newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להיות אישה בעזה

מגבלות התנועה הקשות שמטילה ישראל, העדר אפשרויות תעסוקה, מחסור חמור בשירותי רפואה חיוניים: לרגל יום האישה, כמה נתונים על חייהן של הנשים בכלא הנצור ששמו עזה

מאת:

בשנתיים האחרונות נחשפתי לעשרות נשים מרשימות מרצועת עזה. נשים יוזמות ויצירתיות, מודעות ומחויבות חברתית, כל אחת בעולמה ובתחומה, נשים שהצליחו לבנות קריירה, למרות קשיים ומחסומים שהציבו בפניהן החיים והסגר הישראלי.

מרים אבו אלעטא, שסיימה לימודי אדריכלות, לאחר שנים של ניסיונות כושלים למצוא משרה בתחום שקלה להגר לארץ אחרת. לאחר התלבטויות היא החליטה להישאר בעזה ולתרום לחברה שלה, וכיום היא מנהלת פרוייקטים ומגייסת כספים בארגון "עאישה לאישה ולילד". חנאן ח'שאן, בוגרת מדעי המחשב, עבדה שנתיים בתחום לפני שהלכה בעקבות חלומה ונכנסה לעולם השיווק הדיגיטלי; היא פיתחה מיזם שמטרתו קידום נשים בתחום ומתכננת להרחיב את העסק ולהגיע לעוד מדינות ערב. פתחיה תמראז למדה אמנות, ולפני שלוש שנים, לאחר שבן זוגה נפטר והותיר אותה עם שני ילדים קטנים, הקימה עסק עצמאי, שמתבסס על מכירת עבודות שהיא יוצרת בגילוף עץ.

למרות שחלה עלייה באחוז הנשים המשתתפות בשוק העבודה בשנה האחרונה, עדיין מלאכות רבות נתפסות כ"מיועדות לגברים". צבעי חינה על ידיה של אישה בתערוכת מורשת פלסטינית בח'אן יונס, עזה (עבד רחים חטיב / פלאש90)

לפי נתוני המרכז הפלסטיני לסטטיסטיקה, בשנת 2018 אחוז הנשים בעזה שהשתתפו בשוק העבודה עמד על 29.4 אחוז, ושיעור האבטלה בקרבן היה 74.6 אחוז. בקרב צעירות, בנות 15 עד 29, אחוז האבטלה הגיע ל-88.1 אחוז. למרות שחלה עלייה באחוז הנשים המשתתפות בשוק העבודה בשנה האחרונה, עדיין מלאכות רבות נתפסות כ"מיועדות לגברים". ברפואה, למשל, שיעור הנשים העוסקות בתחום הוא 13.3 אחוז, ברוקחות 59.2 אחוז, בסיעוד 47.8 אחוז, בעריכת דין 23.4 אחוז ובחקלאות 6.5 אחוז. כשני שליש מהנשים עובדות בסקטור הפרטי, ושיעור העוני בקרב נשים הגיע ל-53.8 אחוז.

לנתונים אלה כמה סיבות וגורמים: המצב החברתי, ההידרדרות הכלכלית, חוסר היציבות במעבר רפיח, תוצאה של הפיצול הפנים-פלסטיני, ובעיקר הסגר שישראל מטילה על רצועת עזה. אלה ועוד מקרינים באופן ישיר ומהותי על חיי נשים ועל סיכוייהן לקחת חלק בשוק העבודה. בשל המחסור במקומות עבודה, רבות מהנשים נאלצות לעבוד במשרות שלא בתחום התמחותן, ותעסוקה מחוץ לרצועה היא אפשרות קלושה.

במשך השנים חלה עלייה בשיעור הנשים שהן מפרנסות עיקריות של משפחותיהן, מ-7 אחוזים ב-2007 ל-9.4 אחוז היום. את העלייה אפשר לשייך גם למלחמות ולתקיפות המתמשכות על רצועת עזה, שגרמו לאבדות רבות בנפש. אחוז האלמנות ברצועה עומד על 4.5 אחוז.

לפי נתוני הוועדה האזרחית הפלסטינית, במהלך 2018 אחוז הנשים מבין מקבלי ההיתרים מישראל הגיע ל-30 אחוז, פחות משליש מסך ההיתרים. נשים מחזיקות רק ב-3 אחוז מהיתרי הסוחר, היתרי מעבר רב-פעמיים שניתנים לאנשי עסקים המשווקים סחורה אל ומתוך הרצועה, המהווים את רוב הנעים במעברים. הקריטריונים הישראליים לא מאפשרים שיווק סחורות בכמות קטנה. מכיוון שמרבית הנשים מנהלות או עובדות בעסקים קטנים ובמתן שירותים, הן לא נופלות בתוך הקריטריונים הצרים שישראל קבעה כמי שרשאיות לבקש היתרים לנוע. כך פוגעות מגבלות התנועה והסגר ישירות בתעסוקת נשים ובפרנסתן.

משנת 2000 ישראל מונעת מסטודנטים מעזה ללמוד בגדה המערבית. לו יכלו ללמוד שם, מרחק כמה שעות נסיעה מביתן, האפשרויות שהיו עומדות בפני צעירות מעזה להשכיל ולהתמחות, להגשים שאיפות, היו גדלות משמעותית. מדיניות הבידול הישראלית, שמטרתה לנתק בין מי שחיים בטריטוריה הפלסטינית המפוצלת, מפרידה גם בין בני זוג ובין הורים לילדיהם, פוגעת בלכידות וביציבות המשפחה ומונעת קשר סדיר בין בני משפחה. העתקת מגורים מרצועת עזה לגדה המערבית היא משימה כמעט בלתי אפשרית לכל מטרה.

לבסוף, צריך להכיר במחיר הבריאותי שנשים משלמות. לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2018 הוגשו 11,759 בקשות של חולות לצאת לטיפול רפואי שאין בנמצא ברצועה. 7,651 בקשות התקבלו, 740 בקשות סורבו ו-3,368 נשארו ללא מענה במועד שנבחן. בנוגע למלוות של חולים וחולות, הרוב נשים, הוגשו 19,396 בקשות, מתוכן 10,546 אושרו, 1,724 סורבו ו-7,126 נותרו ללא תשובה מהצד הישראלי בזמן שיאפשר טיפול מיטבי. אי-מענה הוא זלזול בחיי החולות, שזקוקות לטיפולים חיוניים. לכל אלה נוספים תנאי החיים הקשים, הפוגעים בכל האוכלוסיות ברצועה – התשתיות הקורסות, מצוקת החשמל ומערכות התברואה והבריאות המדורדרות.

לכן אני מרגישה צורך לציין ביום האישה הבינלאומי את הנשים שיש לי הכבוד לעבוד איתן ולהיות מעורבת בחוויות שלהן. נשים מצליחות, משפיעות, שעושות למען הקהילה שלהן. הן הראו לי את הפוטנציאל העצום הטמון בעזה, שרק מחפש הזדמנויות לצמוח ולגדול. הגיע הזמן להסיר את המגבלות על תנועתן, כמו גם את כל הסגר החונק המוטל על תושבי רצועת עזה, כדי לאפשר לאנשים ונשים את החיים הנורמליים והבטוחים שמגיע להם ולהן.

קמר טאהא היא תחקירנית בארגון גישה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf