כשהגופות מוטלות על הרצפה, המונח "לרקוד על הדם" הפך מוחשי

מאות התכנסו אתמול ליד שתי זירות הירי בבני ברק, בעוד המשטרה וזק"א עדיין עוסקים בטיפול בגופות ובכתמי הדם.

כשעה לאחר הפיגוע, התחיל מצעד הפוליטיקאים למקום: חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ומירי רגב. גם השר לביטחון הפנים, עומר בר לב, הגיע, מאובטח בעשרות שוטרים, אבל הביקור שלו היה קצר מאוד, אולי בעקבות קריאות עוינות מהקהל.

להגעה של שר יש לכאורה הצדקה מקצועית. הערך היחיד של התייצבות חברי הכנסת מהימין היתה להפוך את המושג "לרקוד על הדם" למוחשי ביותר: הם עמדו מטרים ספורים מהכניסה למכולת ברחוב השניים, בעוד שלוש גופות מוטלות על הקרקע והמדרכה שטופה בדם. מלבד לדרוש שימוש בכוח ולהסית נגד פלסטינים, לא היה להם מה להציע.

בן גביר סיפר שהגיע ישר מהפגנה בבאר שבע לציון שבוע לפיגוע בעיר. לפי דבריו, "הבעיה" היא "התקפלות" הממשלה בגלל התלות שלה ברע"מ. צריך לפשוט על אום אל פחם ורהט, אמר בן גביר, לעצור אימאמים, לטפל בתנועה האיסלמית (שהפלג הצפוני שלה כבר הוצא כבר מחוץ לחוק) ומעל הכל, לחזור לסיכולים ממוקדים. "הם לא חוזרים לסיכולים בגלל שמנסור עבאס לא מרשה להם. הרפיסות רק נותנת רוח גבית לטרור".

ח"כ סמוטריץ' הודה ש"מחבלים כאלה יודעים שהם הולכים למות", ולכן את ההרתעה הוא הציע להשיג באופן אחר: "צריך לגרש את המשפחות שלהם ולשלול אזרחות".

במהלך השעות הארוכות של הטיפול בזירה, נשמעו מהקהל צעקות "מוות לערבים", "רוצים נקמה" ו"בנט תתפטר, דם יהודי אינו הפקר". אחרי שהזירה נפתחה, חלק מהנוכחים סידרו נרות נשמה בצורת המילה "נקמה".

צעיר חרדי מבני ברק, שמרבה להגיע להפגנות נגד גיוס חרדים ומשתתף גם בהפגנות הימין בשייח' ג'ראח, סיפר עד כמה הוא מעריך את בן גביר. "רק הוא אומר את האמת", אמר. בן גביר צפוי לנסות להיכנס למתחם אל אקצה מחר (חמישי) בבוקר, יומיים לפני תחילת חודש הרמדאן. "יש איסור עלייה, אז אני לא הולך", אמר הפעיל החרדי, "אבל אני סומך עליו (על בן גביר, א"ז) שיידע איפה מותר ללכת בתוך הר הבית".

ההלם של הציבור הישראלי ניכר. עשרים שנה עברו מאז האינתיפאדה השנייה, אז מאות ישראלים נהרגו מפיגועי התאבדות ומירי בנשק. מאז, גם בגלי האלימות השונים, כמו ב-2015, רוב האירועים הסתיימו בהריגת התוקפים הפלסטינים הצעירים, ולא בכל אירוע נרשמו הרוגים ישראלים. גם כאשר הפלסטינים השתמשו בנשק חם, זה היה בדרך כלל ברובים מאולתרים.

עכשיו המצב שונה. בשלושה אירועים תוך שבוע נהרגו 11 ישראלים, שבעה מהם מנשק חם, תקני. בעשרים השנים שחלפו מאז האינתיפאדה, בעוד התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ממשיך ואף משתכלל, הציבור היהודי-ישראלי והפוליטיקאיםש מייצגים אותו העדיפו שלא לעסוק בנושא הפלסטיני, מלבד בגלי האלימות מול עזה.

הפיגועים האחרונים, במיוחד אתמול בבני ברק, שביצע צעיר מהגדה, הם תזכורת כואבת נוספת לכך שניהול הסכסוך לא עובד. מול התזה של הסטטוס קוו, שמובילים בנט וממשלתו, הימין מציע הסלמה מכוונת. בינתיים, בזירות הפיגועים וברחוב, אף אחד לא מציע תזה אחרת.