משבר הקורונה מחייב את הרשויות המקומיות הערביות להיערכות מחדש

השלטון המקומי הערבי בישראל  הוא הארגון החשוב ביותר בחברה הערבית. לכך יש כמה סיבות, שהעיקרית שבהן היא היותו של השלטון המקומי אפיק הביטוי העיקרי של ניהול עצמי בעבור התושבים הערבים.

הרשות המקומית נחשבת בקרב האוכלוסייה הערבית לגוף בעל העוצמה וההשפעה הגבוהה הגדולים ביותר בהתפתחותה של החברה הערבית בישראל. הזנחתו של השלטון המקומי הערבי מצד הממשלה והקטנת התמיכה והסיוע לו תורמות משמעותית לחולשתה החברתית-כלכלית של החברה הזאת.

בעבר נעשו ניסיונות ליישום תוכניות ממשלתיות שמטרתן שיפור מצב הרשויות המקומיות הערביות. האחרונה שבהן היתה תוכנית שמבוססת על החלטת הממשלה 922, שנועדה לשפר את המצב תוך סגירת פערים משמעותיים בתחומים רבים, ובהם דיור ומגורים; פיתוח כלכלי; שיפור השירותים; שיפור איכות החיים; מציאת פתרונות למשבר הניהולי והכספי העמוק בשלטון המקומי הערבי; והקטנת רמת האלימות הגבוהה ביישובים הערביים.

למרות כל זאת, הרשויות המקומיות הערביות עדיין היו במצב קשה עוד לפני פרוץ משבר הקורונה. מתוך  85 רשויות מקומיות ערביות (מ-255 רשויות מקומיות בסך הכל), 81 נמצאות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך (1-4), ורק ארבע בדירוג גבוה יותר (5-6).

ואז פרץ משבר הקורונה, שאף גורם ממשלתי ומוסדי לא נערך אליו. כפי שנראה היום, המשבר הזה ילווה אותנו עוד תקופה ארוכה יחסית. וללא אסטרטגיה להתמודדות ברמת הממשלה, שממנה היתה צריכה להיגזר אסטרטגיית ההתמודדות של הרשויות, הן נאלצות להתמודד עם המשבר הזה בעצמן.

תהליך ההיערכות של הרשויות הערביות נבנה בצורה ספונטנית. אף שבתחילת המשבר שיעור החולים והנדבקים ברשויות המקומיות הערביות היה נמוך יחסית (אם כי בהמשך חלה עלייה), ראשי היישובים מיהרו לקיים אסיפות חירום והערכת מצב, בהשתתפות נציגי משטרה, פיקוד העורף, צוותי רפואה מקומיים, אנשי דת ומנהיגים מקומיים. זאת, כדי לגייס את הקהילה להישמע להנחיות משרד הבריאות למניעת התקהלויות, תפילות המוניות וחתונות וצעדים נוספים.

והדבר נשא פרי, כשרובה המוחלט של החברה הערבית בישראל נשמע להוראות ולקריאות האימאמים, שהוציאו היתרים מיוחדים בהתאם – גם במצבים רגישים כמו לוויות שהתנהלו במתכונת מצומצמת וביטול בתי אבלים, וגם לנוכח האתגר שבחודש הרמאדן, המאופיין בהתקהלויות של אנשים רבים.

עלייה באבטלה ובעוני

עם זאת, הרשויות המקומיות הערביות התמודדו עם משבר הקורונה בצורה שאמנם התבססה על כוונות טובות ורצון לשרת את הקהילה, אך בלי לתכנן את התהליכים הדרושים בצורה אפקטיבית, מה שהיה נחוץ וחיוני בתקופה כזאת. והמשבר החמיר את מצבן, שגם כך היה רעוע.

כתוצאה ממשבר הקורונה, עלה שיעור המובטלים ביישובים הערביים בעשרות אחוזים, עובדה המכבידה עוד יותר על החברה הערבית בכלל ועל הרשויות המקומיות בפרט, וגורמת לעלייה במספר המשפחות המצטרפות למעגל העוני. זאת, כאשר לפי דו"חות הביטוח הלאומי, כ-50% מהמשפחות הערביות בישראל חיו מתחת לקו העוני עוד לפני המשבר.

רוב הרשויות המקומיות הערביות מתנהלות כיום באופן גירעוני. ל-62 מהן (73%) מונה חשב מלווה, בהתאם להחלטת הממשלה שקבעה כי כלל רשות מקומית ששיעור הגירעון השוטף שלה הוא 10% הוא יותר ושיעור הגירעון המצטבר שלה הוא 15% או יותר ימונה חשב מלווה כדי לשפר את היכולות הניהוליות של הרשות ולעזור לה לצאת מהמשבר.

לפי דו"חות הביקורת של משרד הפנים ל-2018, שיעור ההכנסות העצמיות בעיריות הגדולות מגיע ל-30% מתקציבן, וברוב הרשויות הקטנות מדובר על פחות מ-20%. חלק ניכר מההכנסות העצמיות של הרשויות מבוסס על הכנסות מארנונה ומשאבים נוספים. הרשות המקומית אמורה לממן מתקציבה השוטף כ-25% מעלות השירותים שהיא מספקת לתושביה. וכתוצאה מנסיגת המימון הממשלתי, הולכים ומתרחבים תחומי השירות שבאחריות הרשות המקומית לספק במימון עצמי.

וכאן נמצאת בעיה גדולה, מכיוון שהרשויות המקומיות הערביות מתאפיינות כאמור במצב סוציו-אקונומי נמוך, בתלות גדולה יחסית בתקציבים ממשלתיים, בהיעדר תוכניות פיתוח כלכלי, במחסור בנכסים מניבי ארנונה (מסחר, תעשייה תיירות) ובעסקים (כמו בנקים וחברות ביטוח). עיקר הכנסותיהן מארנונה הן ממגורים, ובשל המצב הסוציו-אקונומי של התושבים, רבים מהם זכאים להנחות בארנונה לפי החוק.

הרשויות הערביות נתקלות גם בימי שגרה בקשיים רבים בגביית ארנונה ובגיוס משאבים. הדבר משליך על רמת התפקוד והשירותים שהרשויות אמורות לספק לתושבים בכל התחומים, כולל חינוך ורווחה. כתוצאה ממשבר הקורונה, צפויה יירדה משמעותית בגביית הארנונה. בנוסף, סגירת בתי העסק ביישובים והפטור ממסי ארנונה לעסקים במשך שלושה חודשים צפוי להוסיף קושי על תזרים המזומנים של הרשויות.

מאפיין נוסף של הרשויות המקומיות הערביות הוא שהן המעסיק הגדול בחברה הערבית, אחרי משרד החינוך. הרשויות מעסיקות אקדמאים ומשכילים (מורים ומנהלים בבתי הספר), עובדה המגדילה את רכיב השכר ברוב הרשויות המקומיות הערביות ליותר מ-50% מהתקציב הרגיל של הרשויות. נתון זה מהווה אתגר גדול, ובא על חשבון מתן שירותים לתושבים.

בנוסף, קיים קושי רב במתן מענה לפניות ובקשות התושבים, מכיוון שברוב הרשויות המקומיות הערביות לא קיים מוקד טלפוני רשותי 24/7. מה עוד שהוצאת יותר מ-70% מעובדי הרשויות לחל"ת גרמה לכך שגם ערוץ קבלת הקהל אינו אפשרי.

משבר הקורונה מחייב תפיסה חדשה בהיערכות הרשויות המקומיות הערביות להתמודדות עם האתגרים הרבים העומדים בפניהן. אם לא יהיה שינוי בעמדת הממשלה ותסופק תמיכה כלכלית מיידית לצורך סגירת פערים, על ראשי הרשויות והעובדים הבכירים לקחת אחריות על המצב, ולהציע תוכניות מפורטות להתמודדות במישורים השונים כדי למנוע את קריסתן של הרשויות.

בין השאר, צריכות התוכניות האלה להתמודד עם אתגרי תזרים המזומנים, שנובעים מהירידה בהכנסות העצמיות מחד אך גם ירידה בהוצאות על שכר מאידך; אספקת שירותים בסיסיים לתושבים; בעיית האלימות; קריסת העסקים המקומיים; והעלייה בשיעור העוני.

הרשויות הערביות צריכות לתת את דעתן להקמה של תשתיות ארגוניות ותהליכי חשיבה שיטתיים, המבוססים על תכנון וניהול סיכונים בתחומים הכלכליים והשירותים החיוניים לתושבים בכל הרמות. דבר זה יכול לעזור להן להתנהל ביעילות רבה יותר, עם תכנון יומי, שבועי וחודשי להתמודדות גם עם משבר הקורונה וגם עם השגרה שתבוא אחריו.

כמו כן, הן צריכות לחשוב על הקמת מאגר ידע ארגוני ותשתית שתאפשר לעבד את הידע הזה כדי לעזור למקבלי ההחלטות לקבל החלטות רציונליות וטובות יותר.

ד"ר אחמד מטלק חגאזי הוא חוקר בשלטון המקומי