newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשמחפשים אמתלה הלכתית לגט, הגירושים הופכים מכוערים

במקרה של שירה איסקוב, ביה"ד הרבני הזדרז ולחץ על בעלה המכה לתת לה גט. אבל במשפט העברי, מתן גט בכפייה הוא עניין סבוך מאוד. כל עוד אין אופציה של נישואים וגירושים אזרחיים, זה עלול להיגמר רע מאוד במקרים רבים

מאת:

בשבועות האחרונים סערה התקשורת סביב סיפורה המצמרר של שירה איסקוב, שניצלה מניסיון רצח בידי בעלה, אביעד משה.

אחת השאלות שעלו היתה האם איסקוב יכולה להשתחרר מקשר הנישואין עם משה למרות סרבנותו של הבעל. בסופו של דבר, לאחר מספר ימים בצינוק בהוראת בית הדין הרבני, נתן משה את הגט המיוחל, ואבן גדולה נגולה מלב הציבור הישראלי.

אחרי שהבעל נזרק לצינוק, הוא הסכים לתת גט. שירה איסקוב בדיון בבית המשפט (צילום: פלאש 90)

אחרי שהבעל נזרק לצינוק, הוא הסכים לתת גט. שירה איסקוב, מימין, בדיון בבית המשפט (צילום: פלאש 90)

די מהר, כל צד ניצל את המקרה לצרכיו. בתי הדין הרבניים ותומכיהם התהדרו בגט המהיר כהוכחה ליעילותם ונחישותם בהגנה על נשים מסורבות גט. מתנגדי בתי הדין הרבניים הזכירו עשרות מקרים של תיקי גירושין, שבהם בתי הדין נמנעים מהפעלת סנקציות או שהסנקציות אינן אפקטיביות, ונשים נותרות בעגינותן לאורך שנים ארוכות. עוד נטען אף שרק לחץ התקשורת הוביל לשליחתו של משה לצינוק, סנקציה שאינה ננקטת כמעט במקרים אחרים.

בלהט הוויכוח, התעלמו שני הצדדים משאלה העקרונית: האם ניתן בישראל להשתחרר מנישואין ללא הסכמת הצד שכנגד?

להבדיל ממערכות משפט מודרניות, שנשענות על מערכות חוקים ברורות ועל תקדימים מחייבים,  המשפט העברי – שעל פיו דנים בתי הדין הרבניים – התפתח בערוצים רבים, עם מסורות מקבילות וסותרות. הגידול בעוצמה הפוליטית החרדית ושליטתם של החרדים בוועדה לבחירת דיינים מחזקים את המסורות השמרניות בבית הדין, שהמשותף להן הוא החשש מ"גט מעושה", מצב שבו הגבר נותן גט שלא מרצונו החופשי אלא מתוך כפייה. מבחינה הלכתית, גט כזה חסר תוקף.

להבדיל מעיקרון סופיות הדיון במשפט המודרני, שכמעט אין לו חריגים, במשפט העברי חל עיקרון "סתירת הדין": כל צד יכול לטעון כנגד פסקי דין חלוטים בהתבסס על ראיות חדשות.  המשמעות היא שגם לאחר מתן הגט, הבעל יכול לבוא ולטעון שהוא ניתן בכפייה, ולגרור את הצדדים למאבק משפטי מחודש, בפני הרכב שופטים אחר, אשר יכול לאחוז בפרשנות משפטית שונה לגמרי.

גט מעושה יוצר בעיות הלכתיות מורכבות: למשל, כשהאישה נישאה או הרתה לגבר אחר, ומאוחר יותר מתברר כי הנישואים הראשונים לא פקעו כלל. ככל שמקפידים יותר בחשש מגט מעושה, כך פוחתת האפשרות להפעיל לחץ על סרבן גט.  יש לציין שמאחר שעל פי ההלכה, האישה היא קניינו של הגבר ולא להפך, לא קיים חשש לגט מעושה מן הכיוון ההפוך.  אישה שקיבלה את גטה, אפילו תחת איומים או אלימות, היא גרושה.

בית דין רבני הדן בתביעת גירושין ומקבל אותה יכול להגיע לארבע תוצאות.  הוא יכול להמליץ על גירושין; לפסוק גירושין; לחייב בגירושין; ובחומרה הגבוהה ביותר לכפות גירושין. עד כאן, ההיגיון ההלכתי תואם היגיון משפטי מודרני: להימנע מכפיית ציות, כשניתן להגיע לתוצאה זהה בהסכמה. אך להבדיל מרוב מערכות המשפט המודרניות, לא די ברצון לצאת מהנישואין. התובע צריך להצביע גם על "אמתלה מבוררת", כלומר עילת גירושין הלכתית מוכרת.

בהלכה פותחו עילות גירושין רבות, חלקן איזוטריות. כך, למשל, מרחק של מעל ל-10 סנטימטר בין שדי האישה הנן מום המהווה עילת גירושין, אם הגבר לא ידע על כך לפני הנישואין.  העילה  הקרובה ביותר לגירושין ללא עילה ("No fault divorce") הנה "מאיס עליי".  עילות נפוצות נוספות הנן "מורדת" (לאישה) או "רועה זונות" (לגבר); מומים שונים (רפואיים או נפשיים) שהתפתחו או התגלו אחרי הנישואין; וכמובן, אלימות.

אך לא כל עילת גירושין לכאורית, אפילו הוכחה כדין, מאפשרת להגיע לשלבים המתקדמים במדרג. עילות חלשות (למשל, "מאיס עליי" היא העילה היחידה שאינה מחייבת את הצד התובע לטעון בגנות בן הזוג האחר) מאפשרות לבית הדין לכל היותר לפסוק גירושין. אם בן הזוג מתעלם מן הפסיקה, אין סנקציה שניתן להפעיל.

הבנת המצב המשפטי היא קריטית להבנת הטרגדיה של דיני המשפחה בישראל. כדי לא להיוותר עם פסקי גירושין בלתי אכיפים, הצדדים נאלצים לטעון להתקיימות עילות הלכתיות אף ללא בסיס. כתבי טענות מלאי רפש, טענות סרק על אלימות או אלימות מילולית, בגידות, מומים נפשיים או סתם פגמים אישיותיים קשים מלבים איבה בין בני הזוג וגורמים לנזק עצום לכל המעורבים.  ריבוי הדקויות והפלפולים בהלכה מביא את הצדדים לחשוף כל חולשה ופגם בבן הזוג כדי להוכיח "אמתלה מבוררת", ומשם צמחו קרבות גירושין מרים ומכוערים למכביר.

אלימות היא "אמתלה מבוררת", לפחות כשהיא מופנית כלפי האישה. לגבי גבר אלים באופן כללי, אך שלא פגע באשתו או ילדיו, הדעות חלוקות. רבים מהדיינים הנם מצפוניים ומסורים, וכפי שקרה בפרשת איסקוב, במקרים כאלה הם נכונים לקצר הליכים כדי לסייע לאישה.

אולם במקרים רבים לא די בכך. המפתח לגט הוא בידי הבעל בלבד, ובית הדין אינו יכול לתת גט במקומו. חשש מגט מעושה מגביל את האמצעים שדיינים מוכנים לנקוט כדי לכפות גט. ממילא סנקציות כגון הגבלות תעסוקה, איסור פתיחת חשבונות בנק או אפילו מאסר אינן מאיימות על מי שצפוי לשבת שנים ארוכות בכלא.

ומה בנוגע לשליחה לצינוק? זה עבד במקרה הנוכחי, אבל חומרת הסנקציה היא חרב פיפיות.  בעתיד יוכל הבעל להציג ראיות לכך שהגט היה מעושה ולטעון לבטלותו. בהרכבים מסוימים של בתי הדין יש סיכוי שיצליח. זו הסיבה שבתי הדין אינם ממהרים לנקוט סנקציה כזו גם במקרים אחרים. פרשנותם את ההלכה כובלת את ידיהם, ומדינת ישראל לא השכילה לספק חלופות בדמות גירושין אזרחיים. כך נשארות אלפי מתגרשות כבולות לשרירות לבו של הבעל.

עו"ד שגיא אגמון הוא סמנכ"ל ויועץ משפטי לעמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf