newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רמדאן במתקן חולות: הכלואים רעבים ולא רק בגלל הצום

לחם אחיד, אורז לבן, ביצה קשה אחת וקופסת גבינה. זוהי התזונה במתקן "חולות". דו"ח חדש קובע כי שב"ס אינו מספק צרכים תזונתיים בסיסיים לכלואים. כדי להתמודד עם הרעב הקימו מבקשי המקלט מסעדות מאולתרות. עכשיו ברמדאן הן פועלות במרץ בכל ערב

מאת:

כתב: אורן זיו

מעט לפני שמונה בערב, בזמן שארוחת הערב מוגשת בתוך הכלא, מאות ממבקשי המקלט המוחזקים במתקן "חולות" שבנגב יוצאים מהשער הראשי. חלקם צועדים לעבר ההרים כדי להכין בשר על האש, וחלקם ניגשים למסעדות המאולתרות שמחוץ לגדרות הכלא, כדי לאכול את ארוחת שבירת הצום של הרמדאן. הרוב המוחלט של הכלואים מוותר על הארוחה שמוגשת בפנים.

לפי דו"ח חדש של "המוקד לפליטים ולמהגרים" שמתפרסם היום (רביעי), המזון שמוגש לכלואים אינו מספיק על מנת לענות על צרכיהם התזונתיים הבסיסים. "כשמתקן חולות נכשל באספקת חלופות מזון מתאימות ולכלואים לא ניתנים מספיק מזומנים לרכישת מזון מחוץ לחולות, נוצרת בעיה של חוסר ביטחון תזונתי", נכתב בדו״ח.

לפי הדו"ח, שלוש הארוחות המוגשות בחולות מדי יום כוללת בעיקר פחמימות ריקות, כגון לחם אחיד ואורז לבן. המקור היחיד לפרוטאין במרבית הימים הוא ביצה קשה אחת וקופסת גבינה קטנה. "המזון המוגש בחולות אינו מספיק על מנת לענות על צרכים תזונתיים בסיסיים", כותבת בדו״ח מייגן כהן, המתמחה בתזונה ציבורית. "גם במצבי חירום, כשהמשאבים הקיימים מוגבלים, ארגונים בינלאומיים שואפים להחזיק בתנאים מינימאליים של תזונה בסיסית עבור האוכלוסייה שהם משרתים. על התנאים לספק 2,100 קלוריות".

"העובדה שלא נמסר מידע תזונתי על ידי שב"ס מקשה על עריכת חישובים תזונתיים", קובעת כהן ומוסיפה: "אך המידע שנאסף מהכלואים בחולות מביא אותי למסקנה שדרישות תזונתיות בסיסיות של גברים בוגרים אינן מסופקות".

> שלושה מבקשי מקלט שגורשו מישראל נרצחו על ידי דאעש

מבקשי המקלט הכלואים אוכלים במסעדות מאולתרות מחוץ למתקן "חולות". יולי 2015 (אורן זיו/אקטיבטילס)

מבקשי המקלט הכלואים אוכלים במסעדות מאולתרות מחוץ למתקן "חולות". יולי 2015 (אורן זיו/אקטיבטילס)

"המטרה היא לאמלל אותנו"

"צום הרמדאן בחולות הרבה יותר קל", מספר לי בציניות אחד הכלואים, ג'ק, כשאני פוגש אותו מחוץ לחולות השבוע. "כשהייתי בחוץ עבדתי כל יום ברמדאן. כאן בכל מקרה אנחנו ישנים רוב היום, גם ברמדאן וגם בימים הרגילים, כך שאין ממש הבדל".

"לכבוד הרמדאן המסעדות בחוץ פועלות במתכונת מיוחדת", מסביר ג׳ק, מבקש מקלט מסודן, בזמן שהוא יושב מחוץ לכלא לאחר שסיים לאכול את ארוחת שבירת הצום. "בדרך כלל מנה של בשר עולה 20 שקל, אבל ברמדאן כל אחד משלם חצי מחיר ואוכל כמה שהוא רוצה, ובעלי המסעדה לא מרוויחים אלא רק מכסים את ההוצאות".

מאות מבקשי מקלט מסודן מתיישבים על הקרקע בקבוצות ומחכים לעשרה ל-8 בערב כדי לאכול. המסעדות המאולתרות הוקמו על ידי כלואים בחולות לפני מספר חודשים כדי לענות הצורך באוכל מזין ומשביע. הן מגישות מזון סודני מסורתי, תבשיל בשר על הגריל ואסידה, מעין דיסה מחיטה.

בעבר ניסו הכלואים להקים בקתות מקש שבהן מכרו אוכל, אך אלה נהרסו על ידי רשויות הכלא. כיום פועלות המסעדות בשטח פתוח, עם כסאות ושולחנות שנבנו משאריות עץ. את הציוד וחומרי הגלם שומרים במכוניות ישנות שחונות מחוץ לכלא, מכיוון שלא ניתן להכניס מוצרי מזון פנימה.

לאחר הארוחה רבים ממבקשי מקלט מקיימים תפילה בשטח שמחוץ כלא, ומנצלים את הזמן שיש להם עד השעה עשר – אז הם מחויבים לחזור פנימה ולחתום נוכחות – כדי לשבת עם חברים או לעשן נרגילה.

> אריתראיות קורבנות אונס שנכלאו בישראל, משקמות את חייהן בשבדיה

מנת מזון שמוגשת ב"חולות"

מנת מזון שמוגשת ב"חולות"

כל מבקשי המקלט איתם שוחחתי מחוץ לחולות השבוע מספרים על מזון שאינו ראוי למאכל ושאינו מזין. רבים מספרים על אורז שלא בושל מספיק, מלוח מדי או חסר טעם בצורה קיצונית. למי שעלול לחשוב שמדובר בפינוק של הכלואים בחולות, מסביר ג'ק: "בכלא סהרונים שנמצא מעבר לכביש האוכל הרבה יותר טוב, ואם אתה רעב הסוהרים ידאגו לך. פה, לעומת זאת, לאף אחד לא אכפת אם אתה רעב". זה ההבדל, לדבריו, בין הכלא הסגור לכלא חולות, שמוגדר על ידי המדינה כ"מתקן פתוח".

"המזון שמוגש פה הוא חלק מהמדיניות הכללית של כלא חולות", אומר ג'ק. "זה לא במקרה. המטרה היא לאמלל אותנו ולגרום לנו לעזוב. אם יביאו לנו מזון סביר הם מפחדים שנוכל לשרוד כאן לאורך זמן, והמטרה שלהם היא לגרום לנו לעזוב. אם היינו יכולים להכניס מזון מבחוץ היינו יכולים להיות עצמאיים, לשפר את התנאים שלנו פה".

אך עם דמי כיס של 160 שקלים לכל עשרה ימים שניתנים לכלואים, רובם לא יכולים להרשות לעצמם לאכול מדי יום במסעדות בחוץ או לקנות מזון בקנטינה. "אני אוכל רק פעמיים בשבוע בחוץ" אומר ג'ק. "יש לי הוצאות על סיגריות, סבון, ואפילו מים מינרלים, וכמובן קרדיט לטלפון כדי לשמור על קשר עם העולם שמחוץ לכלא ולהתעדכן. אבל בזמן הרמדאן אני אוכל כאן כל יום. אם לא היו מארגנים את הארוחות בחוץ, להרבה אנשים היה בלתי אפשרי לצום החודש".

> האיש שממלא מים במיחמים של מתקן חולות

מבקשי המקלט הכלואים אוכלים במסעדות מאולתרות מחוץ למתקן "חולות". רמדאן

מבקשי המקלט מבשלים מחוץ לכלא חולות.

"תכתוב להנהלה"

יש גם מי שמנסה למצוא את הצד האופטימי במצב: "בשנה שעברה היה יותר קשה לצום בגלל שלא היו מזגנים בחדרים", מספר לי ג׳מאל יעקוב, מבקש מקלט מסודן. סיפורו של ג'מאל הוצג כאן בעבר על ידי אבי בלכרמן, אחרי שהשתתף בתוכנית "בוס בהסוואה" ונשלח לחולות אחרי סיום הצילומים.

כמובן שהנהלת הכלא לא התקינה מזגנים מתוך רצון טוב, אלא רק בעקבות פניה לבג"ץ. בחורף האחרון חוייבה הנהלת הכלא להתקין מזגנים בחדרים בהם גרים 1,900 הכלואים בחולות, שממוקם בסמוך לגבול עם מצרים.

"אפילו בקבוק מים או מיץ לא נותנים לנו להכניס פנימה", ממשיך ג'מאל. "אני אוכל פעם ביום מחוץ לכלא. ירדתי 8 קילו מאז שהתחיל החג ואני מרגיש חלש".

"הכי קשה לי שאסור להכניס שום דבר פנימה. אנחנו מחויבים להיכנס בשעה עשר חזרה פנימה, כך שאי אפשר לאכול כלום, וארוחת הבוקר שהוקדמה ל-3 לא ממש מספיקה: מגישים יוגורט אחד לעשרה אנשים, זה ממש בדיחה", הוא מסביר.

"לפני תחילת החג הלכתי לעובד הסוציאלי וביקשתי שיאשרו לנו להכניס עוד כמה מוצרים לתוך הכלא, מוצרים סגורים שיוצרו כאן, כך שאין בעיה בריאותית איתם (הנהלת הכלא טוענת שלא ניתן להכניס מזון בחוץ מחשש לבעיות תברואה א.ז). הוא אמר 'לי תכתוב להנהלה'. כתבתי, אבל זה לא עזר".

הקושי של הכלואים לצום לא קשור רק לאיכותו של המזון עצמו. "כמעט כל יום נכנסים סוהרים לחפש אצלנו בחדר", מסביר לי מג'די לגבי חיפושים שנועדו לאתר מזון שהוברח ללא אישור. "הם יודעים שבגלל הצום אנחנו ישנים עד מאוחר, אבל הם נכנסים בלי לדפוק בעשר בבוקר ומעירים את כולם, אני מרגיש שממש לא מכבדים אותנו".

"עברנו חיים קשים מאוד", מסכם ג׳מאל. ״בדרפור התחילה מלחמה ושרפו לנו הכל, את כל הכפר ולא היה מה לאכול. אחרי זה היינו במחנה פליטים, שם חיכינו שהאו"ם יביא לנו אוכל ומים, וכשהם לא היו באים לא היה לנו דבר לאכול. אותו הדבר פה בחולות. זה פשוט המשך של המצב התמידי שלנו, ואני מקווה שיהיה לנו פתרון בקרוב".

הדו"ח שפרסם המוקד לפליטים ולמהגרים סוקר את תנאי החיים של הכלואים בחולות, ואת המאמצים של ממשלת ישראל לגרום לכלואים לעזוב למדינה שלישית. יותר ממחצית המוחזקים נשפטו על ידי פקיד הגירה שאינו שופט לעונש מאסר אחד לפחות בכלא סהרונים לתקופות של חודש עד למעלה משלושה חודשים. הכלואים בחולות מתמודדים עם קנסות רבים ועם מגבלות על הכנסת מזון וחפצים למתקן, כמו גם החזקת חפצים אישיים.

כמו כן, הדו"ח חושף את עדויותיהם של עשרות מוחזקים אריתראים, שבקשות המקלט שלהם נדחו ועומדים כעת בפני כליאה ללא הגבלה בכלא סהרונים בשל סירובם לעזוב למדינה שלישית, ממנה הם יודעים שיגורשו שוב.

> בוס בהסוואה: המנהל הרוויח, הערוץ קיבל רייטינג, העובד נכלא

ג׳מאל יעקוב, מבקש מקלט מסודן שכלוא בחולות והתפרסם בעקבות הופעתו בפרק בסדרה "בוס בהסוואה". הפרק אמנם ריגש רבים אולם כשהוקרן ג'מאל כבר היה כלוא בחולות (אורן זיו/אקטיבסטילס)

ג׳מאל יעקוב, מבקש מקלט מסודן שכלוא בחולות והתפרסם בעקבות הופעתו בפרק בסדרה "בוס בהסוואה". הפרק אמנם ריגש רבים אולם כשהוקרן ג'מאל כבר היה כלוא בחולות (אורן זיו/אקטיבסטילס)

משב"ס נמסר בתגובה לפנייתנו כי "המזון במרכז חולות מבוסס על לוחות מזון שנבנו ע"י דיאטנים ובעלי מקצוע, כמו בשאר מתקני השב"ס. בהתאם להוראות הרופאים במרכז, מוגש מזון דיאטטי המותאם לצרכי שוהים חולים (מעל 40 איש כיום). הכנסת מזון על ידי שוהים אסורה מטעמי בטיחות, בריאות ובטחון, כל צורכיהם התזונתיים מסופקים על ידינו ללא חסר.

לשאלתנו מדוע שב"ס מקשה על הכלואים אשר צמים ברמדאן, ואינו מאפשר הכנסת מזון למתקן חולות ענתה דוברות שב"ס כי "בתקופת הרמאדן ערוך שב"ס בכל המתקנים וגם בחולות, לאספקת מזון, תוך תגבור במוצרים וגמישות בשעות הארוחות בהתאם לשעות הצום".

> בכלא חולות ויתרו על הציבור בישראל, נאבקים למען העתיד של מדינותיהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf