newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משרד החינוך עדכן תכנים לבגרות: הדרוזים מעריצים אותנו כי ניצחנו

יחידת לימוד אודות הדרוזים והצ'רקסים לבגרות בהיסטוריה הפכה לחובה, אך הועברה מפרק "העולם הערבי" לפרק "מלחמת העצמאות". השנה ילדינו ילמדו שיש ערבים טובים שמוכנים למות למען הזהות העליונה שלנו, ושערבים מעריצים רק כוח

מאת:

משרד החינוך הורה לכל מורי ההיסטוריה ללמד בשנה הקרובה פרק אודות הדרוזים והצ'רקסים, לטובת ההיכרות בין השותפים בחברה בישראל. המהלך הציני הזה נרקם במקביל לקידום חוק הלאום, שקבע בלעדיות וייחודיות לזהות היהודית, ועוד לפני שהחלה מחאת הדרוזים, והמשא ומתן עם ראש הממשלה על גובה הפיצוי.

לא רק זאת. מכל מה שניתן ללמד אודות הדרוזים והצ'רקסים, בחר משרד החינוך בפרק אחד בלבד: מלחמת העצמאות – קרב רמת יוחנן. זה הקרב שבו, לפי הנרטיב הציוני, הדרוזים שלחמו בצד הפלסטיני הובסו על ידי כוחות ההגנה, למדו את הלקח, וערקו לצד היהודי.

הדרוזים ככלי להעצמת הזהות היהודית

אני מניח שרבים יראו בהנחיה ללמד אודות הדרוזים אות של רצון טוב וסמל לשותפות האמת ולברית הדמים בין הקהילות. אמנם נכון שהדרוזים נחותים מהיהודים בכל הקשור למעמדה של ישראל כמדינת הלאום של היהודים, אבל הנה: אנחנו לא מדירים אף אחד, ומחייבים את ילדינו להכיר את השונה והאחר.

אבל לא. אין כאן שום קבלה של האחר, אלא דווקא להיפך: אנחנו מצמצמים את האחר ומשתמשים בו רק למקום הצר שבו הוא משרת את הזהות שלנו, ואת האדרתה. היהודי, שרק לו עומדת הזכות להגדרה לאומית, מבסס את עליונותו בכך שהוא זה שקובע מי אח ומי פח. זה לא במקרה שההיכרות בין השותפים לחברה נגמרת בדרוזים ובצ'רקסים, ואינה כוללת למשל, מוסלמים סונים, נוצרים יוונים אורתודוקסים או יהודים רפורמיים. הדרוזים והצ'רקסים, כך על פי הפרשנות הציונית, ויתרו על שאיפותיהם הלאומיות, קיבלו את היהודים הציונים כשליטים, ונשבעו למות למענם. לכן הם אחים.

היהודי, שרק לו עומדת הזכות להגדרה לאומית, מבסס את עליונותו בכך שהוא זה שקובע מי אח ומי פח. השר נפתלי בנט בפגישה עם מנהיגי העדה הדרוזית בג'וליס (פלאש90)

בהודעה שהועברה לאחרונה למורות ולמורים להיסטוריה נכתב כי הוספת הפרק היא למעשה יישום של החלטה שהתקבלה לפני כמה שנים, כאשר עודכנה תכנית הלימודים בהיסטוריה. כלומר, גם לאנשי המשרד היה ברור שאנחנו עלולים לקשר בין חוק הלאום לבין הוספת פרק הלימודים אודות הדרוזים. לכן הם מכחישים זאת למפרע, כביכול מדובר בעדכון שגרתי, שמונח על השולחן כבר כמה שנים. האמנם?

לא מדויק. מסמך "ליבה לתכניות הלימודים בהיסטוריה" פורסם בשנת 2014, והוא מכיל את כלל הפרקים שמתוכם בוחרים מפעם לפעם נושאים להדגשה. הליבה אכן כוללת פרק אודות הדרוזים, אלא שזהו פרק בתוך הנושא: "ערבים ואסלאם", תת נושא: "העולם הערבי במאות ה-19 עד 20". והנה בעדכון שפורסם בימים אלה, לימודי הדרוזים הועברו אחר כבוד מפרק "העולם הערבי" לפרק "מלחמת העצמאות"! ממש כך. דרוזים וצ'רקסים זה לא תרבות ולא אמונה, לא לאום ולא מורשת. דרוזים וצ'רקסים זה צבא ומלחמה.

כדי לסייע למורים להכין את תלמידיהם למבחן הבגרות אודות הדרוזים, הפיץ הפיקוח על הוראת ההיסטוריה מסמך בשם: "הדרוזים והצ'רקסים במלחמת העצמאות". במסמך נכתב כי האירוע ההיסטורי שמדגים את הנושא הוא קרב רמת יוחנן. כלומר, כל מה שיש לנו ללמוד אודות הדרוזים מתמצה באירוע הקרב, שהתרחש ב-16 באפריל 1948, על השליטה בשני הכפרים הפלסטינים: הושא וכסאיר, שהיו ממוקמים על הגבעות שבין שפא-עמר (שפרעם) לבין רמת יוחנן.

לקח הסיפור: הערבים מעריצים אותנו חזקים

את הסיפור הציוני אודות קרב רמת יוחנן אפשר לסכם בכמה משפטים קצרים: הדרוזים היו בצד של הערבים; הם התחילו ותקפו את רמת יוחנן; היהודים הגנו, ספגו אבדות ולכן נקטו יוזמה; היהודים ניצחו והדרוזים הובסו; הם הבינו מי פה הצד החזק; הם קיבלו את מרות היהודים, וכרתו איתם "ברית דמים". בתוך הסיפור הקצר הזה מגולמים מסרים חשובים ביותר, שאותם ילמדו ילדינו בשנה הקרובה:

ראשית, הדרוזים מוצגים כמי "שנודעו מאז ומעולם כלוחמים אמיצי לב" (הספר: קורות מלחמת השחרור). את החיילים הפלסטינים במלחמת העצמאות נהוג לכנות "כנופיות", ולעיתים: "כנופיות מרצחים". הדרוזים מועלים לדרגת "לוחמים", ממש כשם שכונו לוחמי ההגנה והמחתרות. זהו צעד ראשון במיון של הערבים לדרגות שונות של אנושיות. ככל שערבי נכון יותר לוותר על זהותו או לקבל את מרות הזהות היהודית, כך הוא יקבל יותר טובות הנאה. גם בכסף ובזכויות, וגם באופן הצגתו בשיח העברי. תכלס: הפרד, השפל ומשול.

שנית, הדרוזים מוצגים כמי שאין להם שאיפות לאומיות, כלומר כאלה שאין להם עניין בייסוד מדינה משלהם. כך למשל בחוברת משנת 2010 שנערכה בידי פרופ' ארנון סופר נכתב: "אחד המוטיבים הבולטים בדת הוא חובת הנאמנות של הדרוזים לשלטון במקום מושבם". הביטול העצמי לא מוצג רק כפרקטיקה של הישרדות, אלא ממש כמצווה דתית. בין השורות מועבר כאן מסר לפלסטינים, שאם רק היו מוותרים על שאיפתם למדינה ערבית, היינו מקבלים אותם בשמחה כאזרחים שווי זכויות. מכאן גם צמחה הקלישאה שאנחנו לא נגד ערבים כשלעצמם, אלא רק נגד הלאומיות הערבית.

"אחד המוטיבים הבולטים בדת הוא חובת הנאמנות של הדרוזים לשלטון במקום מושבם". חיילים דרוזים תחת דגלי ישראל, במצעד צה"ל הראשון שנערך בתל אביב ביולי 1949 (צילום: אלדן דוד, לע"מ)

אל תאמינו כל כך מהר. כשהיה ליהודים נוח, הם דווקא פעלו לכינון טריטוריה דרוזית, עם או בלי התייחסות למוטיבים דתיים. כבר בשנות השלושים נרקמה תכנית לפיה הדרוזים ימכרו לציונים את אדמות ישוביהם בכרמל ובגליל לטובת יישוב יהודים, ובתמורה ירכשו עבורם אדמות בהר הדרוזים שבדרום סוריה, לטובת טריטוריה דרוזית עצמאית. מדינה דרוזית אוהדת לישראל שתחצוץ בינה לבין סוריה. במהלך מלחמת העצמאות, נדונה לפחות פעמיים תכנית להקמת חבל ארץ דרוזי בגליל המערבי, לאחר שצה"ל והדרוזים יסלקו משם את המוסלמים. שוב, מדינה דרוזית אוהדת שתחצוץ בין ישראל לבין לבנון. ואם לא די בזה, לאחר מלחמת ששת הימים עלתה הצעה שלישית, לייסד מדינה דרוזית ברמת הגולן הכבושה.

ועוד מסר שלישי ואחרון יש בסיפור קרב רמת יוחנן: הדרוזים מעריצים כוח, והם נאמנים לחזק. כך למשל, משה כרמל, מפקד חטיבת כרמלי של ההגנה שלחמה נגד הדרוזים ברמת יוחנן, כתב בזיכרונותיו ("מערכות צפון") כי לדרוזים היו בקרב כשלוש מאות הרוגים, ובמחנה שלהם שררו "דיכאון ופליאה". ככל הנראה היו לדרוזים 24 הרוגים (טוב, הגוזמאות היהודית), ודי בזה כדי להצדיק דיכאון, אבל מדוע פליאה? הוא מסביר: "כעבור זמן, בהיותנו ישובים ישיבת רעים עם קציני הדרוזים, לא פסקו הללו מלהלל את גבורתם הגדולה של לוחמינו, את עזות רוחם, את אומץ ליבם ואת הערבות ההדדית שבין הלוחמים בשדה הקרב".

אז מה נלמד השנה אודות הדרוזים והצ'רקסים תחת שלטון העליונות היהודית של נפתלי בנט? שאנחנו לא שונאים ערבים, אלא רק את שאיפותיהם לזהות לאומיות משלהם, ושאנחנו חייבים להישאר חזקים ותקיפים, כי הערבים מבינים ומעריצים רק כוח

ומה הלקח מהיותנו גיבורים בעיניהם? כך למשל התבטא מי שהיה ראש אגף כוח אדם בצה"ל בשנת 2003: "הדרוזים סיגלו לעצמם נורמות של הסתגלות והצטרפות לכוח השולט והחזק". המסר הזה מופנה אל תלמידי ישראל, שילמדו בשנה הקרובה את הקלישאות האלה לקראת הבגרות. הוא נועד להצדיק את שלטון הכוח שמפעילה ישראל כנגד הערבים. זה לא רק שהם "מבינים" כוח, זה ממש נורמה אצלם להסתגל אליו. אם ביום מן הימים נפגין חולשה, מיד הם יעבירו את נאמנותם למי שחזק מאיתנו. הבנתם את זה שמאלנים רכי לב?

אז מה נלמד השנה אודות הדרוזים והצ'רקסים תחת שלטון העליונות היהודית של נפתלי בנט? שאנחנו לא מדירים אף אחד, עובדה שאנחנו לומדים גם אודות האחרים. שאנחנו לא שונאים ערבים, אלא רק את שאיפותיהם לזהות לאומיות משלהם. שיש ערבים טובים, שנמדדים על פי נאמנותם למות למען הזהות העליונה שלנו, ובתמורה הם מוגדרים "אחים". ושאנחנו חייבים להישאר חזקים ותקיפים, כי הערבים מבינים ומעריצים רק כוח.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf