הכפר. "הוא חנה בלב הכפר", אמר פדל, "והיה מלא באלות, מצ'טות, ולמתנחלים היו אקדחים. הגנו על עצמנו, נגד הטרקטור, והמתנחלים החלו לתקוף את הכפר בטירוף. הגיעו עוד ועוד מתנחלים, כולם רעולי פנים. והצבא החל לזרוק עלינו גז מדמיע ורימוני הלם.

"הם עברו בין הבתים. ניפצו חלונות בשמונה בתים. פצעו לפחות חמישה ילדים באבנים. זה היה מאורגן, מתוכנן. הם התפצלו, חמישה פה, חמש-עשרה שם, כמות אדירה של מתנחלים. את המכוניות הרסו לגמרי. המשפחות היו בתוך הבתים בזמן המתקפה". ביתו של פדל היה מנופץ לגמרי, והוא הציג בפנינו על האבנים שנזרקו עליו.

חדרא חמאמדה, אשתו של פדל, סיפרה כי ראתה את המתנחלים עומדים ליד המסגד, קרוב לבית שלהם. "הם החלו ליידות עלינו אבנים", היא תיארה. "צרחתי: 'אתם פוגעים בילדים, אתם הורסים לנו את הבתים'. החלונות נשברו. זו פעם ראשונה שאני רואה מתקפה כזו, בעבר הגיעו לכאן, אבל לא בכמות כזו, בחופשיות כזו.

"העיניים של הבן שלי, אחמד, בן תשע, דמעו מרוב גז מדמיע, שהחיילים השליכו על התושבים שניסו להתגונן. אישה בהריון, שכנה שלי, יצאה מאחד מהבתים, ונפלה. אנחנו צריכים מתנדבים כאן, שישנו איתנו. הילדים שלי מפחדים להירדם. ניתן למתנדבים חדר, שיהיה מישהו שרואה. שיגן עלינו. אפילו מצלמות אין לנו כאן".

מרים חמאמדה, בת 30, היתה בגינת ביתה כששמעה את רעולי הפנים מגיעים מכיוון המאחז אביגיל. "הכנסתי את כל הילדים לחדר אחד קטן. בערך עשרים ילדים, אחד אחרי השני. אמרתי להם לא לפחד. נעלתי את הדלת", היא סיפרה.

"נזכרתי שיש ילדים, ישנים בחדר סמוך. ואני שומעת את המתנחלים בחוץ, מנפצים מכוניות, והבית מתחיל להירגם באבנים. פתחתי את הדלת ורצתי, בטירוף, אל החדר השני. שני הילדים צרחו שם. החזקתי אותם בידיים".

בשלב הזה, פגעו האבנים בבן אחיה מוחמד בן השלוש שהיה בחדר הסמוך, והוא החל לדמם. "הרמתי את הילד והתחלתי לרוץ בטירוף אל החיילים, שעמדו כמה מאות מטרים משם", סיפרה מרים. "הם אמרו לי ללכת לאמבולנס, אבל אני אמרתי שלא, שאני מפחדת, כי לידו יש מתנחלים.

"העיניים של מוחמד היו סגורות כל הזמן. הוא התעלף. הגיע ג'יפ של הצבא, ולקח אותו לאמבולנס, ביחד עם דוד שלו, שהיה איתנו. כשהיו בתוך האמבולנס, המתנחלים ניסו לתקוף את הדוד. הילד דימם באמבולנס כחצי שעה, עד שהמתנחלים הלכו מהאיזור, ואז פינו אותו לסורוקה". מוחמד אמור לעבור היום מסורוקה להמשך טיפול בבית חולים בגדה המערבית.

בזמן שמרים סיפרה את הדברים, בנה, קוסאי, גם כן בן שלוש, צרח לה בין הידיים. הוא נפגע מאבן ביד. מכל בית במופגרה, נשמע בכי ילדים, למרות שהמתקפה קרתה כבר לפני כמה שעות קודם לכן.

"אני בן ארבעים וחמש, נולדתי כאן, ולא ראיתי דבר כזה", הוסיף מחמוד חמאמדה, תושב הכפר. "מתנחלים נכנסו לתוך הבתים שלנו, ואנחנו בוואדי, וקבוצה נוספת של מתנחלים רוגמת אותנו באבנים. לא הייתה התקפה כזו, כמות אדירה כזו של מתנחלים.

"המתנחלים רוצים ליצור קו אחד, בין אביגיל לחוות מעון, ואנחנו באמצע. זו המטרה שלהם עכשיו: להשתמש באלימות כדי שנעזוב. הם משתלטים כל הזמן על אדמות נוספות, ותוקפים אותנו. זה כמו הצבא, שהורס לנו את הבתים. הכל כדי שנעזוב".

באזור דרום הר-חברון הוקמו בשנה האחרונה שבעה מאחזים חדשים. מה שנקרא "חוות רועים". בכל הגדה המערבית יש בערך ארבעים מאחזים שהוקמו בחמש השנים האחרונות. החוות מקבלות מהמדינה אלפי דונמים של אדמה שהופקעה מפלסטינים. מהמאחזים יוצאת אלימות מכוונת נגד התושבים הפלסטינים במטרה להטיל טרור.

כמה מאות מתנחלים מתפעלים את החוות. רבים מהם עוברים מחווה לחווה, בהתנדבות. מהמאחזים האלה יוצאים ישראלים ומתקיפים פלסטינים, הכל כדי שהם יעזבו את האדמות. היינו עדים לעשרות מקרים כאלה השנה.

המתנחלים בחוות מפעילים קבוצות ווטסאפ. לקראת החג, הם קראו לאנשים בקבוצות שלהם להגיע לחוות כדי להתנדב. לא ברור אם יש קשר בין הקריאות למתנדבים ובין המתקפה שהתחוללה אתמול, בחג שמיני עצרת.

זו לא חבורת קיצונים. זו המדיניות רשמית, שאחראי עליה שר הביטחון בני גנץ. כי גם הממשלה, כמו רעולי הפנים, מקדמת גירוש ליישובים שלמים. מופגרה הוא כפר לא מוכר, אחד מתוך עשרות, והמינהל האזרחי מגיע אליו להרוס בתים שוב ושוב. למרות שהכפר קיים מזה דורות, לא נותנים לתושביו היתרי בנייה. הכל במטרה שיעזבו.

בואו להפגנה בשבת (מי שיכול), באותו מקום. נגד אלימות המתנחלים, מניעת מים, הרס בתים, וכיבוש צבאי על עם אחר. בואו למען עתיד של שוויון זכויות בין הנהר לים. לתמיכה במאבק כאן.