newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אני ערס, ואינשאללה נשנה את השמאל

מהמקומות הקשים בהם גדלנו, הגיע הזמן להצמיח שמאל סוחף, עממי ואמיתי. ובמקום להיפגע מאותה מילת "גנאי", הגיע הזמן לאמץ אותה

מאת:

כותב אורח: אופיר כלפה

נולדתי וגדלתי בשדרות. הקהילה שההורים שלי וחבריהם בנו כאן היתה מלאת עוצמה, למרות כל הקשיים. המבוגרים גידלו את כל הילדים ביחד. היינו כל יום אחד אצל השני ואת רוב החגים חגגנו ביחד. היינו משפחה אחת גדולה.

בתקופת התיכון היינו קבוצת חברים קטנה משדרות כאשר המסה הגדולה של חברי היו מהקיבוצים בסביבה. ניגנו ביחד בלהקות ודיברנו שעות על מוזיקה. אך תמיד הפיל נכח בחדר: הקיבוצים מייצגים חלוציות, התיישבות וערכים ואנחנו משדרות ערסים ופרחות.

בצבא הלכתי לגולני, בעקבות אבי ואחי. שם הכרתי חבר'ה מדהימים כאילו כולנו גדלנו באותו מקום ביחד. מאז שאני זוכר את עצמי הצבעתי למחנה הימין. מנחם בגין ודוד לוי היו דמויות נערצות אצלנו בבית. בייחוד דוד לוי בזכות העובדה שהוא בנה את עצמו מבית שאן, מהעבודה בבניין, מהמקום הקטן שנתנו לו. אחרי הצבא התמודדתי עם השלמת הבגרויות והפסיכומטרי. הייתי צריך להשלים את הפערים באנגלית, דברים שהיו הרבה יותר פשוטים למי שסיים את לימודיו מחוץ לשדרות.

> "יש למרצ נקודות עיוורון, אבל עכשיו מרצ זה גם אני"

לאחר כל המאמצים, ברוך השם, סיימתי תארים ראשון ושני ועבדתי בעבודות מספקות ומשמעותיות בחינוך, קהילה ובמגזר השלישי. לאחר שהתחתנתי עם בת זוגי, רצינו לעבור לגור בהרחבה בקיבוץ ליד שדרות. הגענו לשיחה בוועדת הקבלה, והיא הייתה שיחה מורכבת, בלשון המעטה. אני זוכר את ההלם שחטפתי כשהודיעו לנו שלא עברנו את הוועדה. "אי התאמה לחיי קהילה" היא הסיבה הרשמית. מושג מעורפל במכוון שאני מודה שאני לא מבין אותו.

כמובן שזה הרתיח אותי ושקלנו לערער על החלטה. אני זוכר שאבא שלי אמר לי לא לעשות את זה, שאני לא אצליח וחבל על האנרגיות. יעני תורידו את הראש ותמשיכו הלאה. אבל זה רק דרבן אותי יותר. אבי מכונאי במקצועו ואימי מטפלת סיעודית, שניהם עובדים בקיבוצי הסביבה. באותה תקופה עבדתי עם השר לשעבר מיכאל איתן, אשר את דעתו אני מעריך מאד. לא אשכח ששאלתי אותו מה הוא היה עושה במקומנו? תשובתו הייתה חד משמעית: נאבק על ההחלטה.

> כָּל הָעַרְסִים יָבוֹאוּ: המזרחים והמתנחלים יביאו את השלום

אנשי מרצ בהפגנה (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

אנשי מרצ בהפגנה (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

לדבר "שמאל", לא רק להתקשט בו

וכך עשינו. יצרתי קשר עם פרופ' נטע זיו שניהלה את הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת ת"א ויחד עם עו"ד עדי ניר בנימיני והאגודה לצדק חלוקתי עתרנו לבג"ץ על חוק ועדות קבלה. בסופו של דבר התקבלנו ועברנו לגור בהרחבה. כשהודעתי לאבא שלי ראיתי את הגאווה בעיניים שלו, הוא אמר לי בחצי חיוך שהוא לא היה עושה את זה אבל ששיחקנו אותה. לו ולבני דורו היה קשה יותר להיאבק עבור הזכויות שלהם, לי ולחברי נמאס לחכות שהדברים יסתדרו מעצמם ואנחנו דורשים את שלנו בקומה זקופה.

בשנה וחצי האחרונות אנחנו גרים בקיבוץ ובלי גרם של ציניות אני יכול להגיד שאנחנו מאושרים ושמחים ומרגישים שהשתלבנו יפה. כאילו הסיפור כלל לא קרה, לפעמים אנחנו גם צוחקים על המקרה. בשורה התחתונה, התחושה היא שהגענו לנחלה שלנו.

כל הפרשה הזו גרמה לי להביט מחדש במפה הפוליטית הישראלית. חוק ועדות הקבלה נולד בחטא על מנת להרחיק ערבים מישובים קהילתיים ובסופו של דבר פגע בי ובמשפחתי באופן אישי ובמשפחות אחרות רבות. זה נראה לי אבסורד, הפוך על הראש.

לאחר שנחשפתי לעשייה החברתית במחנה השמאל החלטתי לתמוך במרצ. הצטרפתי למאמץ של אבי דבוש, שנבחר למספר 8 במרצ, להביא שינוי בשמאל. ההחלטה הזו לא "עברה חלק" במשפחתי. שאלו אותי אם עכשיו אפסיק ללכת לציון של הבאבא סאלי ואיך אני יכול להרגיש בנוח במקום שלא מכבד את המסורת שלי, ומוחא כפיים לנאום גרבוז. שתדעו: אני מדבר בתור אחד שהולך לפסיכולוג וגם מנשק קמעות ומזוזות. לפעמים אני מרגיש רוגע פנימי לאחר ביקור בקבר באבא סאלי יותר מאשר אצל הפסיכולוג. סביר להניח שאם לא הייתי מתחתן כנראה שהייתי מוצא את עצמי עם אימי באחד הקברים משתטח ומתפלל לזוגיות. זה ממלא ומרגש אותי, כמה גסות דרושה כדי לבזות תקווה כזו?

אני רוצה להיות בסביבה פוליטית שלא מתביישת לדבר על שוויון בהכנסות ובקרקעות לכל האזרחים. שחותרת לתיקון עמוק בפערים בין פריפריה למרכז. שעושה שמאל אשכרה, ולא מדברת ומתקשטת בשמאל. חברים שלי ומשפחתי עד היום קוראים לי מזרחי מחמד. תמיד התנגדתי לאמירה הזאת, אבל אי אפשר להכחיש שאין בשמאל הרבה חבר'ה כמוני וכמו חברותיי וחבריי משדרות, ברמת השטח ועוד פחות בהנהגה. שמאל אמיתי עממי חייב להיות פתוח, מגוון, מכבד את כל המסורות הישראליות ועם הנהגה שמייצגת את רוב הציבור הישראלי שחי בעוד הרבה מקומות חוץ מגוש דן.

שמאל כזה יסחף ציבורים רחבים מאד מכל הארץ, אין לי ספק בכך. הגיע הזמן לשים סוף אחת ולתמיד לאמירות כמו זו שנאמרה על פרופ' יוסי יונה, שהוא אינו "חלק טבעי" ממפלגת העבודה, או האמירה לפיה "הפלנגות השתלטו על מפלגת העבודה" לאחר זכיית עמיר פרץ בראשות המפלגה שגררה אחריה בריחה של האליטה הפוליטית (לא חשוב מאיזו עדה) לקדימה.

למרצ מעולם לא היה לה יושב/ת ראש מזרחי/ת. הנהגה מגוונת ומחוברת בשילוב של עבודת שטח תוססת בכל רחבי המדינה תחולל שינוי גדול בשמאל ובכל הפוליטיקה הישראלית.

פעם אם היו קוראים לי ערס הייתה מתכווצת לי הבטן והרגשתי שמזלזלים בי ובמשפחה שלי. היום אני משתמש בזה לטובתי. וואלה, אני ערס ובאתי לשנות את השמאל מבפנים כל הדרך עד לניצחון ושינוי עומק.

אופיר כלפה הוא פעיל חברתי ופוליטי

> אהוד ברק, מה עשית בקיץ האחרון?

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf