newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לקראת שביתה: עובדים ולא מצליחים לסגור את החודש

הבטחות הבחירות התאדו, ובמקומן התקבלו החלטות שמבהירות כי המגזר הציבורי נמצא בתחתית סדר העדיפויות, בעוד באוצר בוחרים להאשים את העבודה המאורגנת. כך באותה סירה נמצאים גם העובדים הסוציאלים וגם מקבלי השירותים מהם – כולם זקוקים להשלמת הכנסה

מאת:

כותבות אורחות: אפרת לוי ומיה חסקל

דו"ח העוני של 2014 מצביע על גידול בשיעור המשפחות והילדים העניים כאשר השכר הריאלי ירד ב-0.7 אחוז בקרב עובדים עניים; הצעת החוק של הח"כים אילן גילאון, דב חנין וקרין אלהרר להשוואת קצבאות הנכים לשכר המינימום נדחתה במליאת הכנסת; בדיון האחרון בוועדת הכספים הוצע להעביר את עודפי התקציב של 2014-2015 שעומדים על כ-18 מיליארד שקלים למסגרות כגון: מערכת הביטחון ולשכות סגני שרים; התקבלה הקלה נוספת במס החברות והוא יופחת ב-1.5 אחוז; עובדות סוציאליות, לצד סקטורים נוספים, מקבלות השלמת הכנסה כי משכורתן הבסיסית נמוכה משכר מינימום.

מדוע אנו קושרות בין חמשת העובדות הללו?

בחודשים האחרונים מתנהל משא ומתן בין האוצר להסתדרות בנוגע לצמצום פערי השכר במגזר העובדים הציבורי. עיתונאית דה מרקר, טלי חרותי-סובר, הציגה בכתבתה מסוף השבוע האחרון את האוצר כגוף שמודאג מאוד מפערי השכר בתוך המגזר הציבורי עצמו, ודווקא את דרישות ההסתדרות ככאלה שלא נותנות מענה למקבלי השכר הנמוך במשק. אנו שמחות על האכפתיות שמציגים גורמים באוצר, לדברי עיתונאית דה-מרקר, אך רוצות להבין ממה היא נובעת. האם יתכן כי ברצונם להמשיך את הקו המפלג והמסכסך בין ועדי עובדים שונים מתוך מטרה לשסות את החלשים בחזקים? האם הם מעוניינים לגרום לציבור לחשוב כי העבודה המאורגנת בישראל היא-היא הדבר ששותה את קופת המדינה?

אנחנו מציעות לא ליפול לשיח הזה, ולנסות להבין מדוע זהו הדגש שמושם במהלך המשא ומתן ומוצג באמצעי התקשורת השונים. במקביל למשא ומתן המתנהל למעלה מחודשיים בין ההסתדרות לאוצר על הסכם השכר במגזר הציבורי, אנו עדות לקבלת החלטות תקציביות המצביעות על מדיניות ששמה בתחתית סדר העדיפויות את עובדי המגזר הציבורי בכלל ואת אלו מביניהם שמשתכרים שכר נמוך בפרט.

בכל פעם לפני הבחירות מתקיימת תחרות הצהרות ואמירות בדבר הצורך בשרים עם אוריינטציה חברתית, לחזק את השכבות החלשות ולתת תמריצים לאנשים עובדים על מנת להוציא את החברה מישראלית הממוקמת במקום הלפני אחרון במדד העוני של מדינות OECD (על פי מדד OECD שנת 2014). אולם אנו נוכחות שוב ושוב שאין לאמירות האלו שום חזקה בפועל, הן ריקות מתוכן ומתפוגגות כשעה לאחר הבחירות. מכעיסה במיוחד החוצפה של משרד האוצר ושל השר העומד בראשו המציג עצמו כגוף המעוניין לסייע לשכבות החלשות אך ידיו כבולות באורח פלא, במיוחד לאור ההחלטות המתקבלות בו בפועל.

> אנשים נעלמים ולאיש לא אכפת: מי מפקיר את עובדי הבניין בישראל?

רגע לפני שביתה ככלית המשק:  מאות עובדים הפגינו מול משרד האוצר בירושלים בדרישה לפתור את סוגיית עדכון השכר במגזר הציבורי (צילום: דוברות ההסתדרות).

רגע לפני שביתה ככלית המשק: מאות עובדים הפגינו מול משרד האוצר בירושלים בדרישה לפתור את סוגיית עדכון השכר במגזר הציבורי (צילום: דוברות ההסתדרות).

האוצר מציג את דרישת ההסתדרות להעלאת שכר של 11 אחוז הפרוסה על חמש שנים (שעלותה כ-11 מיליארד שקל) כדרישה מנופחת שאין ביכולתו לממן, זאת כאשר למעשה העובדים והעובדות במשרות מלאות לא מצליחים לגמור את החודש בעזרת המשכורת שהם מרווחים על עבודתם. אבל השאלה היא לא "האם יש כסף או אין", אלא "לאן מופנה הכסף שישנו?".

כעובדות סוציאליות אנו חוות את המדיניות הפוגענית הזו פעמיים. מצד אחד כעובדות בשכר שהוא מהנמוכים במשק (אחוז גבוה מהעובדות הסוציאליות מקבל קצבת השלמת הכנסה לשכר מינימום), בתחום שאחד ממאפייני העבודה שלו הנו חלקיות משרה, כך שלרוב אנו נאלצות לעבוד ביותר ממקום עבודה אחד, בו אנחנו נדרשות לעיתים לשעות רבות של כוננות שאינן משולמות באופן מותאם כמו גם בתוספות לדרישות תפקיד ללא כל סעיף תקציבי המגבה אותן או תוספת תקינה.

בצד השני כמי שנשלחות על ידי משרדי הממשלה לתת מענה סוציאלי ראוי בתחומי רווחה, בריאות, שיקום ועוד הנוגעים לכל שכבות האוכלוסייה אנו נפגשות על בסיס יומיומי, בין השאר, עם אנשים שעובדים במגוון מקצועות במשרות מלאות ואף למעלה מכך ועדיין חיים בעוני. אנו רואות את המאמצים האדירים שהם עושים על מנת לדאוג לרמת חיים בסיסית להם ולמשפחותיהם ללא כל יכולת מציאותית להצליח בכך. בפועל המדינה הפקירה את שנינו – את העובדות הסוציאליות ואת אוכלוסיית מקבלי השירות שלהן.

אנו קוראות לשר האוצר ולממונה על השכר: תפסיקו לחלק פירורים למגזר הציבורי, הפסיקו להכפיש ולהאשים אנשים עניים במצבם, קחו אחריות על מצב האנשים העובדים ובעיקר- עמדו מאחורי ההבטחות שלכם טרם הבחירות- מתן הכנסה הולמת, ראויה, מכבדת ומותאמת ליוקר המחיה במדינת ישראל.

אפרת לוי ומיה חסקל הן עובדות סוציאליות, חברות בתנועת "עתידנו- למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל".

> תכירו: עובדים מעוררי השראה ומרוממי רוח

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf