בין חטיפות ורציחות צריך גם לעצור ולהגיד יפה תודה
בצבא חושבים שאם יחלקו לפלסטינים סוכריות הם יראו את האור וישכחו מפשעי הכיבוש. האם גם ישראלים יכולים להכיר באחריות שלהם למצב?
לאחרונה הצבא המוסרי ביקום, בפרץ יצירתיות שלא נראה כמותו, החל לחלק סוכריות בגדה. על עטיפות הממתקים נכתב (תרגום חופשי): "מעט ממתקים, לאחר שחמאס מרמרה את החיים בגדה" (הטעות במקור).
פרץ התמיכה בצבא הכיבוש לא איחר לבוא – מאות אלפי פלסטינים צעדו ברחובות הגדה עם שלטי תמיכה בצבא בסגנון "סולחים שחטפתם ורצחתם, איך ידעתם שאנו אוהבים סוכריות בטעם קולה?", שלטי תמיכה ברמטכ"ל: "בוגי, תעשה לי ילד", וכמובן שלטים בגנות החמאס עם כיתובים כגון: "החמאס טבח בנו בעזה עם זרחן – לעומתו אין אין על צכ"ל הרחמן". אני יודע, החוצפנים עדיין אומרים "צבא הכיבוש לישראל" ולא "צבא ההגנה", למרות הסוכריות. כפויי טובה.
יש על מה להודות
כל העסק גרם לי לחשוב: אם זה עבד עלינו, הפלסטינים הרצחניים, אולי אקט דומה יעבוד גם על העם הנבחר? האור לגויים? לא ממש חלוקה של סוכריות, הרי אנחנו הפלסטינים קצת עניים לממן זאת, באשמתנו כמובן, אלא סתם פנייה ישירה שתוודא שאתם מודים למי שצריך להודות על המצב הקיים. שלא תסיימו כפויי טובה כמונו.
אז תגידו יפה תודה לצבא הכי מוסרי ביקום. לאחרונה פורסם דו"ח סטטיסטי של משרד המידע הממשלתי הפלסטיני ברמאללה, בו צוין שמתחילת האינתיפאדה השנייה ועד אפריל 2013, נהרגו 1518 ילדים לפלסטינים. תעשו חשבון, זה יוצא בערך ילד אחד לכל שלושה ימים. עבודת הקודש של הצבא לא מתבטאת ברציחת ילדים ערבים בלבד, כי אם חטיפתם בחוצות ערים והחזקתם במעצרים מינהליים כמובן. לפעמים, רק אם הפלסטינים ממש טובים ומתחננים, שופטים וכולאים אותם. כרגע יש כמה מאות כאלה בבתי הכלא הישראלים. מספרים גבוהים נכון? רק מספרים.
תגידו יפה תודה לחינוך שאתם מקבלים בבתי הספר. לולא החינוך הזה, איך הייתם יודעים שאנחנו לא בני אדם בדיוק כמוכם? הרי בבתי הספר הישראלים עמלים חדשות לבקרים כדי לטשטש את מעט ההיסטוריה הפלסטינית שכן ידועה לכם. הציבור הישראלי מודע היום, כל כך מודע שהוא הציבור היחיד בעולם שיודע דברים שכל העולם הלא נאור לא יודע – שלא הייתה נכבה למשל. תרבות פלסטינית עשירה בירושלים, יפו, חיפה ועוד? שקרים, הכל היה שממה.
> צפו: שעות של הפגנת "מוות לערבים" בירושלים
תגידו יפה תודה לכנסת, שרוב חבריה היהודים תומכים בהמשך חטיפתם ורציחתם של קורבנות הכיבוש. הכנסת שמתגאה כל כך בייצוג הערבי בה, עלה התאנה עם חותמת הכשרות לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אותה הכנסת שתמהר להוקיע ולהוציא מחוץ לחוק כל דעה שתערער על צדקת דרכו האלימה של העם הנבחר. דמוקרטיה והכול, אבל שלא יעזו להגיד לכם שאתם רוצחים ילדים פלסטינים. כל הכבוד למרצ, שכרגיל לא פצתה פיה כשהמתקפה החלה בגדה, וכרגיל עכשיו רק מזהירה "מהסלמה". שמאל ציוני אימפוטנטי ומעוות במיטבו שפשוט, אין, אין עליו.
תגידו יפה תודה לממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד אלו של השמאל הציוני, שלימדו את כל העולם שאונס עם שלם במשך כל כך הרבה זמן הוא אקט נאור, ושאם אותו עם יעז להתלונן, הממשלה תגיד שזו אשמתו, הוא גירה אותה וגרם לה להתנהג כך, ואז היא תעניש אותו עוד יותר באקטים האסורים אפילו על פי החוק הבינלאומי.
ותגידו יפה תודה לציונות, שלימדה והטמיעה בכם שערבים הם לא בני אדם, ושמותר לכם לעשות בהם כרצונכם, גם אם אותו רצון הוא כוחני, מיליטנטי ולא מקובל על כל עמי העולם. הרי לפני הציונות הייתה כאן שממה, ובשמה מותר לכם לשלול את זכותם של עמים אחרים לחיות כאן. אסור שעליונות הגזע היהודי תוטל לרגע בספק.
נכון, ההיסטוריה העולמית מלאה בכוחות שלחמו או פעלו כנגד עמים אחרים שלא נחשבו כבני אדם שווים, ורק כמעט הצליחו. מדינות הדרום בארה"ב של לפני מלחמת האזרחים, הנאצים במלחמת העולם השנייה והאפרטהייד בדרום אפריקה צצות מיד לראש. אבל תסמכו על הציונות שבניגוד אליהם, היא תשרוד. היא הרי "צודקת".
כאב יום-יומי
לא. אירוע התמיכה ההמוני בחטיפות וברציחות הנאורות לא באמת התרחש בגדה, והוא בחיים לא יתרחש, גם אם יחלקו סוכריות ממש טעימות. ולא, אף אחד מהפלסטינים לא מצפה מהעם בישראל לקחת אחריות ולהבין לאן מדיניות ממשלותיו לדורותיהן מדרדרות אותו. הוא כבר מיואש מכם, וכשמיואשים פונים לחטיפות. הציבור הפלסטיני בגדה וברצועה יודע טוב מאוד שבימים כתיקונם, כלומר 365 ימים בשנה, בהם חטיפות ורציחות של צכ"ל הן עניין טראומתי שבשגרה, לציבור הישראלי לא באמת אכפת מהכיבוש.
ביממה האחרונה, מוחמד אבו ח'דיר בן ה-16 נחטף ונרצח, והחשד, נכון לרגע זה, הוא שמתנחלים עומדים מאחורי המעשה. יום לפני מבצע ההרס ״שובו אחים״ נהרג על ידי חיל האוויר המוסרי ביקום עבד עאוור בעזה. ילד פלסטיני יפהפה בן 7, שכבר לא יהיה עם משפחתו בחג המתקרב. עבד כבר לא יראה כמוכם את המונדיאל בטלוויזיה ויחלום להיות ואן פרסי או ניימאר כשיהיה גדול. עולם ומלואו, שמבחינתכם הוא רק מספר. נער פלסטיני מת. ילד פלסטיני מת. סטטיסטיקה, לא בני אדם. לא ילדים.
הכאב הזה שאתם מרגישים עכשיו, הוא כאב אותו הפלסטינים בגדה וברצועה מרגישים פי כמה, על בסיס יום יומי, כבר עשרות שנים. כאב בלתי נסבל שממנו אי אפשר לברוח, שתלטן ומדכא.
ובינתיים, אתם תמשיכו להאשים את החמאס. גם בפשעים שצבאכם, המוסרי ביקום, מבצע. הוא הרי מחלק סוכריות, לא?
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
