newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו ואוחנה, לכו להתנצל בפני משפחת אבו אלקיעאן

מדהים לראות כיצד יעקוב אבו אלקיעאן הפך בן לילה מ"מחבל של דעא"ש" לחף מפשע רק מכיוון שזה משרת את האינטרסים הרגעיים של נתניהו, ואף שמאז מותו ב-2017 התפרסמו ב"שיחה מקומית" תחקירים והוצגו ראיות רבות לכך. אבל אם זה כבר קרה, זאת הזדמנות טובה לעשות צדק לו ולמשפחתו

מאת:

המייל של פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, שנחשף אמש (שני) מאשר שגם הרשויות ידעו זמן קצר לאחר האירועים באום אל חיראן את מה שטענו תושבים, פעילים, עדים וחוקרים עצמאיים שפירסמנו כאן ב"שיחה מקומית", מהרגע הראשון ובמהלך שלוש וחצי השנים האחרונות: יעקוב אבו אלקיעאן לא היה מחבל ולא ביצע פיגוע.

המורה המנוח יעקוב אבו אלקיעאן

המורה המנוח יעקוב אבו אלקיעאן

נזכיר את השתלשלות האירועים: בשעות הבוקר המוקדמות של ה-18 בינואר 2017, פשטו מאות שוטרים על הכפר הלא מוכר אום אל חיראן בנגב. במהלך הפשיטה, ירו שוטרים למוות באבו אלקיעאן, שבדיוק יצא מביתו עם מעט חפצים במכוניתו.

בעוד שבמשטרה טענו מהרגע הראשון שמדובר ב"פיגוע", ב"שיחה מקומית" פירסמנו זמן קצר לאחר הארוע עדויות שסותרות את גרסת המשטרה. כמה ימים לאחר התקרית פורסם כאן תחקיר משותף עם סוכנות המחקר הלונדונית Forensic Architecture, שבו שולב וידיאו שצילמה הצלמת קרן מנור (אקטיבסטילס) מהקרקע עם צילום הרחפן המשטרתי. התחקיר הראה שאבו אלקיעאן נורה לפני שפגע בשוטרים.

בהמשך פורסמו תחקירים נוספים שחשפו את שקרי המשטרה באותו יום, כמו הטענה שהאורות ברכבו של אבו אל קיעאן היו כבויים או הטענה שהוא האיץ לעבר השוטרים, ששתיהן התבררו כלא נכונות.

מאז המשכנו לפרסם תחקירים שחשפו כי אבו אלקיעאן הופקר לדמם למוות כשחובשים משטרתיים נמצאים בסמוך; ששוטר ירה אף שהודה שלא חש סכנת חיים; שדבריו של אחד השוטרים למפקדו מיד אחרי הירי מעלים כי ייתכן שהזיהוי של אבו אלקיעאן כ"מחבל" היה שגוי ושמפקד הכריז שאבו אלקיעאן "מת" מבלי שנבדק.

המייל מניצן שפורסם אמש היה תגובתו לפנייה של ראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) דאז, אורי כרמל, שביקש מניצן לפעול נגד המפכ"ל דאז, רוני אלשייך, שהפיץ מידע לפיו למח"ש יש "ראיית זהב" שהיא מסתירה לגבי האירועים. זאת, לאחר שבמח"ש קבעו כבר שלא מדובר בפיגוע.

כרמל דרש מניצן לגבות את מח"ש בעניין. ניצן ענה שחשובה לו יותר "מערכת יחסי הפרקליטות-משטרה". הוא הכיר בכך שאלשייך "פעל באופן שערורייתי", אך ציין כי הוא מעדיף לא לפעול נגדו בגלל "אינטרסים של המדינה שיש לשקול", שישרתו את מי שרוצה מריבה בין הפרקליטות למשטרה, כלומר ראש הממשלה בנימין נתניהו.

למרות כל העדויות, הצילומים והמסמכים, בפרקליטות החליטו בתחילת מאי 2018, קצת יותר מחצי שנה אחרי שניצן שלח את המייל לראש מח"ש, לסגור את התיק. בהחלטה נקבע כי לא ניתן לקבוע אם דריסת השוטר בתקרית היתה פיגוע או לא, וכי אין חשד סביר לביצוע עבירות פליליות מצד השוטרים שהיו בשטח.

ניצן מסר לאחר פרסום ההחלטה כי "לא השארנו אבן שלא הפכנו, כי רצינו להיות משוכנעים שאנחנו בודקים כל פן אפשרי", וכי "יש בחומר החקירה אינדיקציות לכאן ולכאן. אני סבור שאי אפשר לקבוע ברמה גבוהה של הסתברות אם זה פיגוע או לא פיגוע. בכל מקרה, אני עשיתי את חובתי".

ברור שעיתוי הפרסום אתמול אינו מקרי, ומטרתו היתה להראות שהפרקליטות בחרה לא לפעול נגד המפכ"ל בידיעה שראש הממשלה, שהיה נתון בחקירות, ינצל את המריבה בין המשטרה לפרקליטות לתועלתו. אך עדיין מדהים לראות כיצד ניצן ידע בזמן אמת, פחות משנה לאחר האירוע, שאזרח חף מפשע מואשם בהיותו "מחבל של דעא"ש" ו"בן מוות", ולא פועל לפרסם את הדברים.

ה"מריבה" בין ניצן לאלשייך היא הדבר הפחות מעניין כאן. ההחלטה לגנוז את המידע הזה מעניינת הרבה יותר, ומעוררת תהיות אם ההחלטה לסגור את התיק בלי להכריע לגבי האירוע חצי שנה לאחר מכן לא הושפעה גם היא מאותו הלך רוח.

באותה התכתבות מבקש ראש מח"ש מניצן לגבות את הארגון ולהפריך את ההדלפות של אלשייך על "ראיית הזהב" שנתן לשב"כ. הוא מציין שאם ניצן לא רוצה לעשות זאת, לפחות שיאפשר לאנשי מח"ש להתראיין. גם הוא לא פועל מתוך עניין בהאשמה הכוזבת של אזרח חף מפשע, אלא מתוך רצון להגן על עצמו ועל המחלקה שבראשה הוא עומד.

הלוויתו של יעקוב אבו אלקיעאן, 24 בינואר 2017 (צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס)

הלוויתו של יעקוב אבו אלקיעאן, ב-24 בינואר 2017 (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

גם אז, וגם בדיון שהתעורר בעקבות החשיפה אתמול, יעקוב אבו אלקיעאן האדם, חייו, שמו הטוב ושמה הטוב של משפחתו ממשיכים לא לעניין איש מהניצים.

מדהים לראות כיצד גם כאשר עבור רבים בימין יעקוב אבו אלקיעאן הפך בן לילה מ"מחבל" ל"אדם חף מפשע", אבו אלקיעאן עצמו חסר רלוונטיות. שמו ומותו מועלים ומנוצלים כדי "להוכיח" את השחיתות של המערכת ואת הקשרים בין הפרקליטות למשטרה, וגם זאת רק כדי להראות שההחלטות של המשטרה והפרקליטות בעניינו של נתניהו פסולות. לא צדק לאבו אלקיעאן הוא הנושא, אלא טענת תפירת התיקים לנתניהו.

אך יעקוב אבו אלקיעאן היה בן אדם, ומשפחתו עדיין חיה. אחרי החשיפה האחרונה, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה צריך ללכת עוד היום להתנצל בפני המשפחה ולקבוע לה פיצויים, כפי שנדרש בתביעה שהוגשה לאחרונה. ואולי כדאי שגם נתניהו והנשיא ראובן ריבלין – שמיהר לכתוב אחרי האירוע כי מדובר ב"מחבל" שביצע "פיגוע טרור נפשע" – יצטרפו אליו.

צדק לאבו אלקיעאן ומשפחתו יתקיים רק כאשר תתקבל החלטה רשמית בעניין האירוע, והשוטרים המעורבים ומפקדיהם יועמדו לדין, לצד מי שהסית אז והיום. בהמשך, אפשר לקוות שההכרה הציבורית בכך שאבו אלקיעאן אינו "מחבל" תעזור גם במקרים רבים אחרים שבהם המשטרה ממהרת לקבוע שמדובר ב"פיגוע", אך עדויות ותחקירים מוכיחים אחרת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf