שוויון זכויות אזרחי כללי הוא הפתרון ללהט"בופוביה

חודש הגאווה הסתיים השנה ברגשות מעורבים. קהילת הלהט"ב אמנם ממשיכה לקבל תמיכה רחבה מהציבור – וגם לשמש ככלי שיווקי בידי חברות מסחריות ומוסדות המדינה – אך מתמודדת במקביל עם גל הומופוביה שייצר הימין הישראלי כתגובה לאירועי החודש.

ממשלתם של נפתלי בנט ויאיר לפיד נתנה אור ירוק לאיומים כלפי חברי הקהילה, כשמשטרת ישראל סירבה לאשר את קיומם של אירועי גאווה בכמה ערים. בנתיבות נאסר על חברי הקהילה לקיים אירוע גאווה מול העיריה, ובמצפה רמון נפסל מתווה המצעד, שהתקיים לבסוף רק הודות לעתירה שהגישה תושבת העיר לבג"ץ.

הדרישה להסטת המצעד במצפה רמון הגיעה מטעם אנשי הגרעין התורני בעיר, שהתנגדו בעבר לכמה אירועי גאווה שיזמה הקהילה המקומית. רב ישיבת "מדברה כעדן", המזוהה עם הגרעין התורני, איים כי תומכיו יתקפו את משתתפי המצעד בגיבוי תנועת להב"ה, המקיימת בקביעות הפגנות שקוראות לשלילת זכויות מלהט"בים.

ערוץ 14 פירסם תחת הכותרת "להט"ביסטן" כתבה בת 4,500 מילה מאת אשת ימין חילונית, שכינתה את מצעד הגאווה "מצעד פריצות מינית", קבעה כי להט"ב הוא "מונח פוליטי תוצר אידיאולוגיות שמאל רדיקליות", והגדירה איסוף דיווחים על הומופוביה על ידי ארגוני הקהילה כ"עידוד הלשנות".

טענות דומות חזרו בגל של פרסומים מצד אנשים פרטיים, שטענו בין השאר כי מצעד הגאווה בתל אביב כלל עירום בוטה, אף שבתמונות שצורפו נראו משתתפים במצעד לבושים בבגדי ים, ותכנים שאינם הולמים לילדים, כמו שעת סיפור עם מלכות דראג. דברים ברוח דומה קידמו חברי הכנסת עמיחי שיקלי ועידית סילמן ממפלגת ימינה.

בין היתר, הופצה תמונה מזויפת של ילדה מנופפת בדגל גאווה מול שלושה גברים לבושים בבגדי BDSM, שהופיעה עם הכיתוב: "ככה נראית האנושות כשהיא גוססת"., שכלל לא קשורה למצעדים בישראל ומשמשת לממים הומופוביים ברחבי העולם כבר לפחות שנתיים.

לכך ניתן להוסיף את דחיקת מצעד הגאווה בתל אביב לשדרות רוקח, ועדויות כי במקום הוצבו תאי שירותים ממוגדרים, המדירים את חברי.ות הקהילה הקווירית והטרנסית. ואת התגובה העוקצנית (שנמחקה במהירות) של העירייה לטענות.

אם זה לא מספיק, בימים אלה מקודם גם "ראיון צפוף" של עמית סגל עם בן שפירו תחת הכותרת "הטירוף הפרוגרסיבי ועתיד העולם החופשי", שיעסוק גם בשאלה "מה זו אישה". שפירו הוא שמרן יהודי-אמריקאי הידוע בעמדותיו נגד נשים, להט"בים ומוסלמים, שבין היתר תומך באיסור הפלות, ורואה בהומוסקסואליות הפרעה נפשית. בפאנל ישתתף גם חבר הכנסת מהליכוד אמיר אוחנה, שכבר התבטא בעבר נגד המאבק הלהט"בי.

על רקע הרשימה החלקית הזאת, הולך ומתבהר כי המאבק הלהט"בי לא יוכל להשיג את מטרותיו ללא חתירה לשוויון זכויות אזרחי כללי. אפשר לראות בכך דרישה לסולידריות עם קבוצות מוחלשות אחרות, אך תיאור זה אינו ממצה, לפחות משתי סיבות.

סיבה אחת היא היא שלהט"בים נמצאים בכל אחת מהקבוצות שנפגעות ממוסדות המדינה: נשים, מזרחים, פלסטינים, יוצאי אתיופיה, א.נשים עם מוגבלות, חרדים, חסרי מעמד. מרבית חברי הקהילה משתייכים לאחת מקבוצות אלה, וחשופים לפגיעוּת מוגברת עקב ההצטלבות בין גורמי האפליה השונים.

הסיבה השנייה היא שהלהט"בופוביה הממוסדת נשענת על אותם מנגנונים שמבססים את הגזענות והשוביניזם בישראל, ותיקון מנגנונים אלה הכרחי לכל שינוי חיובי ברווחה ובביטחון של חברי הקהילה. כלומר, כל פתרון שיוגדר כך שיהיה תקף רק לקהילה הגאה או לחלק ממנה, מבלי להתייחס למנגנוני אפלייה כלליים, יהיה פתרון חלקי וזמני, שלא בהכרח ייספק הגנה ממתקפות דומות בעתיד.

הבנה זו, שתואמת את המטרות המקוריות שניסחה התנועה הלהט"בית בישראל ובעולם, מעלה שאלות לגבי שיתוף הפעולה הנוכחי של בכירי נציגי הקהילה עם יוזמות שחותרות נגד המאבק הלהט"בי.

הקואליציה של נפתלי בנט ויאיר לפיד, שבה חברים לפחות שלושה להט"בים מוצהרים – יו"ר מרצ ושר הבריאות ניצן הורוביץ, והח"כים יוראי להב-הרצנו ועידן רול ממפלגת יש עתיד – חתומה על צעדים רבים המנוגדים לערכי השוויון, הרווחה והביטחון שהתנועה הלהט"בית וארגוניה השונים מבקשים לקדם.

לצד חוקים מפלים כמו חוק איחוד משפחות, ממשלת בנט-לפיד קידמה פעולות גירוש של תושבים מבתיהם בגבעת עמל, כפר שלם, מסאפר יטא, סילוואן, שייח' ג'ראח, הדיור הציבורי ברחבי הארץ, וזו כמובן רק תמונה חלקית. פעולות אלה קודמו גם על ידי ממשלות נתניהו, אך לפי פרסומים בנושא, כולן הוגברו על ידי הממשלה היוצאת.

אינטרס להט"בי מרכזי

על רקע אירועים אלה, חתמנו את חודש הגאווה בהפגנות בהשתתפות חברי הקהילה ותומכיה, שהתקיימו תחת הכותרת "באים לנציגים" – מול ביתה של סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק הרווחה והשירותים החברתיים, חן אריאלי; מול ביתו של שר הבריאות הורוביץ; ומול בית העיתונאים בתל אביב, שבו נערכו בחירות לוועידת מפלגת מרצ.

אריאלי כיהנה בעבר כיו"ר האגודה למען הלהט"ב, ונכנסה לתפקידה בעירייה ב-2018. מאז התבטאה בחריפות בראיונות בעד הצורך במערכת רווחה יציבה, שתיתן רשת ביטחון כלכלית לתושבים. אך העירייה שבה היא חברה מקדמת מדיניות הפוכה: מחד מתעדפת בנייה ייעודית לבעלי הכנסה גבוהה, ומאידך מאפשרת הפעלת אמצעים אגרסיביים לפינוי חד צדדי של תושבים, שלא מקבלים מענה ממערכת הרווחה.

בהפגנה התייחסנו לפינוי שכונת גבעת עמל על ידי כוח של יותר מ-1,000 שוטרים בנובמבר האחרון; לפינוי משפחות מכפר שלם בתחילת השנה; ולמשבר המתמשך מול חברת עמידר הממשלתית וחברת חלמיש, הנמצאת בבעלות משותפת של המדינה ועיריית תל אביב.

בניגוד למטרה המוצהרת של חלמיש – לסייע במתן פתרונות דיור – תושבים ביפו ובשכונות הדרום מדווחים כי במסגרת פעילותה, החברה מוציאה צווי הריסה לדירות, מונעת מדיירים לתחזק את בתיהם עד שיהפכו מסוכנים, וכן מפנה משפחות מדירות לפי קריטריונים שרירותיים. עיריית תל אביב, כאמור, מחזיקה בבעלות משותפת על החברה ויכולה לפעול לשינוי מדיניות זו, לטובת כלל תושבי העיר.

משתתפי ההפגנה ציינו שגם אוכלוסיות שנחשבו בעבר חזקות יחסית, הפכו בעשורים האחרונים לפגיעות, עקב נסיקת מחירי הדיור בעיר. הזינוק במחירים מושפע בין היתר מהימנעות ממיסוי דירות נופש שמשווקות דרך אתרים כמו booking ו-airbnb; הסבת מבנים בשכונות מגורים למלונות בוטיק, בעידוד העירייה; והקצאה של דירות בודדות בלבד בפרויקטים החדשים בעיר לדיור בר השגה.

לכך מתווסף סירוב מצד עיריית תל אביב לפקח על העלאת מחירי השכירות בעיר, על אף דיווחים מרובים מצד שוכרים על העלאות של יותר מ-20% בשכר הדירה בתוך שנה אחת. צעדים אלה משפיעים לא פעם ביתר שאת על הקהילה הלהט"בית, שכן יש בעלי דירות שמסרבים להשכיר דירות לחבריה, ממניעים הומופוביים וטרנספוביים.

אור גרוס, פעילה בהתארגנות המקומית "קוויריות עם גבעת עמל" וממארגנות ההפגנה, הזכירה כי באפריל 2021 הצביעה חן אריאלי יחד עם רבים מחברי מועצת העיר על מכירת זכויות העירייה בשכונת גבעת עמל ב', וזאת מבלי שהתושבים יפוצו על הפקעת הבתים שבהם נולדו וחיו מעל שבעה עשורים.

העירייה גרפה רווח של 367 מיליון שקל בעסקה זו, ומסרה לכתב "כלכליסט" דותן לוי בתגובה: "באשר למתווה הפיצוי, המדינה ניסתה ליצור מתווה אך נכשלה, והוא לא יצא לפועל. ההתחייבויות של המדינה במקרה גבעת עמל אינן קשורות לעירייה. בכל מקרה, הנושא מיצה את עצמו". זאת, אף שהתושבים נותרו ללא קורת גג.

הפרויקטים שבחרה העירייה לקדם בשטח השכונה הם מגדלי מגורים מהסוג שמכונה "פרויקט יוקרה". אחד מהפרויקטים האלה, "פארק בבלי" של יצחק תשובה, הוא מוקד למחאת דיירים על תנאי מגורים ירודים, על אף המחיר הגבוה שבו שווקו הדירות.

פרידה נג'אר, שהובילה את אחת ממחאות הדיור ביפו בנובמבר 2021, אמרה בהפגנה: "חן אריאלי, איך את חלק מעירייה שמוציאה צווי הריסה לשכנים שלך? יאפא היתה קהילה חזקה והפכתם אותה לחלשה". עיריית תל אביב פינתה בשעתו את מאהל המחאה, שכונה "מאהל האמהות", ונעלה בפני האמהות וילדיהן את המקלט הציבורי במקום, כשהיא מציעה להן רק סיוע חלקי.

ההפגנות מול ביתו של הורוביץ ובית העיתונאים התמקדו בסטיגמות במערכת הבריאות. המפגינים מחו, בין השאר, על החלטתו של הורוביץ, בניגוד לעמדת גורמי המקצוע במשרד, לגנוז את דו"ח משרד הבריאות על מעורבות צוותי רפואה בהיעלמות ילדי תימן, מזרח ובלקן, שאותו הגיש מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' איתמר גרוטו, לפני יותר משנה.

חברי הקהילה מתחו ביקורת דומה על הורוביץ במהלך נאומיו במצעד הגאווה בירושלים ובכנס רפואה גאה בתל אביב.

כשלציניות אין גבולות:
שר הבריאות ניצן הורביץ: ״השנה זוגות גברים יכולים לעשות פנדקאות בישראל״
הקהל בתגובה: ״שחרר את הדו״ח״
(דו"ח משרד הבריאות על מעורבותם של צוותי הרפואה בפרשת חטיפות ילדי תימן המזרח והבלקן)@NitzanHorowitz @meretzparty pic.twitter.com/ZHCZLTldh2

— שיחה מקומית (@mekomit) June 2, 2022

הציפיה כי כלל תושבי המדינה יזכו לטיפול רפואי ולשירותי רווחה באופן ענייני ונטול משוא פנים, נוגעת ללהט"בים כמו לכל אוכלוסייה מוחלשת אחרת, ודו"ח בהמלצת הוועדה המתכללת בנושא גזענות, אפליה והדרה במערכת הבריאות, היה לפי כן צעד משמעותי בקידום מטרה זו. דחייתו של הדו"ח דווקא על ידי נציג בולט בקהילת הלהט"ב היא דוגמא לאנומליה שנוצרת כאשר מפרידים את המאבק הלהט"בי ממאבקי שוויון כלליים.

תמיכה בתהליכים כמו זה שביקשה ועדת משרד הבריאות לקדם היא אינטרס להט"בי מרכזי. כך גם הפסקת הפינויים הכפויים, התנגדות לחילופי אוכלוסיות על רקע אתני וכלכלי, ויישום מדיניות דיור הוגנת הכוללת דיור ציבורי ופיקוח על שוק השכירות, כנהוג בערים ומדינות רבות בעולם. נציגי הקהילה במוסדות הציבור נבחרו בין היתר על בסיס ערכים אלה, ועליהם לעשות כל שביכולתם כדי לקדמם.

נעה באסל היא דוקטורנטית לבלשנות באוניברסיטה העברית