newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא רק בסינמה סיטי: העלמת הפלסטינים היא דרך חיים בירושלים

הדרת הנהגים הפלסטינים מעבודה בסינמה סיטי ללא ספק פסולה מוסרית. אבל בעיר שבה פלסטינים נדחקים מהתקציב, מהתכנון, ממערכות החינוך והבריאות ומהמרחב הציבורי - הסינמה סיטי ממש לא לבד

מאת:

"אם היא רוצה נהג יהודי, יהיה נהג יהודי, מה זה משנה אני לא מבינה". כך השיבה מירב באשר, נציגת הבעלים בסינמה סיטי ירושלים, לתאאיר רגעי, נהג מונית ממזרח ירושלים, כשהלה התעמת איתה בנוגע למדיניות המפלה של הסינמה סיטי בהזמנת נהגים יהודים בלבד לחלק מעובדיהם. מדיניות זו נחשפת עכשיו בתחקיר המיוחד של יעל מרום משיחה מקומית בשיתוף עם אולפן שישי בחדשות 2.

האמת, אני מאמינה לבאשר. אני מאמינה לה שהיא באמת ובתמים לא מבינה מה הבעיה בהעלמת הנהגים הפלסטינים, תוך פגיעה קשה במטה לחמם, פשוט כי כך כמה מהעובדים היהודים שלה מעדיפים.

אני מאמינה לה מפני שבאשר מתנהלת בתוך עיר שבה העלמת הפלסטינים היא דרך חיים, היא מדיניות כמעט מוצהרת. אני מאמינה לה כי גם ראש העיר שבה היא עובדת לא רואה את הפלסטינים ומקצה להם פירורים מהתקציב העירוני, לאוכלוסיה המהווה כבר קרוב לארבעים אחוז מתושבי העיר. אני מאמינה לה כי בירושלים הממשלה עצמה, על כל זרועותיה, מתגייסת כדי להעלים את הפלסטינים בשם פרוייקט הייהוד של מזרח העיר והכנסת מתנחלים תחתם.

> תחקיר: בסינמה סיטי דרשו נהגים יהודים במקום הערבים

בירושלים, העלמת הפלסטינים היא דרך חיים. פלסטינים מתפללים ליד מחסומי המשטרה מחוץ לאל אקסה באזור ראס אל-עמוד בשל הגבלות הכניסה למתחם המסגד, מזרח ירושלים, 24 אוקטובר, 2014. (אקטיבסטילס)

בירושלים, העלמת הפלסטינים היא דרך חיים. פלסטינים מתפללים ליד מחסומי המשטרה מחוץ לאל אקסה באזור ראס אל-עמוד בשל הגבלות הכניסה למתחם המסגד, מזרח ירושלים, 24 אוקטובר, 2014. (אקטיבסטילס)

אני מאמינה לה כי בירושלים, המראה של שמות הרחובות בערבית שהועלמו בספריי שחור כדי למחוק את הערבית מהמרחב הציבורי איננו מראה נדיר בכלל. אני מאמינה לה כי בירושלים, כאשר מתנחלים רוצים לקיים מצעד אלים ופרובוקטיבי בלב הרובע המוסלמי, המשטרה דואגת להעלים עבורם את התושבים הפלסטינים מהסביבה ולכלוא אותם בבתיהם.

אני מאמינה לה כי גם מערכת החינוך הישראלית מעלימה את הפלסטינים תוך הפרה בוטה של חוקיה שלה, ולא רואה את אלפי הילדים בירושלים המזרחית שאין להם כיתות לימוד.

אני מאמינה לה כי כאשר המדינה סערה סביב פרשת ההפרדה בין פלסטינים ויהודים באוטובוסים בגדה המערבית, תושבי ירושלים התקשו להבין על מה המהומה: האוטובוסים בירושלים מזמן העלימו את הערבים: אגד פשוט לא נכנס לשכונות בירושלים המזרחית.

אני מאמינה לה כי הפלסטינים בירושלים שקופים עד כדי כך שברבות משכונותיהם, לחלק גדול מהרחובות אין בכלל שמות. עיריית ירושלים הייתה זקוקה לעתירה של האגודה לזכויות האזרח כדי להתחיל בתהליך השילוט בשכונות כמו סילוואן, שיח' ג'ראח, ואדי ג'וז, ג'בל מוכבר, צור באהר, ועוד.

אני מאמינה לה כי בירושלים, גם התינוקות הפלסטינים הם שקופים: בעיר המזרחית פועלות 6 תחנות טיפות חלב בלבד, לעומת 26 תחנות בעיר המערבית.

אני מאמינה לה כי אלמלא היו הפלסטינים בירושלים שקופים, הנתונים על מימדי העוני בקרבם – מעל 75% מכלל התושבים וכמעט 84% מהילדים – היו מרעידים את אמות הסיפים במדינה.

הדרת הנהגים הפלסטינים שביצעו בסינמה סיטי היא אכן בלתי חוקית ופסולה מוסרית, ויש להגיב לה בהתאם. אבל בה בעת, חשוב לא לגלגל עיניים ולצקצק בלשון בהיתממות: בעיר שבה העלמת הפלסטינים מהמרחב הציבורי לטובת איזו פנטזיה יהודית בדלנית הפכה לדרך חיים, פרשת הסינמה סיטי היא רק קצה קצהו של קרחון גזעני המתנגש בכוח בעיר על בסיס יומי.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> מפחדים מחלוקת ירושלים? לקפריסאים בניקוסיה זה דווקא עבד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf