בוס בהסוואה: המנהל הרוויח, הערוץ קיבל רייטינג, העובד נכלא

בתוכנית "בוס בהסוואה", המשודרת בערוץ 2, מוכרת לנו הזכיינית רשת עוד ריאליטי מתקתק של "מפגש בין קצוות". הפעם המפגש הוא בין בוס נדיב ואנונימי לעובדים מאושרים, עמם הוא זוכה להעביר יום מקרוב כשהוא מפשיל שרוולים ומגיר זיעה לרוב.

אבל מה קורה כשאחד העובדים השקופים הללו, שמקבל הבטחה למלגת לימודים גבוהים מהבוס, מוצא את עצמו שקוף עוד יותר, כלוא בחולות ומאוים בגירוש חזרה לסודן?

בפרק ששודר אמש (רביעי) את תפקיד הבוס המחופש היורד לעם שיחק ראובן אלקס, מנכ"ל רשת מלונות פתאל, אימפריית המלונאות החולשת על עשרות מלונות בארץ ועל מצבת עובדים המונה 7,500 נפש.

אלקס בילה יום כמלצר המכין חביתות ומשרת את סועדי ארוחת הבוקר תחת השגחתן של ניצה ומלכה המסורות, יום כמחליף מצעים לצדו של בסאם, העובד כחדרן במלון כבר 30 שנה ונותן את הנשמה, ויום נוסף כעובד במכבסת המלון בקיבוץ אילות, שם פגש בג'מאל יעקוב, מבקש מקלט שחווה את זוועות רצח העם המתחולל בדארפור, ונמלט לכאן בעור שיניו.

"במקום שלי בסודן הייתי מורה של ילדים. לימדתי גאוגרפיה והסטוריה", מספר ג'מאל לבוס תוך כדי קיפול מגבות. "כשהיתה לנו מלחמה, גם אני יצאתי החוצה. רציתי להציל את עצמי. באתי לישראל. אני עדיין לא יכול לחזור. דרפור כולה אש, אין כלום. עד עכשיו נרצחו שם כ-300 אלף איש. זה רצח עם. ממש כמו ברואנדה.

"המלחמה הגיעה גם לכפר שלי. כל המשפחה שלי, תשעה בני אדם נרצחו מול עיני. אבא שלי מת בידים שלי. הוא לא עשה כלום. ברחנו משם. הרבה רעש, פצצות. נמלטנו כי רצינו להציל את עצמנו. אבל זה לא עזר וכולם נרצחו. אף אחד חוץ ממני לא נשאר. אני מתגעגע ממש".

> נציגי הציבור שלנו מתגאים בגירוש ניצולי רצח עם

"אם היית יכול היית חי פה?" שואל אותו אלקס, המנכ"ל.

"לא" משיב ג'מאל. "יש לנו בדארפור הרבה אנשים שצריכים עזרה. בגלל זה אני מעוניין לחזור. החלום שלי לחזור ולהיות מורה טוב לילדים בדארפור. אם אתה רוצה לשנות משהו אתה חייב להשתפר כל הזמן בדרכי ההוראה שלך. אני צריך להילחם דרך החינוך".

תגידו שלום לקתרזיס

בסוף הפרק זוכים הצופים לרגע של קתרזיס כשאלקס, כנדרש ממנו על פי כללי הפורמט, מתוודה בפני ארבעת העובדים על זהותו האמיתית ועל ההארה שחווה כשזכה לעבוד לצידם ומעניק לכל אחד מהם מתנה בעלת ערך שמאותת לעובד שסוף סוף רואים אותו.

לג'מאל, אותו אלקס מזהה כאיש חינוך אידיאליסט המבקש להביא לתיקון, הוא מעניק מלגת לימודים מלאה לשנתיים בכל מוסד אקדמי בארץ בו יחפוץ, ובנוסף מציע לו לשמש כמורה לעברית, בתשלום, של העובדים הסודנים ברשת. יותר קתרזיס מזה? אפילו הציניות שלי נשברה באותו רגע ונפלט לי איזה "שאפו" מתפעל.

אבל אז, כשברקע שלמה ארצי שר את "תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה", ובתחתית המסך רצים כבר הקרדיטים של סוף הפרק, עולות להן ארבע שקופיות ובהן מתוארת במספר מילים קורות כל עובד בחודשים מאז תום הצילומים. זו קיבלה את המחשב החדש ועלתה בדרגה, זה עסוק בחתונת בתו המתקרבת.

"ומה עם ג'מאל?", חיכיתי קצר רוח, סקרן לראות באיזו אוניברסיטה בחר ואיך הולך לו שם, ובהוראת העברית לחבריו במלון. ואז מבזיקה השקופית השלישית וביובש מורידה נבוט לראש: "אחרי שבע שנות שהייה בישראל ג'מאל זומן למתקן חולות, שם הוא ממתין לגירוש מהארץ". ככה. בום.

קתרזיס רציתם.

והופ מעבר חד לשקופית על מלכה, העובדת ששבה מבסוטה מההשתלמות הקולינארית בפריז, שם גם בילתה עם החבר בעיר האורות. וקאט. סוף תכנית. גלגלי התעשיה החליקו לנו את הגלולה המרה והמביכה כמעט בלי שנרגיש. עם קוביית סוכר לפני וקוביית סוכר אחרי, שלא יתקלקל חלילה המצברוח לפני הפרסומות. תכנית ריאליטי שלא יכולה לריאליטי צ'ק האמיתי שם בחוץ.

> אחרי שגורש מכלא חולות, חברי נרצח בדרום סודן

איפה המנכ"ל, שהבטיח שהוא לא רק מעתיר מתנות אלא גם ישאיר את עינו פקוחה וימשיך ללוות מקרוב כל עובד? גם את ג'מאל, לראות איך כל אחד מהם הוא מתקדם, איך הוא תורם יותר לרשת המצליחה גם בזכותו, איך הוא מגשים משהו מהחלום שזנח אחרי שלא נותר מי שיגלה אותו.

"כולנו כאן אנשים טובים"

חברת מלונות פתאל קיבלה סרט תדמית באורך שעה בפריים טיים רגע לפני פתיחת עונת התיירות. "רשת" קיבלה שעה של רייטינג בפריימטיים ופרסומות. וג'מאל מה קיבל? חולות?מישהו מהגופים עתירי הממון, העוצמה והקשרים האלה עצר לרגע לנסות להפעיל לחץ על רשות ההגירה? השתדל בשביל האיש המרשים הזה, שזה עתה ייצר להם עוד שורת רווח?

בשיחת טלפון מחולות בה שוהה ג'מאל מעל שנה הוא מגיב לכל הסיפור:

הרגשתי עצוב מאד כשזימנו אותי לחולות. זה כאילו שמישהו נתן לי תקווה לעתיד ואז לקחו אותה ובמקום זה שמו אותי בחולות. זה לא שאני רוצה להשאר בישראל. כמו שאמרתי בתכנית, אני רוצה לחזור הביתה כשיהיה אפשר. לפתוח שם בית ספר.

השבוע היה לי חופש מחולות, נסעתי לאילת למלון בו עבדתי. לא ראיתי אותם מעל שנה מאז שאני כאן. המנהלים שלי שם וכל העובדים שמכירים אותי באו אלי, חיבקו, שמחו, שאלו מתי אני משתחרר וחוזר לעבודה. אני כבר לא עצוב הרבה מלהיות כאן. אנחנו מעבירים פה יום ועוד יום. מחר למשל אני נוסע לבאר שבע להרצות לסטונדטים לעבודה סוציאלית על מבקשי מקלט.

תראה, אני עברתי חיים קשים מאד בסודן וגם בארצות אליהן ברחתי. יחסית למה שעברתי אני בסדר בישראל. בכל השנים שלי כאן בארץ לא שמעתי כלפיי מילה אחת לא טובה. כל הישראלים שאני פגשתי היו טובים אלי. והנה בסוף אני בחולות עכשיו.

זו החלטה לא נכונה. מי שעשה משהו לא טוב מגיע לו ללכת למקום סגור. אבל  מי שכמוני תרם בכל מקום שהיה, דיבר בכבוד, עבד טוב, התחבר עם הרבה ישראלים שמכבדים אותו – למה לסגור אותו בחולות? כולנו כאן אנשים טובים שהגענו לכאן לבקש עזרה ממדינת ישראל. לא כלא.

> האיש שממלא מים במיחמים של חולות

התקשרתי לראובן אלקס, מנכ"ל רשת פתאל, לשמוע מה הוא חושב על מה שקרה לג'מאל, ומה יש לו להגיד על ההבטחה שנתן מול המצלמות. "אנחנו כרשת ניסינו לעשות הכל כדי לסייע לג'מאל, אבל אנחנו לא משרד הפנים", אמר אלקס.

"ברגע שהם לוקחים למישהו את הוויזה ולא מאשרים לו לעבוד הוא לא עובד יותר וזהו. אנחנו מאוד מאוד מצטערים ששלחו אותו לחולות, ותאמין לי שהיינו שמחים מאוד לקבל אותו אלינו חזרה. ג'מאל היה עובד מצויין שלנו. מה שרואים בסרט זה אמיתי. עצוב שזה נגמר ככה. ויותר עצוב שהמדינה לא נותנת פתרון לשאלה מי כן יעבוד. אין לנו מי שינקה חדרים או יעבוד בעבודות המשק".

כמו רבים אחרים, ג'מאל עדיין לא קיבל תשובה על בקשת המקלט שהגיש, אומרים במוקד הסיוע לפליטים ולמהגרים, ומדגישים שדווקא ניצולי רצח העם בדארפור מהווים רוב בקרב המוחזקים בחולות.

ג'מאל לא גר בשכונות דרום תל אביב וגם על תושבי אילת לא הכביד. הוא עבד וחי באילות, שם היה אהוב ורצוי ונדרש. מדוע, אם כך דחוף לכלוא אותו ורבים כמותו לשנתיים בסיטואציה בה כולם מפסידים? אטימות לב ורשעות של ממשלות, זו היוצאת וזו הנכנסת, ושל שלושה שרי פנים ברצף, ישי, סער וארדן. אני לא מצליח למצוא הסבר אחר.

> תחקיר שיחה מקומית וערוץ 2: בסינמה סיטי ירושלים דרשו נהגים יהודים במקום הערבים