newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנחלים חמושים פלשו לבית משפחה פלסטינית באישון לילה

שני ישראלים שזוהו כתושבי מאחז סמוך נכנסו באחת וחצי בלילה לביתה של משפחה בכפר וידאדה שבהר חברון, הפכו את הבית, ואיימו עליהם בנשק "לא להביא שמאלנים". אדם נוסף, לבוש במדי צה"ל, שמר בכניסה לבית

מאת:
הדלת השבורה בבית המשפחה, אחרי הפלישה הלילית

מאז האירוע, הילדים מתקשים להירדם. הדלת השבורה בבית המשפחה, אחרי הפלישה הלילית

שני תושבי מאחז פלשו באישון לילה לבית משפחה פלסטינית בכפר החקלאי הזעיר וידאדה שבהר חברון, ואיימו עליהם בנשק "לא להביא שמאלנים" – כך לפי עדות המשפחה. בבוקר אותו יום (שבת שעברה), פעילי שמאל ליוו את אב המשפחה לאדמות המרעה שלו, שאת הגישה אליהן תושבי המאחז נוהגים למנוע בכוח.

אב המשפחה סיפר ל"שיחה מקומית" כי באחת וחצי בלילה שני מתנחלים נכנסו לחדר שבו ישנו שלושת ילדיו הקטנים, בעוד אדם נוסף, שלבש מדי צה"ל, שמר בכניסה לבית ומנע מהאב לצאת. האב זיהה את אחד המתנחלים, שהיה חמוש בנשק ארוך, כדמות מוכרת מקרב המתנחלים באזור.

"אמרתי לו שקט, הילדים ישנים", האב סיפר. "הוא (המתנחל; י"א) לקח לנו את הטלפונים שלא נצלם. הוא אמר: 'אם תדבר, אירה בך', והרגשתי את ברזל הנשק שהוא הצמיד לי לראש. הוא אמר לא להביא שמאלנים ואז שאל איפה אני שם כסף. הם הפכו את הבית. הילדים פחדו נורא ובכו. ראיתי בכניסה חייל ששמר, ולמטה בוואדי היה עוד חייל שהגיע איתם".

בתיעוד שצילם אחיו של האב, שהגיע למקום לאחר שהתוקפים עזבו, נראים המזרונים שעליהם ישנו הילדים הפוכים. "ברגע שהכלבים בחוץ נבחו הרגשתי שמישהו שם, אבל הם נכנסו לבית לפני שהספקתי לצאת", שיחזר האב. "הוא עבר על הבגדים שלנו, שפך קערה עם חלב על הרצפה, זרק את הדברים שבבית, ואז הלך".

המשפחה אמרה כי באותו לילה הם נסעו לתחנת המשטרה וביקשו שניידת תגיע למקום. לדברי האב, שוטר החל לנסוע לביתם, אך באמצע הדרך חזר אחורה והסביר כי הדרך קשה מדי כי אינה סלולה. "הרגשתי שהוא פשוט לא רוצה לבוא", אמר. לדבריו, מאז האירוע אשתו ושלושת ילדיו, נימר, בן 5, אמיר, בן 4, וריאן בן השנה, מתקשים להירדם, והוא נשאר ער בלילות כדי לשמור על הבית.

מהמשטרה נמסר כי "מיד עם קבלת האירוע הגיעו שוטרים למקום, והמתלונן הופנה להגשת תלונה בתחנה. עד כה טרם התקבלה תלונה במשטרה, וככל שזו תתקבל, נפעל בהתאם". בשבת בבוקר שוטר אכן הגיע למקום, אך לא בלילה לאחר הפלישה לבית המשפחה.

מאחז חוות הרועים שממנו הגיעו התוקפים נבנה בסמוך להתנחלות שמעה לפני כשנתיים. בית המשפחה הפלסטינית, שלפי תצלומי אוויר יושבת במקום לפחות מ-1981, נמצא בסמוך למאחז. תושבי המאחז תועדו כמה פעמים מגרשים פלסטינים מאדמות מרעה בכפרי הסביבה באמצעות טרקטורונים, רחפנים, ואלימות פיזית.

בגדה המערבית קמו 66 מאחזים מסוג חוות רועים בעשור שבין 2012-2022, לפי מחקר של הארגון "כרם נבות". במערכת הביטחון מעריכים כי מאחזים אלה הם סיבה עיקרית לעלייה באלימות מתנחלים. המיפוי במחקר של כרם נבות מגלה כי מתנחלים השתלטו באמצעות רעייה על שטח של כ-240 אלף דונם בגדה. במאחזים אלה מתגוררות קבוצות קטנות של צעירים, שרועים צאן כדי למנוע מפלסטינים תושבי הסביבה גישה לשטחי אדמה נרחבים.

בשנות ה-80, המדינה הכריזה על אדמות מרעה פלסטיניות רבות כ"אדמות מדינה", ובשנות ה-70 אדמות רבות כאלה הוכללו בתוך הכרזות על שטחי אש. בסיס חוקי מפלה זה, שנעשה במוצהר על מנת לקדם את מפעל ההתנחלות בגדה, מנוצל כיום על ידי הרועים היהודים כדי להשתלט על אדמות המרעה שבהן פלסטינים משתמשים מזה דורות. מאחזי חוות הרועים הם חלק מהליך מואץ של גירוש פלסטינים משטחים חקלאיים ופתוחים בגדה, לטובת ריכוזם במובלעות בשטחי A ו-B. החוות האלה מוקמות בהליך חוקי מעורפל, במעורבות החטיבה להתיישבות, שהוחרגה מחוק חופש המידע, ולכן מעט מאוד מידע נגיש לציבור בנושא זה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf