newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ממשלת ישראל החליטה לשחרר מחבלים אזרחי ישראל

צביקי סטרוק חוזר ל'אש קודש'. סטרוק, שהורשע בחטיפה ובהתעללות בנער פלסטיני, שוחרר לאחר שבתחילת החודש ועדת השחרורים החליטה לקצר תשעה מ-30 חודשי המאסר שנגזרו עליו

מאת:

אתמול שוחרר צבי סטרוק מהכלא לאחר שבתחילת החודש ועדת השחרורים החליטה לקצר תשעה משלושים חודשי המאסר שנגזרו עליו. זאת למרות שבפרקליטות התנגדו לכל קיצור מאחר ולטענתם מדובר באסיר מסוכן.

כמה מסוכן? אז ככה. ב-24 ביולי 2007 צביקי, יחד עם אדם אחר שזהותו לא ידועה, הגיעו בטרקטורון אל אדמות הכפר קוסרא בעת שנער בן 15 רעה שם כבשים. הם ירו באוויר בכדי להפחיד אותו, הכו בפניו בקנה הרובה ואז המשיכו לתקוף אותו. אחר-כך הפשיטו את הנער מבגדיו וכיסו את ראשו בחולצתו הקרועה, העלו אותו זב דם על הטרקטורון, וחטפו אותו משם. בדרך הם המשיכו להכות בנער הערום עד שהתעלף מהמכות. הנער התעורר רטוב, כפות, כשחולצתו מכסה עדיין את פניו, בזמן שהוא מוכה על ידי כמה אנשים ואחד מהם שואל "לירות בו?". אז השליכו אותו בשדה ערום כשפניו מכוסות וידיו כפותות. הוא נותר כבול במשך שעות עד שהצליח להשתחרר ולהגיע לכביש סמוך ומשם נלקח לבית החולים.

לצביקי זה לא היה הרודיאו הראשון באזור. חודשיים קודם הוא פגש בנער אחר, סטר לו, בעט בגדי שהיה איתו והרג אותו. על כל אלו הוא קיבל עונש מצחיק של שנה וחצי, שבערעור נוספה לו שנה. לצורך השוואה, העונש המרבי על עבירה של חטיפה לשם חבלה חמורה, רק אחת מהעבירות בהן הורשע סטרוק, עומד על 20 שנות מאסר. סביר להניח שבמקרה של היפוך זהויות אתניות זה העונש שהיה ניתן, ושאם שחרור מחבל שהתעלל בנער יהודי היה עולה על הפרק, היינו שומעים זעקות שבר של מפלגת הבית היהודי.

ועכשיו העונש המגוחך התקצר עוד יותר. הוא קוצר למרות שסטרוק לא הודה במעשיו במהלך המשפט (אלא רק לאחר שכבר נכלא) וטען כי מדובר בעלילה, למרות שעד היום לא סיפק את זהותו של המחבל השני, ולמרות שכאמור הפרקליטות קבעה כי הוא מסוכן – הפרמטר החשוב ביותר בשקלול השחרור המוקדם.

סטרוק נכנס לכלא לאחר עצרת המונית בהתנחלות אש קודש, אשר מתנחליה תקפו בעשרות מקרים בכפר קוסרא והסביבה בשנים האחרונות. בעצרת השתתפו מאות, ביניהם גם הרבנים שבנט נוהג ללכת אליהם, דב ליאור הזכור מ"ברוך גולדשטיין קדוש יותר מכל קדושי השואה", חיים דרוקמן שאין לו בעיה שעברייני מין ילמדו בישיבה שלו וחבר הכנסת מוטי יוגב שבא לאחל לצביקי הצלחה ב"שירות" כמו שהוא הגדיר את תקופת המאסר. כל זה בסימן "כאשר יענו אותנו כן נרבה וכן נפרוץ" וטענה לעלילה נגד צביקי.

יו"ר ועד מתיישבי בנימין, סא"ל במילואים איציק שמדי, הודיע שם כי "הערבים וארגוני השמאל עוינים את החקלאות המתחדשת ומתנכלים לה בכל דרך אפשרית כולל באמצעות עלילות שווא כמו זו שצביקי נפל קרבן לה". עכשיו, אחרי שסטרוק הודה במעשים, נותר לבדוק אם יו"ר הוועד חש רגשות כה עזים גם נגד עלילות שווא שהוא בעצמו מעליל.

אמו של המחבל, ח"כ אורית סטרוק, הצהירה במשפט: "העובדה שהשופט כהן העדיף את גרסת הערבים כאשר העד הראשי הוא מחבל, על פני גרסתו של צביקי, איש חקלאי וישר, מקוממת, מעליבה, מוטעית ועוינת. בית המשפט היה נחוש להרשיע את בני, שלא עשה כלום. אין שום ספק שהשם שלי מעלה מוטיבציות מיוחדות לכל מי שקשור לתיק הזה". לפחות בסיפא של דבריה, אורית סטרוק צדקה אז. מצד אחד השחרור המוקדם בהחלט מעלה תהיות על מוטיבציות מיוחדות שהשם שלה העלה, אך מצד שני חייבים להודות שהיות ולפי נתוני "יש דין" רק 8.5% מחקירות פשעי המתנחלים כלפי פלסטינים מגיעים לכדי כתבי אישום, בגלל כל מיני תיקים שאבדו לטענת המשטרה או "עבריין לא נודע" – ההרשעה עצמה בהחלט מפתיעה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf