newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יציע 11 ואני: הגזענות במשחקים של מכבי דרך עיניים של אוהדת

עונש ההרחקה של אוהדי מכבי ת״א בעקבות קריאות גזעניות נגד מהראן ראדי קוצר לשלושה חודשים. מאיפה מגיעה כל הגזענות הזאת ולמה היא לא תיעלם מהמגרשים בקרוב

מאת:

נפתח בגילוי נאות: במשך מספר שנים הייתי הבעלים הגאה של מנוי ליציע 11 של מכבי תל אביב. מדי שבועיים הגעתי לבלומפילד, טיפסתי אל  יציע האוהדים הידוע לשמצה כשהלב דופק וההתלהבות מטורפת, ובואו נודה בזה שלא ראיתי הרבה, כי ככה זה כשיושבים מאחורי השער. היה לי מקום קבוע, על אף שמדובר ביציע שאינו מסומן, ובימים שבהם נעדרתי ממשחקים היו מי שטרחו ותהו איפה אני. המתח בין האלימות המילולית ולעיתים גם הפיזית הקשה ביציע לבין האהדה לקבוצה היה שם כל הזמן.

״ראדי מת״

בחודשים האחרונים נתון שחקן מכבי תל אביב, מהראן ראדי, תחת מתקפת גזענות מצד אוהדי הקבוצה. במהלך משחק אימון שהתקיים בתחילת חודש יולי קיללו אוהדים שנותרו בסיום המשחק מחוץ למגרש את ראדי ושרו שירים נגד ערבים. במהלך אימון של הקבוצה שהתקיים לפני כשלושה שבועות ירדו אוהדים אל הדשא, קיללו את ראדי ושוב שרו שירים אלימים נגד ערבים. גם ב-0:2 על הפועל רעננה לפני שבוע זכה ראדי לשריקות בוז ולקללות מצד מספר אוהדים, שניים מהם הורחקו מהמגרש. בהמשך, על אוטובוס השחקנים של מכבי תל אביב רוססה הכתובת ״ראדי מת״ לצד ״תג מחיר״, ״מוות לערבים״ ו״כהנא צדק״.

אין שום סיבה לנסות להצדיק את ההתקפה על ראדי בעצם סמיכותה למבצע בעזה. הגזענות במגרשי הכדורגל נמצאת שם כל שבת, כל השנה, בכל שנה.

> נבחרת הכדורגל הרעננה והמפתיעה שלא שמעתם עליה

אוהדי מכבי תל אביב באיצטדיון בלומפילד (צילום: גדי גינזבורג)

אוהדי מכבי תל אביב באיצטדיון בלומפילד (צילום: גדי גינזבורג)

ההתמודדות של מועדון מכבי תל אביב, כמו גם של המשטרה ומערכת המשפט, עם גילויי הגזענות הללו, היא עלובה בלשון המעטה. התבטאויות כמו זו האחרונה של מיץ׳ גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב, נשמעו כבר כל כך הרבה פעמים מבעלים של קבוצות כדורגל, ממאמנים ומשחקנים, שכבר לא ממש ברור למה הם ממשיכים להגיד אותן.

בדברים שאמר ופורסמו באתר ספורט 5, גולדהאר קודם מסיר אחריות, ואז מבטיח לפעול בנושא. "גזענות בכללותה אינה האחריות האישית שלי, אך אני אנקוט עמדה תקיפה כנגד תופעה זו״, אמר. הוא מבטיח להשקיע משאבים במאבק בגזענות ולפעול להעמדת אוהדים לדין, אבל בפועל, כפי שמלמד המקרה הזה בדיוק, גם האוהדים המעטים שנתפסים לא ממש נענשים.

השבוע נעצרו חמישה מאוהדי הקבוצה לאחר חקירה משטרתית ממושכת, בחשד לאלימות מילולית ולקריאות גזעניות נגד מהראן ראדי, חלקם נחקרו גם על הסתה לגזענות. למרות שמחומר החקירה עולה כי חלקם קראו לעבר ראדי ״ראדי מחבל״ ו״ערבי מסריח״, לא קיבל השופט את בקשת המשטרה להרחיקם מן המגרשים לשלוש שנים. שלושה מן האוהדים הורחקו מן המגרשים לשנתיים, אחד הורחק לשנה, עונשי הרחקה שבהמשך קוצרו לשלושה חודשים בלבד. מילים ריקות מתוכן, לצד עונשי הרחקה מגוכחים, נגד מספר כה מועט של אוהדים – כולם ביחד מבטיחים שהגזענות ביציעי האוהדים של מכבי לא תיעלם בזמן הקרוב.

יציע 11

בכדורגל, הגבול בין אהבה ושנאה הוא מאוד דק. כל כך דק שהן למעשה מופיעות ביחד בכל רגע נתון וכמעט כל שיר עידוד לקבוצה שלך מטובל בקצת ארס על קבוצה אחרת. שירי האוהדים שהגיעו מהיציע שלנו, נעו לרוב בין סקסיזם לגזענות בוטה, שטובלו בקללות וקריאות גזעניות לאורך כל המשחק.

כך בשיר המרגש ״האישה כבר אמרה לי / זה או אני או מכבי / אמרתי איך לא קלטת / זה או מכבי או מוות״, או בשירים המזעזעים יותר נגד שחקנים ערבים מקבוצות אחרות, כמו השיר נגד מהראן לאלה: ״ולאלה מחבל ולאלה מחבל״, או סלים טועמה שזכה למספר שירים נגדו: ״אין אדומים אין פיגועים / שער 5 הם מוסלמים / לא מייצגים את ישראל / סלים טועמה מחבל״, ו״נשבעתי לאהוב את המגן דוד / טועמה הוא שאהיד״. ואלה רק כמה דוגמאות.

> ההתקפה על ערבים היא תגובת נגד דווקא להשתלבותם בחברה

אוהדי מכבי תל אביב ביציע 11 (צילום: גדי גינזבורג)

אוהדי מכבי תל אביב ביציע 11 (צילום: גדי גינזבורג)

גם על שחקנים שעשו את כל הדרך ממדינות מערב אפריקה לישראל לא פוסחת הגזענות ביציעים. הרגע המכונן בקשר שלי עם אוהדי מכבי תל אביב היה בדרבי לפני מספר שנים, כשוינסנט אניימה, אז שוער הפועל תל אביב, עמד בשער מתחת ליציע 11. הנהמות שהגיעו מהיציע שלנו היו כל כך חזקות, שזה הרגיש כאילו שאין אחד ביציע שלא עושה קולות של קוף באותו הרגע. אני לא עשיתי, ואפילו הייתי עסוקה במריבות עם האנשים סביבי שעשו את זה, אבל זה לא שינה שום דבר. עמדתי בלב המון שואג והפכתי ברגע לחלק ממנו.

וזהו הסיפור של יציע 11, הגזענות והאלימות נמצאות שם תמיד, בכל משחק. כל שחקני מכבי תל אביב שמעיזים לטעות, להחליק, לבעוט החוצה, חוטפים מטחי קללות, כך גם מאמנים. רק לשחקנים ערבים ושחקנים ממוצא אפריקאי, לרוב אם הם מן הקבוצה הנגדית אך לפעמים, כמו במקרה של ראדי, גם אם הם שחקני מכבי בעצמם, שמורות קללות גזעניות קבועות מראש שאין להן שום קשר לביצועים שלהם.

גזענות במגרשים

בספרו ״איזו מלחמה מענגת״ מסביר אמיר בן-פורת כי הגזענות נגד ערבים בכדורגל החלה להתפרץ רק בשנות התשעים, כשקבוצות כדורגל ערביות החלו להעפיל אל הליגות הבכירות בישראל. זאת, למרות שבמשך שנים שיחקו שחקני כדורגל ערבים בקבוצות כדורגל שונות. רק בשנות התשעים החלו להישמע קריאות כמו ״מוות לערבים״ במגרשים, לצד קריאות קיצוניות יותר שהופנו ישירות לשחקנים ערבים.

בשנות האלפיים, עם הגעתם של שחקנים ממערב אפריקה, נוסף נדבך נוסף לגזענות במגרשי הכדורגל, ואלו החלו לספוג קללות וגידופים רבים בהתבסס על צבע עורם ומוצאם בלבד. הדבר שמייחד את האלימות המילולית כלפי השחקנים הללו מזו שמופנית כלפי שחקנים יהודים ואירופאים ומוכיח את הגזענות שטמונה בה, הוא היותם מותקפים באופן קבוע, בלי שום קשר לתפקודם על המגרש.

אחד ההיבטים המתסכלים בסיפור הגזענות במגרשים וביציעים הוא שבסופו של דבר מדובר במקור פרנסתם של השחקנים. לרוב, הם לא יכולים לקום וללכת אל מול הגזענות שמופנית נגדם, גם אם הם רוצים. מה גם שזה לא שבקבוצה אחרת הם ימצאו מקום שבו לא יאלצו להתמודד עם קריאות ומעשים כאלה. כך למשל, יאניק קמנאן הגיע למכבי אחרי שחטף מבול של נהמות מאוהדי הקבוצה עוד כששיחק במכבי הרצליה. וינסנט אניימה גם כן חטף מקלחת של נהמות כששיחק עם הפועל בדרבי, וזמן קצר לאחר מכן חתם במכבי תל אביב. מהראן ראדי מצדו, אומר שכרגע אין בו רצון לעזוב ומודה לאוהדי מכבי ולהנהלה על התמיכה בו.

הקמפיינים לא עובדים

מגוון קמפיינים, התבטאויות נגד של שחקנים, מאמנים ובעלים של קבוצות, חברי כנסת שקוראים לשחקנים לרדת מהמגרש לאור קריאות גזעניות, ועוד – לא מצליחים להפסיק את הגזענות במגרשי הכדורגל בישראל. גם השינויים שהוכנסו במהלך שנות האלפיים בתקנון ההתאחדות לכדורגל, הקובעים עונשים שונים לאוהדים ואף לקבוצות בהן יקרו אירועי גזענות, לצד חוק איסור אלימות בספורט שנחקק בשנת 2008, לא הביאו עימם שום שינוי מהותי.

מיותר לציין שעד היום לא נגזרו על אף אוהד שנתיים מאסר בפועל בשל ״קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני", בהתאם לחוק איסור אלימות בספורט.

וידאו נגד גזענות בהשתתפות שחקני מכבי תל אביב

אין לי פיתרון קסם לגזענות במגרשים, אבל גם אין לי ספק שהרחקת אוהדים לשלושה חודשים מן המגרשים, זאת שהוצנעה מאוד בדיווחים התקשורתיים לעומת השנתיים של ההרחקה שנגזרו מלכתחילה, לא תביא עמה שום שינוי. הגזענות שם בכל שבת, ואנחנו עדיין נוטים להתייחס לכל מקרה בפני עצמו. עד שלא נבין שמדובר בתופעה מתמשכת, ונכיר בקשר בין הקריאות ״ראדי מחבל״ לנהמות הקופים המושמעות לשחקנים ממוצא אפריקאי ולכתובות ״מוות לערבים״, הגזענות הזאת לא תלך לשום מקום.

ודי כבר, נמאס. אני לא מקרה יוצא דופן. רבים מאוהדי קבוצות הכדורגל בישראל לא תומכים באלימות ואינם גזענים. אז למרות שתליתי מזמן את הכאפיה הכחולה-צהובה שלי (כן כן, כאפיה), אני חושבת שגם אנחנו, אוהדי ואוהדות הכדורגל שסולדים מהשירים והקריאות הגזעניות, צריכים להמשיך להגיע אל המגרשים ולהיאבק על המקום הזה, שהוא גם שלנו. אנחנו הראשונים שצריכים לדרוש הרחקה לצמיתות מהמגרשים של האנשים האלה שמדי שבת מביישים את הכדורגל והורסים לכולנו את המשחק.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf