פרשת בצלם והריאלי: שימוע סרק שהוא רדיפה פוליטית

כל ניסיון להסביר מדוע ראוי שמנכ"ל בצלם יופיע בפני תלמידי ישראל משחק לידיו של הימין הפשיסטי – אותם אנשי רוע, שממיינים בני אדם דיכוטומית לאלה שהם כמותם, ראויים ונעלים; ולאלה שאינם כמותם, ולכן הם בוגדים שיש להשתיקם ולהרחיקם.

לא צריך להסביר, לא צריך לתרץ, לא צריך לשכנע אם זה פוליטי או לא, קיצוני או לא, מאוזן או לא, חשוב או לא. אמרו רק זאת: זכותו המלאה של מנהל בית ספר להזמין אנשים להרצות כאורחים בפני התלמידים, ואין שום חוק או תקנה שמאפשרים לשר החינוך לפגוע בזכות זאת.

זה נכון שנפתלי בנט ניסה לחוקק חוק כזה, אבל הוא בעצמו עצר רגע לפני התהום. הוא הבין היטב שהראשונים שתיאסר כניסתם לבתי הספר יהיו אנשי הימין הלאומי. אלה שפועלים בכל רגע ובכל שעה, בניגוד למטרה הראשונה והעליונה מבין מטרות החינוך בישראל: "לחנך אדם להיות אוהב אדם".

על המצב החוקי והוראות חוזר מנכ"ל; וכן על השתלשלות הרדיפה נגד מנהלי הריאלי בחיפה, כתבתי בפירוט בהמשך.

"איבדתי את האמון בך שר החינוך"

אתמול, יום חמישי בבוקר, ערך מנכ"ל משרד החינוך שימוע למנהלי בית הספר הריאלי בחיפה "טרם ביטול אישור העסקה". באותה שעה, ערכו כמאה אנשי חינוך הפגנת תמיכה במנהלי הריאלי, בפתח משרד החינוך בתל אביב.

זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, אמר: "שר חינוך שאוסר עלינו להשמיע קולות של ביקורת ושל מחשבה פתוחה, הוא שר אלים. ולכן מכאן אני מזמין אותו לשימוע. אנחנו נקיים שימוע לשר החינוך, על האלימות שהוא מפעיל עלינו, ועל האיסורים שהוא מטיל עלינו, לחנך את הילדים שלנו לחברה דמוקרטית חופשית, שלא מפחדת משרים שמשרתים מגמות פשיסטיות".

זיר שר, מנהל בית חינוך אופק בעברון, הוסיף: "אני כאן כי איבדתי את האמון בך, שר החינוך. מכיוון שפגעת בביטחון שלי להשמיע את דעתי מבלי לחשוש; מכיוון שראיתי כיצד אתה פועל בכוח שאינו הולם את מטרות החינוך; ובעיקר כיוון שאינך מראה יכולת להכיל דעות שאינך מסכים אתן".

רם כהן, מנהל תיכונט תל אביב, הדגיש: "זה שימוע פוליטי! זה שימוע לכל ישראל החופשית! שימוע לכל מנהלי בתי הספר, שנרדפים כבר כמה קדנציות, מאז התקופה של גדעון סער".

"ההשתקה וההפחדה מחלחלות למטה", העידה נעמי בייט צורן, מנהל מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. האגודה הפיצה מכתב גלוי לשר (כאן: בעברית ובערבית), ואף שחתמו עליו כ- 4,500 מורות ומורים, רבים מהם ביקשו שלא להזדהות בפומבי.

מתוך המכתב: "לצערנו ולמרבה הבושה הוכחת לנו כי אין לך שמץ אמון במורים, אם לנסח זאת במושגים קרובים יותר לעולמך: במקום להוביל בראש, הפקרת את החיילים שלך בשדה הקרב. […] אנו, נשות ואנשי חינוך, מבקשים להביע תמיכה בצוות בית הספר הריאלי בחיפה, שלא אפשר לבריונות, פופוליזם ולאומנות להכתיב את סדר היום החינוכי שלו".

בצעד ראוי להערכה הביע ארגון המורים העל יסודיים עמדה ברורה ונוקבת: "נבהיר – הנושא אינו רק שני מנהלי בית הספר אלא מעמד המורים כולם, חשש לסתימת פיות של ציבור עובדי ההוראה, וחשש לניצול פוליטי של עידן טרום הבחירות על גבם". רן ארז, יו"ר ארגון המורים, אף הצטרף למעמד השימוע, יחד עם יוסי בן דב, מנכ"ל בית הספר הריאלי, ומנדי רבינוביץ', מנהל החטיבה העליונה.

מכתבי הזדהות עם הנהלת בית הספר הריאלי הופצו גם מטעם מורי האזרחות בבית הספר הריאלי (מועתק בפוסט מאת מאיר ברוכין) וכן מטעם "מנהיגים – ארגון מנהלי בתי הספר".

חינוך משוחרר מכל סמכותנות וכפייה

ממרחק 350 שנים אחורה, הצטרף למחאה גם המחנך יוהאן עמוס קומניוס. בספרו "החינוך האוניברסלי" (פאמפאדיה), הוא כתב:

"לפי קו מחשבה זה" (של שר החינוך יואב גלנט ודומיו), "אם רצונך לשמור על אדם בשליטה מוחלטת, יהיה זה בטוח יותר להגן עליו מכל התנסות; שזה כמו לשלול ממנו את חושיו, ולעשותו עיוור, חרש וללא חישה, גישה שאנו יודעים שיש כמה קנאים מוליכי שולל שאימצו במתכוון.
הרחיקו דעה זו מאתנו!"

"נקודת המבט של אדם (כלומר, בזה שהוא רואה בעיניו שלו) מחייבת שסדנה זו של אור, בית הספר של החכמה האוניברסלית, חייב להיות משוחרר מכל מה שדומה לסמכותנות; מכל כפייה של אמונות; מכל קביעה של ידע; ומכל מה שמקהה את החושים".

"זה מאוד חשוב שבני אדם יבינו את הדברים באמת, וילמדו וידעו כיצד לבחור או להיפטר מהם בקלות, באמצעות שיקול דעתם. זה יבטיח שצלם האל שבבני האדם לא יכחד, שכן הוא שומר על חופש הבחירה כתכונה הייחודית לאדם. אם זה יחסר, ואנשים יאלצו להכניע את רצונם לכוח שיפוט חיצוני, במקום רצון נקבל אי-רצון ובמקום אדם נקבל אי-אדם".

קיצור תולדות חוזר מנכ"ל

נוהל משרד החינוך הנוגע לעניין מרצים אורחים בבתי הספר נקבע כבר ב-2002, והוא קצר ופשוט: "מנהלי בתי הספר מתבקשים לשמור על איזון בשעה שהם מזמינים הרצאות שיש בהן כדי להשפיע על עמדות התלמידים". הסמכות, אם כך, היא בידי מנהלי בתי הספר, ומשרד החינוך הוא במעמד מבקש.

ב-2014, במסגרת תוכניתו של השר שי פירון לקידום הוראה משמעותית, נקבע שיש "לחזק את המעורבות של התלמידים בסוגיות מוסריות וחברתיות ולעודד שיח חינוכי על נושאים שנויים במחלוקת". אכן, מחשבה ביקרותית יכולה לקדם למידה משמעותית.

החוזר ללמידה משמעותית הוא מסמך פדגוגי שנועד להמריץ את המורים לקראת מה שכן, ולא לקבוע גבולות למה שלא. כדי לסייע בידי המנהלים והמורים להציג לתלמידים נושאים שנויים במחלוקת, כולל החוזר שלל עצות, ובהן לקיים דיון מקדים בצוות המורים, להציב גבול בשיחה אם נשמעות עמדות גזעניות וכיוצא באלה.

בדצמבר 2015 החל שר החינוך נפתלי בנט את מלחמתו בארגון שוברים שתיקה, תחילה בעמוד הפייסבוק האישי שלו. כדי לתת לדברים יתר תוקף, התערב בנט בחוזר הפדגוגי שהוזכר, והכניס בו ניסוחים פתלתלים ועמומים, שנועדו לעצור את שוברים שתיקה מלהיכנס לבתי הספר. למשל: "לא תותר כניסתם של גורמים חיצוניים ודוברים חיצוניים שיש בפעילותם […] שיח הפוגע בלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

מהר מאוד התברר שאין בחוזר המנכ"ל כדי לעצור את האמת מלנבוע, ולכן ב-2018 העבירו חברי הכנסת הנאמנים לבנט, תיקון לחוק חינוך ממלכתי. על פי התיקון, ניתנו לשר החינוך סמכויות חדשות: "השר יקבע כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של אדם או של גוף שפעילותו עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי".

בנט מעולם לא קבע את הכללים האלה, וכך גם נהג השר הבא, רפי פרץ. הוא אמנם ניסה בשם "חוק שוברים שתיקה" להלך אימים על מנהלי בתי הספר. אבל גם הוא התקפל, משום שכפי שהוסבר, אין דבר כזה "חוק שוברים שתיקה". פרץ ובנט לא העזו לקבוע את הכללים שהחוק התיר להם לקבוע, משום שהם הבינו היטב: ארגוני הימין הלאומי פועלים בניגוד למטרות החינוך של מדינת ישראל.

קיצור תולדות השר גלנט נגד הריאלי בחיפה

גם השר גלנט נפל באותו הפח של קודמיו. ביום שני, 18 בינואר, תוכנן והתקיים יום "זכויות האדם" לתלמידי שכבת י"ב בבית הספר הריאלי בחיפה. את הרצאת הפתיחה נתן חגי אלעד, מנכ"ל עמותת בצלם, בנושא: שליטה צבאית ביהודה ושומרון ושמירה על זכויות האדם – היילכו יחדיו?

יום קודם לכן היה מי שלחש על אוזנו של השר על האירוע המתוכנן. השר מיהר להוציא מכתב למנכ"ל המשרד ולמנהלי המחוזות, שבו קבע: "ארגון המכנה את מדינת ישראל 'מדינת אפרטהייד' – לא תתאפשר כניסתו למוסד חינוכי במדינת ישראל".

הזמנה לשימוע של מנהל הריאלי, חלופת מכתבים by LocalCall on Scribd

נזכיר כי ב 12 בינואר, קיבל ארגון בצלם החלטה לקרוא למשטר הישראלי בין הים לנהר בשמו: אפרטהייד.

סער הראל, מנהל מחוז חיפה, הבין את הרמז של השר לאשורו. ביום ראשון בערב (12 שעות לפני תחילת יום העיון) הוא שלח מכתב ליוסי בן דב, מנכ"ל בית הספר הריאלי, שבו קבע נחרצות: "הריני מורה על ביטל הכנס ו/או לחילופין ביטול השתתפותו של ארגון בצלם".

בן דב לא נבהל, וביקש מהמחוז להציג את הבסיס המשפטי לדרישתו. מכיוון שהבהרה כזאת לא הגיע עד למחרת, פתיחת יום העיון, הוחלט על קיום ההרצאות כמתוכנן. בתגובה, זימן מנכ"ל משרד החינוך את יוסי בן דב, המנכ"ל, ואת מנדי רבינוביץ', מנהל החטיבה העליונה, לשימוע.

כפי שהוזכר, ארגון המורים העל יסודיים הצטרף לצד המנהלים בשימוע. האגודה לזכויות האזרח אף פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה, שיתערב בשימוע הלא חוקי.

בתשובה (ראו בפוסט מאת רם כהן) משרד המשפטים לא מנע את קיום השימוע, אולם העביר למשרד החינוך תנאי וטו: "לא תתקבל לאחר השימוע החלטה בעניין, עד להשלמת ליבון הנושא עמנו". כלומר עם משרד היועץ המשפטי לממשלה.

עוד נכתב בעמדת משרד המשפטים: "לא נעלמו מעיננו החששות העולים בפנייתכם באשר לפגיעה האפשרית בחופש הביטוי, שהוא זכות יסוד בסיסית וחשובה ביותר במשטר דמוקרטי, וכן האפקט המצנן שעלול להיגרם כתוצאה מהזמנת מנהלי בית הספר לשימוע".

תם ולא נשלם. בינתיים, בשם החינוך – יחזור גלנט אל ארמונו שנבנה על אדמות מינהל מקרקעי ישראל "לפנים משורת הדין", ויפסיק להפריע למנהלים ולמורים לחנך את ילדינו.