newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צעדות השיבה: 234 הרוגים, 17 חקירות, כתב אישום אחד

מבדיקת ארגון יש דין עולה כי שנתיים אחרי ההפגנות ההמוניות בעזה שהסתיימו ביותר ממאתיים הרוגים, הצבא פתח בחקירות בודדות בלבד, שלא כללו כלל פצועים, והניבו כתב אישום יחיד על עבירה משמעתית  

מאת:

גם כשנתיים וחצי אחרי מותה, דמותה של רזאן א-נג'אר עומדת בהירה לנגד עיניי. הפרמדיקית בת ה-21, שנורתה למוות על ידי חיילים במהלך אחת מצעדות השיבה בעזה, בשעה שעל פי העדויות התקרבה לתת טיפול רפואי לפצועים סמוך לגדר, כשהיא לבושה במדים הלבנים של צוות רפואי. אחרי מותה, תמונותיה של הצעירה החייכנית בלבן הציפו לרגע את המרחב הווירטואלי, ואחר כך נבלעו בתוך ים התמונות והשמות של הרוגי הצעדות השבועיות, בתוך מה שהפך במהרה לריטואל שבועי של קטל, ייאוש ודם.

פצוע מפונה מאזור ההפגנות. צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

פצוע מפונה מאזור ההפגנות במהלך צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

א-נג'אר היא אחת מיותר מ-200 פלסטינים שנהרגו על ידי חיילים שצלפו בהם במהלך צעדות השיבה, שהתקיימו לאורך 86 שבועות, מ-30 במרץ 2018 ועד לסוף דצמבר 2019. על פי נתוני האו"ם, נפצעו בהפגנות האלה יותר מ-33,000 איש, חלקם בצורה קשה שהשאירה אותם קטועי איברים או נכים לכל החיים. בין ההרוגים והפצועים היו גברים, נשים, ילדים, אנשי צוותים רפואיים, נכים, עיתונאים, ועוד. אני זוכרת היטב את ימי שישי הנוראים ההם, בהם היינו, במערכת "שיחה מקומית", עוקבים מבועתים אחרי הדיווחים מהשטח ומעדכנים אותם אצלנו, שעה אחר שעה. אני זוכרת היטב שגם במונחים חסרי העכבות של הצבא הישראלי, מה שקרה שם נראה בעינינו זוועה בקנה מידה אחר. בלתי נתפס.

בלתי נתפס, ובכל זאת לא לגמרי מפתיע; בראיון שנתן לשיחה מקומית חסן אל-כורד, אחד ממארגני הצעדות, עוד בטרם אלה יצאו לדרך, הוא הדגיש את האופי האזרחי של ההפגנות המתוכננות, ובאותה נשימה הביע דאגה מתגובה קטלנית מצד הצבא.

הוא צדק מעבר למה ששיער: בתגובה לשתי עתירות שהוגשו האחת על ידי הארגונים יש דין, האגודה לזכויות האזרח, גישה והמוקד להגנת הפרט, והשנייה על ידי הארגונים עדאלה ואל-מיזאן העזתי נגד מדיניות הפתיחה באש על המפגינים, הצבא הציג עמדה לפיה ההרג המסיבי והפציעות ההמוניות בעזה אינן עניין לחקירה פלילית, אלא אירועים שהתרחשו כחלק מהעימות המזוין מול החמאס – גם אם המפגינים בהכללה היו אזרחים לא חמושים ולא מעורבים במאבק מזוין. על כן, לשיטתו, חלים עליהם "דיני לחימה" ויש לטפל בתלונות על הקטל והפציעות של המפגינים במסגרת משפטית אחרת. כך, במקום שהתלונות הללו יגיעו לפרקליטות הצבאית שתחליט אם יש לפתוח בחקירה פלילית בעניינן או לא, הן הגיעו ליציר המכונה "המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים".

המנגנון הזה, שהוקם בפעם הקודמת שישראל פתחה את שערי הגהינום על עזה, בקיץ 2014, אמור לקיים הערכה עובדתית מהירה של אירועים המהווים חשד להפרת דיני הלחימה. מנייר עמדה שמפרסם היום ארגון יש דין, המתבסס על נתונים שנמסרו לו על ידי הצבא, עולה כי תפקידו העיקרי של המנגנון הוא, כתמיד, לטייח.

בין היתר עולה מהנתונים כי 234 מקרי מוות שנבדקו הובילו עד כה לפתיחת 17 חקירות בלבד, רובן עדיין פתוחות; כתב אישום אחד בלבד הוגש והוביל בסופו של דבר לעסקת טיעון שבמסגרתה הואשם החייל היורה בעבירה מתחום המשמעת בלבד. בכתב האישום לא נותר זכר לעבירה הקשורה במעשה ההרג עצמו, ועל החייל נגזר עונש קל של 30 יום עבודות צבאיות, מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי.

עוד עולה מהנתונים כי שנתיים לאחר תחילת האירועים, כ-80% מכלל האירועים שהועברו לבדיקת מנגנון הבירור נמצאים עדיין בתהליכי בדיקה או חקירה. חשוב לציין גם שמנגנון הבירור המטכ"לי לא בדק ולו מקרה אחד מבין אלפי הפצועים בהפגנות – רבים מהם פצועים קשה שנותרו משותקים לכל החיים או איבדו איברים. אלה לא נמצאו ראויים אפילו ל"בדיקה" למראית עין בלבד.

צעדת השיבה בגבול עזה, 28 ספטמבר 2018. (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

כתב אישום אחד, על עבירת משמעת. צעדת השיבה בגבול עזה, 28 ספטמבר 2018. (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

עוד פרט מעניין על מנגנון הפלאים הזה הוא שכל החומר שנאסף על ידי אנשיו במהלך החקירה נותר חסוי, ולא יוכל לשמש כראיה נגד חשודים המעורבים באירוע במקרה הנדיר, הכמעט תיאורטי, שבו יוחלט לבסוף לפתוח בחקירה פלילית. פרט מעניין לא פחות הוא זהותו של מי שעומד כיום בראש המנגנון הזה: האלוף איתי וירוב, מפקד המכללות הצבאיות.

בהערת שוליים בנייר העמדה של יש דין מופיעה פיסת המידע הזו לגבי וירוב: ב-2009, כאשר שימש בתפקיד מפקד חטיבת כפיר, הוא העיד במשפטו של סגן אדם מלול שהואשם בהכאת פלסטינים. וירוב הודה כי הוא מתיר הפעלת אלימות פיזית מצד החיילים במסגרת "תחקורים" ספונטניים של אזרחים פלסטינים, גם כשמדובר בעוברי אורח שאינם חשודים בדבר ושלא נשקפת מהם כל סכנה.

וירוב ננזף בעקבות הדברים על ידי מפקד פיקוד מרכז. בעקבות זאת, הארגונים יש דין והאגודה לזכויות האזרח עתרו לבג"ץ בדרישה להשעות באופן מידי את וירוב מתפקידו ולפתוח בחקירה פלילית נגדו. כעבור שנה, ביוני 2010, הפרקליט הצבאי באותה עת, אביחי מנדלבליט, אכן הורה על פתיחה בחקירה פלילית נגד וירוב, ובעקבות זאת העתירה נמחקה. בינואר 2011 החליט הפרקליט הצבאי על סגירת תיק החקירה נגד וירוב, מבלי לנקוט נגדו שום צעדים.

כמעט שנתיים ימים שלח הצבא, שבוע אחר שבוע, צלפים מיומנים וממוגנים היטב לעמוד מול תושבי עזה המוכה והנצורה שהפגינו בסמוך לגדר. על פי הניסיון המצטבר של חמישים שנות כיבוש, לכל אחד מהם היתה סיבה טובה להניח שתהא התוצאה של סחיטת ההדק אשר תהיה, המערכת תגן עליו ותטייח את פשעיו. 234 ההרוגים, 17 החקירות, וכתב האישום האחד והיחיד על הרג ילד בן 14, שנגמר ב-30 יום עבודות צבאיות, מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי, מוכיחים שהצדק היה איתם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf