newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה העצם שזרק ביבי נתקעה בגרונם של הנכים?

באופן חסר תקדים הצליח יו"ר הקואליציה לאחד את כל סיעות הבית סביב מתווה מוסכם בעניין הרפורמה של קצבאות הנכים. אבל אז החליט נתניהו להציג מתווה משלו, שמחזיר את המאבק שלנו שוב שנים לאחור. אתמול יצאנו להבהיר לו שלא נעבור על כך בשתיקה

מאת:

כותב אורח: אשר רוכברגר

אתמול, שלישי, השתתפתי בהפגנת המחאה של האנשים עם מוגבלויות מול ביתו של ראש הממשלה, שנערכה בעקבות פרסום המתווה המתגבש של הרפורמה בקצבאות הנכים על-ידי לשכת ראש הממשלה. לצערי, מזה חודשים ציבור אנשים עם מוגבלויות בישראל, כ-240000 איש, מוצא את עצמו שבוי במלחמת הקרדיטים שמנהל ראש הממשלה.

ביום חמישי האחרון, התקיים אירוע שלא אחשוש מלהגדיר אותו כאירוע היסטורי: יו"ר הקואליציה, ח"כ ביטן, הצליח לאחד את כל סיעות הבית ולהגיע למתווה מוסכם (אומנם לא אידיאלי) בעניין הרפורמה של קצבאות הנכים.

> אני ערס, ואינשאללה נשנה את השמאל

שלטון היחיד של נתניהו

המתווה כלל העלאת הקצבה לגובה של 4000 ₪ בשתי פעימות והיה אמור לשפר בצורה ניכרת את האפשרות לאלה מהנכים שמסוגלים להשתלב בשוק העבודה, להרוויח עד גובה של שכר המינימום, בלי לאבד את קצבתם. ההישג העיקרי היה גם הצמדת הקצבה לשכר המינימום במשק ולא למדד המחירים לצרכן. נכון, זה פחות ממה שציבור הנכים דורש, דהיינו השוואת הקצבה לגובה של שכר המינימום במשק. הרי על ממשלת ישראל ועל הכנסת מוטלת חובה להעלות את קצבת הנכות לגובה שהנכים יוכלו להתקיים בכבוד ולספק את הצרכים הייחודיים שלהם. בהיעדר סל לקיום בסיסי בכבוד, המדד האובייקטיבי היחיד שקיים בישראל הוא שכר המינימום.

נכון, המתווה של ביטן גם לא מתייחס למספר נושאים נלווים לקצבת הנכות, כגון קצבאות נלוות, נכים קשישים, תוספת לסיוע בשכר דירה ועוד. יחד עם זאת, לעובדה שכל המפלגות בכנסת סמכו את ידיהם על המתווה יש חשיבות עצומה. מישהו זוכר מתי לאחרונה כל המפלגות הסכימו על משהו (חוץ מאולי גובה השכר של הח"כים)? המתווה הזה היה מקפצה טובה לשיפור רווחת הנכים, כאשר כמובן אף אחד לא התחייב מצד אחד ולא דרש מצד שני את הפסקת המאבק.

הצעד הזה של ח"כ ביטן הוא מבריק במידה רבה, כי הוא ניטרל את כל ההתנגדות, גם של חברי הכנסת וגם של ארגוני הנכים. זו הסיבה שחברי הכנסת שבמשך השנים נלחמים למען זכויות הנכים – אילן גלאון, קארין אלהרר, נאווה בוקר – הסכימו למתווה והצטרפו אליו. זו גם הסיבה שהארגון שלנו תמך בו, עם כל ההסתייגויות שהובאו לעיל. לצערי היו כאלה בין ארגוני הנכים שלא השכילו להבין שזו שעת הכושר ואסור לסרב להצעה כזו.

לא עברו 3 ימים והתבשרנו על המתווה החדש, תוצר מבית החרושת של ביבי והפרופ' שמחון. כמו שכולנו מכירים את שני אבירי מדינת הרווחה וזכויות האדם האלה, מה שהוצע היה הרבה פחות ממה שהוסכם בכנסת .זו עוד דוגמא אחת מני רבות עד כמה ראש הממשלה מזלזל ומצפצף על בית הנבחרים ורואה את עצמו כשליט יחיד, כעריץ.

> איך למסמס מחאה חברתית ב-12 צעדים פשוטים

באיזה סמכות כלכלן ואדריכל נכנסים לשאלות של רפואה ועבודה הסוציאלית? הפגנת הנכים מול בית ראש הממשלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עובדים על הנכים בעיניים

אז מה רע במתווה של לשכת ראש הממשלה ומדוע יצאתי להפגין נגדו ולייצג את הארגון שלנו יחד עם עוד כמה חברים?

קודם כל, המתווה הזה איננו המתווה שסוכם בין ח"כ ביטן וסיעות בכנסת. שוב התברר שמילה היא לא המילה. שנית, אין שום היגיון להפלות בין הנכים, זה נוגד את כל העקרונות המקצועיים ומוסריים.

אין מחלוקת על כך שהמצב הכלכלי של רוב הנכים בארץ היום בכי רע. לכן, כאשר ראש הממשלה מצהיר כי יש לעזור לנכים הקשים באופן מיידי, נשאלת השאלה מדוע הוא משהה את ביצוע ההעלאה עד לינואר 2018, דהיינו חצי שנה? מדובר במצוקה קיומית ומיידית שכל עיכוב בה הוא עניין של חיים ומוות.

ההפרדה בין "נכה קשה" ו"נכה קל", בנוסף להדרה של נכים עם משפחות, אינה מתקבלת על הדעת. באיזה סמכות כלכלן ואדריכל נכנסים לשאלות של רפואה ועבודה הסוציאלית? כל נכה שהוגדר על-ידי המדינה ככזה שיש לו 100% אובדן כושר השתכרות זכאי לקבל תוספת שווה. אין הבדל בין אדם שמרותק לכיסא גלגלים לבין אדם שמתמודד עם נכות נפשית או סרטן. כולם זקוקים למזון, תרופות, ביגוד ושאר הדברים הבסיסיים לקיום. מעבר לזה, אין התייחסות (לפחות במה שפורסם) לנכים בדרגות נכות חלקיות. כתוצאה מכך, לפי האומדן שכבר נעשה, כ-45% מציבור הנכים עלול לא ליהנות מהמתווה המוצע.

במתווה החדש גם אין התייחסות לגבי עדכון הקצבאות התפקודיות והקצבאות הנלוות כגון קצבת השירותים המיוחדים, קצבת ניידות ועוד.

גם בהמלצות של הפרופ' זליכה וגם במתווה של ח"כ ביטן, הוצע להעלות את הרף שמתיר לנכים (אלה שמסוגלים להשתלב בשוק העבודה) להשתכר עד ל-5300 ₪ מבלי לאבד את קצבתם. ראש הממשלה לעומת זאת בחר לקצץ את הסכום הזה ביותר מ-1000 ₪ עד ל-4200 ₪ בלבד, דבר שכמובן יפגע בהשתלבות הנכים בשוק העבודה (במיוחד האקדמאים שבהם).

בנוסף, לעומת ההמלצות של הפרופ' זליכה, אין במתווה התייחסות לתשלום מס הכנסה שלילי, דבר שגם היה מעודד נכים לצאת לשוק העבודה ובצירוף השכר, הקצבה ומענק העבודה – להגיע לשכר הממוצע במשק.

> עבודה בעיניים: מגש הכסף של קצבאות הנכות

עמדת הארגון שלנו ברורה וחד משמעית – התנגדות נחרצת לפגיעה באחרים ובנכים עצמם. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הקצנה לא מרוסנת של המאבק היא סכנה למאבק עצמו

ההפגנה שנערכה אתמול מימשה את כל החששות שלי על הדינאמיקה של המאבק. לצערי, כמו במאבקים חברתיים אחרים, ניכר גם כאן תהליך של הקצנה שבא לידי ביטוי כבר בשבוע שעבר בשפיכת חומר דליק ע"י חלק מהנכים על עצמם בחסימת הנתב"ג. גם אתמול הייתי עד לניסיון הזה ואני מאוד שמח שהניסיונות האלה בינתיים נכשלו. עמדת הארגון שלנו ברורה וחד משמעית – התנגדות נחרצת לפגיעה באחרים ובנכים עצמם. אבל זה לא יסתכם רק בזה. כאשר חברי הכנסת אילן גלאון וקארין אלהרר באו לתמוך בהפגנה, הם "זכו" לקיתונות של גידופים ע"י קומץ צעקני שניהל את ההפגנה, שגם גירש אותם. בעיניי זו חציית קווים אדומים. גם אם למישהו חרה עד מאוד שחברי הכנסת האלה תמכו במתווה של ח"כ ביטן , הם הוכיחו בעשייה של שנים, עד כמה מצב הנכים חשוב להם וקרוב לליבם. רק ח"כ קסניה סבטלובה ניצלה מרשפי האש והגופרית של כמה צעקנים.

בין הצהרת הכוונות לקבלת התוספת לקצבה לחשבון הבנק יש דרך מאוד ארוכה. להצעת חוק ממשלתית יש הרבה תחנות בדרך עד שתהפוך לחוק בר ביצוע. כמובן שאם תוך כדי התהליך יקרה איזשהו מפץ פוליטי והמדינה תלך לבחירות, כל המתווה הזה ירד  לטמיון. כולנו מקווים לטוב, אבל האופטימיות היא מאוד זהירה. ברור שהמאבק יימשך, כדי להשיג גם את מקצה השיפורים למתווה הנוכחי וגם כדי להיאבק על הסוגיות שלא נכללו בו. אבל יחד עם זאת, חשוב מאוד גם לזכור שההקצנה ללא רסן, כפיות טובה (גם כשאנשים מיואשים וכואבים) והירי בתוך הנגמ"ש רק יזיקו למאבק גם בעיני מקבלי החלטות, ומה שלא פחות חשוב – בתודעה הציבורית.

אשר רוכברגר הוא פעיל זכויות האדם וחבר בוועד המנהל של העמותה "נכה לא חצי בן אדם", הפועלת בתחום זכויות האדם ורווחת האנשים עם מוגבלויות. אשר בעצמו בן אדם עם מוגבלות רב מערכתית, נושא תעודת עיוור והוכר ע"י הביטוח הלאומי כבן אדם עם 100% נכות, 100% אובדן כושר השתכרות.

> "יש כאן נכים עם מכלי דלק. אנחנו על סף להצית את עצמנו"

עמדת הארגון שלנו ברורה וחד משמעית – התנגדות נחרצת לפגיעה באחרים ובנכים עצמם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf