newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על המשמר: מתנדבים ישראלים שמתעדים את הדיכוי בעיסאוויה

מאז חודש יולי, מדי ערב מגיעים מתנדבות ומתנדבים ישראלים לכפר עיסאוויה במזרח ירושלים כדי לעמוד לצד התושבים ולסייע במידת האפשר. תערוכה המקבצת את מה שראו תיפתח ביום שלישי בירושלים

מאת:

כבר חצי שנה ששכונת עיסאוויה סובלת מהתעמרות קשה ואלימה של המשטרה. שכונות מזרח ירושלים כבר ידעו אלימות משטרתית בעבר, אך גל ההתעמרות הנוכחי בעיסאוויה חריג במשך שלו. כבר חצי שנה המשטרה אינה מרפה, וערב ערב נכנסים חיילי מג"ב ויס"מ לשכונה, מייצרים פרובוקציות ופוגעים בביטחונם ובשגרת חייהם של התושבים. אלימות שרירותית, מעצרי שווא של ילדים ושל מבוגרים והטרדה בלתי-פוסקת. נראה כי גם סיבה ותכלית אין.

מאז חודש יולי, 200 מתנדבות ומתנדבים ישראלים הגיעו לעיסאוויה ותיעדו את מה שקורה בה. מתוך התערוכה "100 משמרות" (צילום: פרי ג'רוזלם)

על רקע אירועים אלה החלו פעילים ופעילות ישראלים מקבוצת Free Jerusalem לארגן משמרות יומיומיות ולהגיע לשכונה. תושבי עיסאוויה הזמינו אותם לעמוד לצידם במשבר, וההיענות היתה יפה. מאז חודש יולי האחרון מגיעים מדי ערב ישראליות וישראלים לעמוד לצד התושבים הפלסטינים במהלך הפשיטות. עד היום, לקחו חלק במשמרות כ-200 ישראליות וישראלים.

החיבור בין תושבי עיסאוויה לפעילים הביא בתקופה הזו לשכונה מרצים וסטודנטים מהאוניברסיטה העברית, עיתונאים, תומכים מהציבור הרחב וקבוצות נוספות. שתי הפגנות נערכו בשבועיים האחרונים בירושלים מול ביתו של ראש העיר משה לאון וקראו לו להפסיק את ההתעמרות בתושבי השכונה. שתי הפגנות התקיימו בעיסאוויה עצמה.

הסולידריות הישראלית-פלסטינית הזאת איננה רק נקודת תקווה בתוך החודשים החשוכים הללו של התעמרות ואלימות. הנוכחות של פעילים ישראלים משנה את האופן שבו השוטרים מתנהגים, והתיעוד של תושבי השכונה ואנשי המשמרות מציף כבר חודשים את התקשורת ואת המדיה החברתית, ועוזר לחשוף שקרים ועיוותים ולהשמיע קול מחאה. לעיתים אף התיעוד הזה גם מסייע למתן את אלימות השוטרים בשטח.

תודות לתיעוד היומיומי שנאסף, נוצר מאגר רחב של חומרים שמספקים מבט רחב על המציאות בשכונה בחצי שנה האחרונה. מאגר תיעוד שחושף תמונה מורכבת יותר מזו המוצגת באמצעי המדיה. דרך זווית הסתכלותם של מתעדים שונים, נחשפות לא רק אלימות משטרתית ישירה וברורה, אלא טראומה מתמשכת. טראומה שנגזרת מהכרסום השיטתי והעמוק בשגרת החיים ובמרחב הציבורי של התושבים. היא באה לידי ביטוי בכוחות יס"מ ש"רק" עומדים ברחובות ברובים שלופים, משועממים וחסרי מעש, וכופים על ילדים, בני נוער ומבוגרים את נוכחותם. בסיטואציות אחרות אפשר לראות תושבים מפגינים איפוק או אדישות לנוכח כוחות המשטרה, לעיתים כמעט ממתינים לתרחיש רע שכנראה יתממש בשלב כזה או אחר.

הרעיון היה לתעד את השגרה של הדיכוי, לאו דווקא את רגעי האלימות. הפגנת הזדהות עם תושבי עיסאוויה במרכז ירושלים (מתוך "100 משמרות", צילום פרי ג'רוזלם)

את המשמעות ואת ההשלכות ההרסניות של המציאות הזו אפשר להסיק כבר לבד: ילדים שגדלים כשאיום האלימות הפך לחלק ממציאות חייהם גם בפעולות יומיומיות פשוטות כמו ללכת לבית הספר או להסתובב בשכונה; תושבים שעבורם האפשרות שייעצרו באופן שרירותי או שייערך חיפוש על גופם הפכה למובנת מאליה. דרך הפריזמה הזו, גם תיעוד של שבר קטן בחלון מסמל לא רק את האקט האלים שהתרחש בזמן נתון, אלא גם את החדירה העקבית והמתמשכת לתוך המרחב הפרטי שהולך ונגזל מתושבי השכונה.

בעוד שצילומי האקשן מהבהבים לרגע במהדורות החדשות, השגרה המוטרפת היא מה שנשרט עמוק יותר לתוך ההוויה של עיסאוויה. כשהגענו למשמרת בשבוע שעבר, אחד מילדי השכונה איחל לנו "שתהיה משמרת טובה". תזכורת לכך שגם אנחנו הפכנו להיות חלק מהשגרה בשכונה. את החוויה הקשה הזו קשה להעביר דרך מסננת הסיקור תקשורתי. אירועי אלימות המתוחמים בזמן ובמקום לא חושפים את רוחב היריעה של הפגיעה ואת משמעויותיה העמוקות ורחוקות הטווח. הרס שעל השפעותיו על תושבי השכונה תהיה מדינת ישראל חתומה גם שנים רבות אחרי שתוציא את כוחותיה מהשכונה.

כחלק מהניסיון לחשוף את המציאות היומיומית והבלתי נסבלת הזו, יתקיים ביום שלישי הקרוב, ה-26.11, פאנל ותערוכה בנושא. בפאנל יספרו שני תושבי השכונה על שגרת השכונה בחצי שנה האחרונה ושתי פעילות מקבוצת Free Jerusalem ישתפו בחוויותיהם ממשמרות הסולידריות. במקביל, התערוכה "100 משמרות" תספק זוויות מבט נוספות אל המציאות הטראומתית אותה חווה עיסאוויה בחצי שנה האחרונה כפי שהיא מופיעה בעדשת המצלמה. האירוע יתקיים ב"פונדק הוסטל" והתערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בשבועיים הקרובים.

יעל פרנקל היא פעילה בפרי ג'רוזלם ומי שהקימה את התערוכה "100 משמרות"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf