עצומה: לעצור את הרס אום אל-חיראן, לעצור את הטירוף
השרים אריאל וארדן אמנם הבטיחו שיתנצלו על ההתבטאויות השונות לכשיפורסמו מסקנות המחלקה לחקירות שוטרים, אבל על הריסות הבתים הם לא מתנצלים או מצטערים. הכפר עדיין נמצא תחת איום הריסה ממשי. זה הזמן להתגייס כדי לעצור את הטירוף
לקריאת הכתבה המלאהבמהלך השבועות האחרונים הלכה והתבהרה התמונה בנוגע לאירועי ה-18בינואר בכפר אום אל-חיראן, גרסת המשטרה והשלטונות הלכה והתפוררה, וסיפורו של הכפר בכלל ושל יעקוב אבו אלקיעאן ומשפחתו בפרט זכו לחשיפה נרחבת בתקשורת. במהלך אותם שבועות בדיוק, חזרו הרשויות אל הכפר והגישו לתושבים נוספים צווי הריסה ופינוי לבתיהם, צעד נוסף לקראת הריסתו של הכפר כולו, שלא זכה לסיקור כלל.
ביום שני האחרון הוגשה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, עצומה חתומה על ידי 85 סופרים וסופרות, נשות ואנשי אקדמיה, ואמנים ואמניות, בדרישה לעצור את התכנית להריסת הכפר. "אנו דורשים לעצור את הריסת הבתים בכפר אום אל-חיראן", נכתב בעצומה, "לבטל לאלתר את התכנית להריסת הכפר וסילוק תושביו, ולשנות את תכנית המתאר ליישוב החדש 'חירן' כך שהכפר יוכל להישאר על מכונו". בין החותמות והחותמים על העצומה הסופרים רונית מטלון, א.ב. יהושע, עמוס עוז וניר ברעם, המשוררים אגי משעול וסלמאן מצאלחה, האמן דוד טרטקובר, ורבות ורבים אחרים.
עצומה זו מצטרפת לעצומה נוספת שקוראת גם היא לראש הממשלה ושריה להכיר בכפר: "אחרי האירועים האחרונים שגבו את חייהם של שני בני אדם, חייבים לעצור ולחשב מסלול מחדש: בנגב יש מקום לכולם, והישובים חירן ואום אל-חיראן יכולים להתקיים זה לצד זה". על עצומה זו חתמו עד כה מעל 1,100 א/נשים.
השרים אריאל וארדן אמנם הבטיחו שיתנצלו על האירועים ועל ההתבטאויות השונות לכשיפורסמו מסקנות המחלקה לחקירות שוטרים, אבל על הריסות הבתים הם ממש לא מתנצלים או מצטערים. הכפר אום אל-חיראן עדיין נמצא תחת איום הריסה ממשי. התכנית להרוס את הכפר עומדת בעינה והעבודות להקמת היישוב חירן על אדמת הכפר נמשכות. ממשלת ישראל עדיין יכולה לעצור את ההריסה ולשנות את תכנית המתאר ליישוב חירן, אבל לא בטוח שיש שם מישהו מספיק אחראי ואמיץ שיעצור את הטירוף הזה. אולי קצת לחץ מהציבור יעזור להם.
לחתימה על העצומה בעברית ובערבית
> הסיפור של אום אל-חיראן: שבע נקודות שחשוב לזכור
בתמונות: ככה זה נראה כשהורסים לך את הכפר
מאות השוטרים החמושים שמילאו את הכפר, שיירת הטקרטורים, התושבים שנותרו נצורים במתחם המסגד, הנשים והילדים שצפו על הבתים נהרסים. תושבת אום אל חיראן תיעדה מתוך ביתה את ההריסות שהסתיימו במוות
לקריאת הכתבה המלאהזאת הפעם הראשונה שהמשטרה התנהגה אלינו ככה באלימות כל כך קשה וירתה עלינו בנשק.
ידענו שיהיו הריסות בלילה לפני, אבל לא ידענו שיבואו אלינו כוחות גדולים בשעה כל כך מוקדמת. יצאתי מהבית וראיתי שכל הכפר מלא רק בשוטרים עם נשק. כולנו עמדנו במסגד וכולם מסביבנו עם הנשק, לא נתנו לנו לצאת משם.
הם באו מוכנים לאלימות, ורצו רק אלימות. הרגשתי כמו במלחמה ודאגתי לבנים שלי שעמדו לידי בגלל כל הנשק החזק שהיה קרוב אלינו. הייתי בהלם".
את הדברים האלה אמרה היום (ראשון) אחת מחברות קבוצת " יֻסַֿוִרֻנַה" באום אל חיראן, שבחרה להישאר בעילום שם, וצילמה מנקודת מבטה את הריסת הכפר, שעות קצרות לאחר האירועים הקשים בכפר ביום רביעי האחרון. את התמונות כולן היא צילמה במהלך מבצע ההריסות האלים כשהיא נמצאת בתוך ביתה, ועדשת המצלמה שלה מביטה החוצה – דרך החלון או מגג הבית
פרויקט יֻסַֿוִרֻנַה – מְצַלְּמוֹת למען זכויות אדם, הוא פרויקט שמפעיל פורום דו-קיום בנגב מזה מספר שנים בכפרים בלתי מוכרים בנגב. במסגרת הפרויקט פועלות קבוצות של נשים תושבות הכפרים שמתעדות את חיי היומיום בכפרן ואת הפרות זכויות האדם בהם. הנשים לומדות ביחד עלל זכויות אדם שונות ומתאמנות בצילום ותיעוד.
> נתיחת אבו אלקיען מרסקת את גרסת המשטרה. ארדן צריך ללכת הביתה
באום אל-חיראן ייבחן העם בישראל ומדינתו
החלטת בית המשפט המאפשרת הרס כפרים בדואים בנגב כדי לבנות על חורבותיהם ישובים יהודיים איננה סוף פסוק. עבור מי שמוכן עוד להיאבק כדי למנוע מהמדינה הזו לרדת סופית מהפסים, היא חייבת להיות אות הפתיחה למאבק
לקריאת הכתבה המלאהב-17 בינואר החליטו שופטי בית המשפט העליון שלא יתקיים דיון נוסף על עתידם של הכפרים הבדואים עתיר ואם אל-חיראן. ברמה המשפטית זה אומר שהחלטת בית המשפט ממאי, לפיה אין מניעה לפנות את תושביהם לעיירה חורה ולהרוס את הכפרים, נותרה על כנה. ברמת המציאות בנגב, זה אומר שאין מניעה להרוס כפר בדואי אחד כדי להקים על חורבותיו ישוב יהודי, ואין מניעה להרוס כפר בדואי שני, כדי לנטוע על חורבותיו חלק נוסף של יער יתיר.
אפשר להיכנס כאן לדיון משפטי מעמיק, אבל בעיני הוא לא ממש מעניין. זה שבית המשפט פסק את מה שפסק לא אומר שתורנו להגיד ״טוב, בית המשפט החליט״. אלא, זה אומר שאת רגע השבר הזה, אם לא חוויתן אותו עדיין סביב החלטות מרגיזות אחרות של בית המשפט, צריך לנצל כדי לצאת למאבק ציבורי שאומר פשוט מאוד – לא. אולי אפילו ממש לא.
לפני שיורדים מהפסים
ודווקא מי שלא גרים בכפרים עתיר ואם אל-חיראן צריכים להצטרף למאבק הזה ולדחוף אותו קדימה. מבחינת התושבות והתושבים זה אמנם מאבק על הבית, ועל הקרקע ועל העתיד. אבל מבחינת כל שאר אזרחי ישראל, זה ממש צעד אחרון לפני שהמקום הזה יורד מהפסים לגמרי (טוב אפשר להתווכח גם על זה). ומבחינת אזרחי ישראל היהודים זה מאבק על הזכות לא לדרוס את אזרחי המדינה הפלסטינים, לא להשפיל אותם עד עפר, לא להרוס להם את הבית כדי לבנות בית יהודי על חורבותיו (כן, גם על זה).
> בית המשפט ביטל כתב אישום נגד יהודי, כי בנגב הורסים בתים רק לבדואים
בית המשפט ביטל כתב אישום נגד יהודי, כי בנגב הורסים בתים רק לבדואים
חוק אחד ליהודים, חוק שני לבדואים: במועצה האזורית רמת נגב דיני התכנון והבניה נאכפים רק בקרב בדואים. לכן ביטל לאחרונה בית המשפט כתב אישום נגד יהודי שבנה שלושה צימרים ללא היתרים וטען לאכיפה בררנית
לקריאת הכתבה המלאהפסיקה של בית משפט השלום בבאר שבע מחודש ינואר האחרון, קובעת כי יש לבטל כתב אישום על שימוש במקרקעין ללא היתר מחמת הגנה מן הצדק (בקשה לביטול כתב האישום, במקרה הזה בשל אכיפה בררנית – משום שאחרים לא הועמדו לדין באותה עבירה). בקצרה, טען הנאשם, אזרח יהודי, לאכיפה בררנית, כיוון שבאזור בו פועלים הצימרים שלו ישנו יישוב שלם (עזוז) שנבנה ללא היתרים, ובסמוך לאתר שהוא מפעיל פועל אתר נוסף ללא היתר. בית המשפט קיבל כאמור את טענתו וכתב האישום בוטל.
מטיעון האכיפה הבררנית שהתקבל עולה תמונה לפיה בשטח המועצה האזורית רמת נגב אין כלל אכיפה של דיני תכנון ובניה, ורק נגד הנאשם הופעלה אכיפה מעין זו. מעיון בתמונת המציאות כמו גם במספר קטעים חבויים בעומק החלטת בית המשפט, עולה כי בשטח המועצה האזורית אין אכיפה נגד יהודים, ובאופן מודע ומכוון דווקא כן מופעלת אכיפה בדיני תכנון ובניה נגד ערבים בדואים. מדוע התקבל טיעון ההגנה מן הצדק אם כך? לא ברור.
בניה לא חוקית בתמיכת הרשויות
הנאשם, תושב עזוז, נאשם כי בנה, שיפץ והפעיל צימרים בסמוך ליישוב מגוריו ללא היתרים. לפי האתר של מועצה אזורית רמת נגב, מדובר ב"צימרים הניצבים במיקום ייחודי על מצוק מעל נחל בארותיים ומעל נתיב הרכבת העותומאנית. במקום ג’קוזי גדול על מרפסת ענקית, מי עדן בר בכל יחידה, טלוויזיות שטוחות עם כל ערוצי יס פתוחים, טיפולי ספא מפנקים במיוחד ומגוון פעילויות באיזור". מדברי הנאשם המצוטטים בהחלטה עולה כי הוא היה זקוק לפרנסה ועל כן הקים את הצימרים, בתמיכת הסוכנות היהודית ומשרד התיירות.
הנאשם טען במשפט ל"התנהלות שערורייתית של המאשימה", לאור העובדה שכל המבנים ביישוב עזוז הסמוך לצימרים שהוא מפעיל, בנויים ללא היתר, ומשמשים למגורים, מסחר ותיירות ללא היתרים מתאימים מזה שנים. עוד הוא טען כי גם "חאן בארותיים" הסמוך, שעל פי האתר שלו מציע אירוח, ארוחות, טיולי גמלים ואף הפקת אירועים במקום, בנוי ופועל ללא היתרים. על כן טען כי מדובר באכיפה בררנית של החוק, שלא