newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרידה מדולורס אוריורדן, ילדת כנסייה אירית שהפכה לזמרת מחאה

חייה של סולנית הקרנבריז שמתה בגיל 46 שילבו בין אמונה דתית והומניזם מלא חמלה למצוקה אישית גדולה. מסע בין שיריה של מי שלא עצמה עיניה מול עוולות המלחמה והדיכוי הפוליטי

מאת:

כותב אורח: חן עוזרי

דולורס אוריורדן, הסולנית הדומיננטית והכישרונית של להקת הקרנבריז האירית, הלכה השבוע לעולמה בטרם עת, בעודה שוהה בלונדון לצורך הקלטתו של אלבום סולו חדש. אוריורדן גדלה במשפחה קתולית והתחנכה בילדותה במוסדות כנסייתיים. לאור בקשתם של בני משפחתה ומתוך כבוד לאמונתם הדתית, התקשורת והמשטרה התבקשו שלא לפרט לציבור את נסיבות המוות. היא הייתה נשואה בעבר והותירה אחריה שלושה ילדים.

אוריורדן לא הייתה רק מבצעת, אלא גם נגנית ויוצרת – מעבר להיותה סולנית, היא גם כתבה את המילים למרבית שירי הלהקה ותרמה רבות גם להלחנתם.  לאורך חייה הקצרים, היא דיברה בגלוי על מצוקותיה האישיות ואף לא ביקשה להסוות אותן (קשה מאוד, למשל, למצוא תמונות בהן היא מחייכת. גם לא בהופעות ואירועי הוקרה). יחד עם זאת, היא ניחנה בהשקפה הומניסטית ובתודעה מפותחת בנוגע לסוגיות חברתיות של העידן הגלובלי. אמונתה הדתית השפיעה גם היא על חלק ניכר מיצירתה. זו הזדמנות טובה להיזכר בכמה דוגמאות לכך, מתוך הדיסקוגרפיה העשירה של הלהקה.

השיר המפורסם ביותר של הקרנבריז, שהזניק אותם בזמנו לפופולריות עצומה בכל רחבי העולם בזכות הקידום לו זכה ברשת MTV, הוא הלהיט "זומבי". אוריורדן התעקשה להזכיר, בכל הזדמנות שנקרתה לה, שמדובר בשיר מחאה שנטוע עמוק בשורשי הסכסוך העקוב מדם במולדתה. השיר מתייחס ישירות לאחת ממתקפות הטרור של המחתרת האירית בעיר וורינגטון שבאנגליה – מתקפה בה נרצחו שני ילדים כתוצאה מהטמנת חומר נפץ בפח אשפה, בשנת 1993.

נסיבות הקידום של הסינגל, באמצע שנות ה90, באו במקביל להסלמה במלחמת האזרחים והטיהורים האתניים בבלקן. גם לכך היא התייחסה מפורשות, כפי שניתן ללמוד מדבריה בסיום הופעתה של הלהקה בטקס פרסי המוזיקה האירופי של 1995, אז ניגשה אוריורדן למיקרופון וקראה להשכנת שלום בבוסניה.

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

אוריורדן, בעלת השם האירי כל-כך, הייתה דמות מוזיקלית יוצאת דופן גם במולדתה שלה. בניגוד למוזיקאים בולטים אחרים מאירלנד, דוגמת שינייד אוקונור ובונו – אשר "יצאו בשאלה" והתכחשו לערכים הקתוליים בבגרותם (אוקונור לטובת מודל אמונה דאיסטי-פמיניסטי, בונו לטובת פופוליזם חילוני) – היא דבקה באמונתה ומצאה בה מזור ברגעי משבר. היא הקפידה להשתתף באירועים כנסייתיים ואף הופיעה מספר פעמים כסולנית לפי הזמנת הוותיקן. זכורה במיוחד הופעתה בפני מועצת הקרדינלים של האפיפיור הנוכחי, בשנת 2013.

דוגמא יפה למקומה של הדת בחייה האישיים ניתן למצוא בסינגל Salvation ("גאולה") ובקליפ המותאם שהופק לו. מילות השיר עוסקות במאבק בנגע הסמים בחברה האירית, בעיקר בהקשר הבין-דורי בתוך התא המשפחתי.

אחד השירים המזוהים ביותר של הקרנבריז, מתוך אלבומם הרביעי משנת 1999, עוסק במושג ה"אינסטינקט החייתי" ונכתב בידי אוריורדן כמחווה לאמהות חד הוריות. האחרונות נאלצות להיאבק באטימותה של מערכת הרווחה, העומדת לעיתים לרועץ כנגד זכותן לקשר בריא עם ילדיהן, במקום לסייע להן בכך. הקליפ הנלווה לשיר, שצולם בארה"ב בידי במאי צרפתי, מוסיף נופך אוניברסלי לחוויה האישית אותה מבקשת אוריורדן לתאר.

גם בבואה לכתוב על נושאים "חילוניים" כמו אקולוגיה, איכות הסביבה והסכנות שבשינויי האקלים – אוריורדן היטיבה לשבץ בחוכמה את אמונתה הדתית בטקסט שמהווה כתב אישום כנגד ההדוניזם המערבי של חברת השפע, תוך שהיא מבקשת להדגיש ש"עולם החומר" בכללותו הוא זמני. קביעה זו מתבססת על התיאולוגיה הגנוסטית שהנצרות הקתולית, הדבקה באידיאל "חיי הנצח", מדגישה שוב ושוב בכתבי היסוד שלה – אותם כתבים שאוריורדן למדה מילדות ודבקה בהם גם בהמשך חייה.

לטענתה, הדבר הנעלה ביותר שנוכל לעשות במהלך חיינו על כדור הארץ הוא לוודא שאנו משאירים סביבה ראויה למחיה לאחר מותנו הבלתי נמנע, לטובת הדורות הבאים שבואם לעולם אף הוא בלתי נמנע.

* * *

הקרנבריז הספיקו להוציא יחד שבעה אלבומים במסגרת ההרכב, אליהם מצטרפים שני אלבומי סולו שאוריורדן פרסמה בזמן חייה. בכל אחת מההקלטות הללו ניתן להבחין היטב באופי היצירה שנובעת הישר מעולמה הפנימי, המסוכסך לעיתים, בין מצוקה אישית גדולה ובין השקפה מלאת חמלה ודאגה כנה בקשר לזולת. אוריורדן הייתה מוזיקאית ייחודית, שהצליחה לפרוץ לקהלים רחבים תוך שהיא משכילה לשלב את המסורות התרבותיות של מולדתה אירלנד ב"ענייני השעה" של האקטואליה הגלובלית. יהי זכרה ברוך.

חן עוזרי הוא פעיל פוליטי ותלמיד מחקר לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית.

> לאיזה צדק יכלו יונתן היילו ועהד תמימי לצפות?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf