לא הספסלים בשער שכם מפריעים לישראל, מפריע מי שיושב עליהם

במהלך שנת 2015 ירושלים ידעה תקופה של אלימות ורציחות על רקע לאומי המכונה 'אינתיפאדת היחידים'. ירושלים, והעיר העתיקה באופן ספציפי, היתה יעד מרכזי לאותם אירועים. אם מסתכלים על אותה תקופה ברזולוציה גבוהה יותר, ניתן לומר שרוב האירועים בעיר התרחשו באזור שער שכם ורחוב הגיא (אל-ואד) המוליך מהשער להר הבית/חארם א-שריף.

שער שכם בעיר העתיקה בירושלים,לאחר שהמשטרה סגרה את המדרגות במקום לישיבה, 15 באפריל 2021 (צילום: אורן זיו)

עם תחילת חודש הרמדאן לפני כשבוע ופתיחת המשק באופן מלא לאחר הסגרים של הקורונה, החליטה המשטרה למנוע ישיבה על ספסלי האבן הנמצאים מול השער. במקביל, ויש מי שיטען כתגובה, מתרבים המקרים של זריקות אבנים על חרדים הנכנסים משער שכם לעיר העתיקה. במוצאי שבת, ה 17 לאפריל, נרגם אוטובוס.

לכאורה אין להשוות בין אירועי האלימות של 2015 למצב כיום. את מניעת הישיבה ברחבת השער אפשר לתאר כעניין פעוט. אין מדובר בהרס בתים או מניעת תפילה. אולם שער שכם, ומתחם הספסלים המדורגים מאבן, שימשו במשך עשרות שנים כחלק מהמרחב הציבורי של העיר הפלסטינית. מבחינת תושבים פלסטינים, רבים מהם צעירים, זה היה מקום מפגש עם חברים או סתם כדי לראות ולהיראות. מקום חברתי, שלכאורה אינו חלק מהמאבק הפוליטי באגן העיר העתיקה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

מרכזיותו של שער שכם היא פועל יוצא מחשיבותו לחיי העיר ולא פחות מכך מזהותו. שער שכם משמש כשער הכניסה המרכזי של תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים לעיר העתיקה. בכניסה לשער שכם ובסביבתו נמצאים מרכזי המסחר החשובים. לצד חנויות ורוכלים, דרך שכם ובמקביל אליה רחוב צלאח א-דין – המובילים אל השער – הם מעורקי העסקים והמסחר המרכזיים של תושבי מזרח העיר.

במקביל, בשנים האחרונות ניכרת עלייה בנוכחות הישראלית-יהודית בסביבת השער. ברובע המוסלמי של העיר העתיקה גרות כמה עשרות משפחות ומאות תלמידי ישיבה. כמה משפחות נוספות גרות בשכונת מוסררה הערבית שצמודה לעיר העתיקה מצפון. בעשור האחרון ניתן לראות גם תנועה גדלה של מתפללים חרדים הנכנסים מהשער כדי להגיע לרחבת הכותל המערבי.

בעשרות השנים האחרונות, וביתר שאת בשנים האחרונות, ממשלת ישראל ועיריית ירושלים משקיעות סכומי כסף חסרי תקדים בפיתוח אזור שער שכם והסביבה העסקית שמצפון לעיר העתיקה. לצד עבודות תשתית בעיר העתיקה, הרשויות משקיעות בשני אתרי תיירות הצמודים לשער: מוזיאון 'הכיכר הרומית' הנמצא מתחת לשער שכם כיום ומערת צדקיהו, הנמצאת כמה עשרות מטרים מזרחית לשער.

במהלך שנת 2020 עיריית ירושלים הגישה להפקדה את התוכנית לפיתוח מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של מזרח העיר. התוכנית כוללת את האזור שבין חומת העיר העתיקה הצפונית – שער שכם והפרחים, שכונת באב א-זהרה, מוסררה הערבית, המושבה האמריקאית ושכונת ואדי ג'וז.

שני אירועים נוספים שהתרחשו במתחם שער שכם בשנים האחרונות הם פינוי הנשים הפלסטיניות שנהגו למכור פירות וירקות בכניסה לשער ב-2018, והצבת שלט עירוני שהפך את רחבת שער שכם והמדרגות שבו למעלות הדר והדס, לוחמות מג"ב שנרצחו בפיגועים במקום ב-2019. לכאורה, עניינים נקודתיים, אבל רוכלות הנשים בשער שכם היא חלק מהמסורת בת מאות השנים של העיר העתיקה. כאשר מדברים על מורשת ותרבות, הנשים המגיעות מהכפרים עם מרכולתם הן חלק בלתי נפרד מזהות שער שכם.

במקרה של הנצחת הנרצחות כל ביקורת תשמע מייד כאנטי ישראלית, אולם נשאלת השאלה האם שער שכם והעיר העתיקה הם המקום להנצחתן או אולי ראוי לזכור את המתים במקומות אחרים בירושלים ולהשאיר  את העיר העתיקה כמקום המאפשר מפגש והיכרות עם ההיסטוריה, העמים והתרבויות המאפיינים את העיר.

שער שכם הנקרא באנגלית שער דמשק ובערבית באב אל עמוד (שער העמוד) הוא אולי העדות החזקה ביותר לאופן שבו העיר העתיקה וירושלים בכלל שומרת על אופיה ועל ההקשרים ההיסטוריים שלה בחיי היומיום. מהתקופה הרומית ועד המאה ה-20 ציין השער את הדרך לעיר המרכזית במרחב, הלוא היא דמשק, שחלק גדול מהזמן הייתה המרכז ממנו שלטו על אזור סוריה-פלסטינה.

השתמרות השם 'שער העמוד' מעניינת ביותר. בתקופה הרומית, ככל הנראה במאה השנייה לספירה, הוקם ברחבת השער עמוד ניצחון, שאף מופיע במפת מידבא מהמאה השישית. במהלך השנים העמוד נעלם אבל השם נשמר, עדות להמשכיות העיר במשך מאות ואף אלפי שנים.

הרצון של ישראל לבסס דריסת רגל, המאפשרת לה לשלוט בשער שכם, מתקשר למקום המרכזי שמתכנני העיר מייחסים לשערי העיר העתיקה כבר עשרות שנים. כך למשל בשער יפו, השער הראשי המחבר בין מערב העיר לעיר העתיקה, נעשות עבודות הפיתוח לצד תוכנית חדשה שמטרתה לקשר בין מתחם השער לקניון ממילא. השער החדש עבר שיפוץ במהלך בשנת 2020. בשער האשפות, המחבר בין שכונת סילואן לאזור הר הבית והכותל המערבי, נעשות עבודות לאפשר גישה גם באמצעות מעברים תת קרקעיים לצד הרחבה חלקית של פתח השער.

במובן הזה, הפיתוח באזור שער שכם מגיע באיחור מסוים. מבחינה פוליטית וחברתית, מקרה המבחן של שער שכם מהווה מיקרו-קוסמוס לאופן בו האינטרסים הכלכליים של ישראל ושל הפלסטינים נעשים שזורים זה בזה, וקיים קושי גדול יותר להוביל לצעדים של הפרדה פוליטית וחברתית בין שני הצדדים.

בשני העשורים האחרונים אגן העיר העתיקה עבר פיתוח חסר תקדים. רק בפרויקטים התיירותיים ובחפירות הארכיאולוגיות בשכונת סילואן, בחפירות מנהרות הכותל המערבי, הר הזיתים, ועוד ישראל השקיעה מיליארדי שקלים. שער שכם, כאמור, הוא האחרון בשרשרת ההשקעה. הוא השער הנוח ביותר לכניסה לעיר העתיקה. הוא רחב, הכניסה אליו לא מצריכה הליכה לראש הגבעה כמו שער יפו, שער ציון ואחרים, והוא קרוב למרכז ירושלים, בניגוד לשער האשפות לדוגמה.

בעוד ישראל טוענת שמטרתה לפתח את אזור השער, מבחינתה פיתוח משמעותו קידום נוכחות ישראלית וצמצום או טשטוש אופיו הפלסטיני של האזור. יתכן שהעימותים האחרונים סביב שורות ספסלי האבן מול שער שכם הם רק אירוע נקודתי, אבל במבט רחב על הנעשה באזור בעשור האחרון, נדמה שלא ישיבתם של צעירים פלסטינים מפריעה לרשויות, אלא כמו בכל מקום באגן העיר העתיקה, זהו מאבק על זהות, שייכות וריבונות. אחרי כל כך הרבה שינויים בשערי העיר העתיקה, נראה ששער שכם הוא סוג של המעוז האחרון במאבק מתמשך זה.

יונתן מזרחי הוא מנכ"ל עמק שווה, ארגון העוסק בזכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי העתיקות כנכס ציבורי, השייך לכל הקהילות והעמים.