משרד הבריאות מתנה מתן שירותים לבדואיות ב"התנהגות טובה"
בתגובה למכתב של ח"כ מירב כהן בעניין האפליה בשירותי טיפת חלב ביישובים הבדואיים בנגב, משרד הבריאות התנה את חידוש השירותים ב"שמירה על השקט והביטחון". לא ברור מי לדעת המשרד אחראי על הבטחת השקט והביטחון באזור
לא אופייני למשרד הבריאות לאמץ בגלוי את הלך הרוח של הממשלה הנוכחית, אך זה בדיוק מה שנעשה כאן. מרפאת טיפת חלב (צילום אילוסטרציה: חן לאופולד / פלאש90)
הריסות הבתים בנגב בשנתיים האחרונות, כמו מדיניות המשטרה שם בשבועות האחרונים, מבהירות לבדואים שוב ושוב: בעיני זרועות האכיפה, הם אינם אזרחים שווי זכויות. מכתב ששלח באחרונה משרד הבריאות ועבר בין פעילים למען בריאות בנגב, מראה שהתפיסה הזו מתפשטת הלאה.
>> ה"הצלחה" של בן גביר בתראבין: כפר שקט שהפך לזירת קרב מדממת
המכתב ממוען אל חברת הכנסת מירב כהן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, בתגובה לפנייתה בנוגע לשורת מהלכים שננקטו השנה ומחריפים את האפליה בשירותי טיפת חלב ביישובים הבדואיים בנגב. הקריאה בו עגומה. בשורה חיובית אחת בלבד מסתתרת בו: נמצא תקציב לתוכנית המגשרות בטיפות חלב, שנסגרה לאחרונה למרות חשיבותה והצלחתה, וגם זאת לשנה אחת בלבד. מטרת התוכנית היא הפחתה בתמותת תינוקות בחברה הבדואית, ובמסגרתה המגשרות מתרגמות ומנגישות מידע רפואי לפונות הבדואיות בטיפות החלב, ומעבירות סדנאות והרצאות בנושאים שונים כמו תמותת תינוקות, תזונה, חיסונים ועוד. לנוכח האפליה בשירותי טיפת חלב ביישובים הבדואיים ופערי הבריאות הקיצוניים, כולל תמותת תינוקות הגבוהה כמעט פי חמישה מאשר בחברה היהודית, קשה לראות בכך יותר מפירור.
הסעיפים האחרים במכתב עגומים אף יותר. ניידת טיפת החלב שהיתה אמורה להתחיל לפעול כבר לפני שנים עדיין מתעכבת, וסניף טיפת חלב בביר הדאג', שנסגר בקיץ, לא צפוי להיפתח מחדש. לאחר אזכור פריצות וגניבות לסניף, קובע משרד הבריאות כי "צוות המחוז ישמח לשוב ולהעניק שירות לתושבי המקום כתלות בכך שיישמר השקט והביטחון לצוות, למטופלים ולתשתיות".
משפט זה, על אף המתינות היחסית בניסוחו, הוא המשך ישיר להתנהלות המשטרה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בכלל, וכלפי תושבי היישובים הבדואיים בנגב בשבועות האחרונים בפרט. התנהלות זו הבהירה במפורש שתפקידה של המשטרה להילחם בפשיעה ובאלימות מוגבל רק לאלו שפוגעות ביהודים. היחס לתושבי תראבין וליישובים אחרים היה אדיש עד כדי עוין, והענישה שהופעלה היתה קולקטיבית.
תגובת משרד הבריאות חושפת רציונל דומה. מהדברים עולה ששירותי טיפת חלב לפלסטינים אזרחי ישראל אינם שירות בסיסי המובטח בזכות, אלא חסד המותנה בהתנהגות טובה, ולא של יחידים, אלא של הקולקטיב כולו. מתבקש לשאול: אל מי מופנית הדרישה שבמכתב? מי אמור להבטיח ש"יישמר השקט והביטחון"? חברת הכנסת מירב כהן? נשות ביר הדאג'?
האם נשות ביר הדאג' והיישובים הסמוכים, שהן גם מהקורבנות העיקריים של פשיעה ביישוביהן, אמורות לאתר את הפורצים ולבקש מהם להפסיק – משום שהן זקוקות לליווי בהריון, לחיסונים לתינוקותיהן, לאבחון דיכאון אחרי לידה ולהדרכה של יועצת הנקה? או שמא מצופה מהן להיאבק בפורצים בעצמן? יתרה מכך – האם הנשים בביר הדאג' הן שאמורות לספק הזדמנויות תעסוקה לצעירים, חינוך איכותי ותשתיות ראויות כדי לצמצם את ההסללה לפשיעה?
לא אופייני למשרד הבריאות לאמץ בגלוי את הלך הרוח של הממשלה הנוכחית, אך זה בדיוק מה שנעשה כאן, במשפט שלעולם לא היה נכתב בהתייחס לתושבי יישוב יהודי. גם במקרה זה נחשף מה מכתיב את מדיניות המשטרה כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל ואת אופן יישומה: הפלסטינים אזרחי המדינה אינם אזרחים שווים, בעלי זכויות לבריאות, לביטחון ולשירותים בסיסיים אחרים. הם נתפסים כקולקטיב "אחר", שאמור להסתפק בפירורים, וגם זאת רק בתנאי שיישמר "השקט והביטחון" של היהודים שסביבו, כלומר רק אם הקולקטיב כולו ימושמע.
מדברים על כך שהמשטרה "חלתה". עולה חשש שזו מחלה מתפשטת, שנדבק בה גם משרד הבריאות.
ד"ר שני בר-טוביה מנהלת את המחלקה למדיניות בריאות בישראל בעמותת רופאים לזכויות אדם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
