newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בל"ד וחד"ש צודקים: חזבאללה באמת איננו ארגון טרור

עם פרסום הגינוי מצד חד"ש ובל"ד נגד ההחלטה להכיר בחזבאללה כארגון טרור, מיהרה התקשורת ללבות כדרכה את ההסתה נגד נבחרי הציבור הפלסטינים. אך ההקשר הפוליטי וההיסטורי מלמד כי הצדק איתם: חזבאללה הוא כוח צבאי לגיטימי שפועל לממש את זכות ההגנה העצמית של העם הלבנוני נגד התוקפנות הישראלית

מאת:

הגינויים שפרסמו בסוף השבוע המפלגות בל"ד וחד"ש נגד החלטת המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) אשר הגדירה את חזבאללה "ארגון טרור", היוו הזדמנות נוספת לתקשורת הישראלית להצטרף בשמחה למחול ההסתה והשקרים נגד ההנהגה הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל, ולהציגם פעם נוספת כמפלגות של טרוריסטים שונאי ישראל המבקשים את דמם של היהודים.

אותה התקשורת הישראלית, כל אימת שהיא דנה בנושאים "ביטחוניים", נוהגת פחות ככלב השמירה של הדמוקרטיה ויותר כמו מועדון המעריצים של דובר צה"ל, ולכן נכשלה בכוונה בתפקידה לדווח על ההקשר הפוליטי, ההיסטורי והעובדתי שבתוכו מתקיים אותו הגינוי. היכרות מעמיקה יותר עם אותו ההקשר עשויה לחשוף מדוע לא רק שאין מדובר בתמיכה בטרור, אלא שהעמדה לפיה חזבאללה הוא כוח צבאי ערבי שלו תפקיד חשוב בהגנה מפני תוקפנות ישראלית, ולא ארגון טרור, היא אף מוצדקת בהחלט.

> חד"ש ואסד: אולי די?

לא ארגון גרילה אלא צבא ערבי. דגלי חזבאללה בהפגנה פרו-לבנונית בשטוקהולם, יולי 2006 (ויקימדיה קומונז, CC-BY-SA-2.0)

לא ארגון גרילה אלא צבא ערבי. דגלי חזבאללה בהפגנה פרו-לבנונית בשטוקהולם, יולי 2006 (robotpolisher, CC-BY-SA-2.0)

הזכות להגנה עצמית

על מנת להבין מדוע ההנהגה הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל איננה רואה בחזבאללה ארגון טרור, עלינו קודם כל לנער מעלינו את אחת המוסכמות הבלתי-מדוברות בשיח הפוליטי הפנים-ציוני, ולשאול את עצמנו שאלה פשוטה: האם לשכניה הערבים של מדינת ישראל, בין אם הם פלסטינים, לבנונים או אחרים, יש זכות מוסרית להגן על עצמם מפני תוקפנות צבאית ובריונות ישראלית (ואמריקאית)?

התשובה המקובלת על הקונצנזוס הפוליטי הישראלי היא "לא" חד משמעי כל כך, עד שעצם העלאת השאלה נתפסת כבגידה לאומית. על פי אותו הקונצנזוס, לישראל יש זכות מוסרית עליונה לנהוג במזרח התיכון כמו ילד בריון במגרש המשחקים, וחובתם המוסרית של העמים הערביים הסובבים אותה היא לסבול בשקט את התקפותיה הרצחניות של ישראל, ולא להעמיד כנגדה שום גורם צבאי שעלול להוות הרתעה נגד התוקפנות הישראלית, והגנה על חייהם ואדמתם של העמים הערביים.

אלא שמרבית הערבים בעולם כולו ובישראל בפרט, אינם שותפים להנחות היסוד הגזעניות של השיח הישראלי. לדידם, ערבים הם בני אדם במלוא מובן המילה, ועומדת להם הזכות להגנה עצמית, לא פחות מלכל אדם אחר בעולם.

עילה למלחמה

וכאן חשוב לציין כי הפלישה הישראלית האחרונה ללבנון, בשנת 2006, אשר החריבה פעם נוספת את דרום המדינה והותירה אחריה למעלה מ-1,400 אזרחים לבנונים הרוגים, היתה הפלישה החמישית של ישראל לארץ הארזים. הפלישה הישראלית הרצחנית ביותר לדרום לבנון החלה בשנת 1982, הותירה אחריה למעלה מ-20,000 לבנונים ופלסטינים הרוגים, ונמשכה לכיבוש בן 18 שנים של דרום לבנון.

אותה הפלישה, שהיתה למעשה מבצע צבאי מתוכנן בקפידה שהמתין לשעת כושר במגרה של שר הביטחון דאז אריאל שרון, נהגתה במטרה להשתיק בכוח של הנהגת אש"ף, אשר ישבה באותו הזמן בלבנון והציקה למשטר הישראלי בדרישתה העיקשת לשבת לשולחן המשא-ומתן. התירוץ הקלוש שלו חיכתה ממשלת בגין כדי להוציא לפועל את הפלישה, הגיע בצורת ניסיון ההתנקשות שעשו פעילי ארגונו של אבו-נידאל בחייו של השגריר הישראלי שלמה ארגוב. על אף שהיה ידוע מיד שהאחראים להתנקשות הם פעיליו של אבו נידאל, ולא פעילי אש"ף, ולמרות שהנהגת אש"ף הוציאה גזר דין מוות על אבו נידאל שנים קודם לכן, ממשלת ישראל החליטה להוציא לפועל את המתקפה המתוכננת על לבנון בכל מקרה. או כפי שניסח זאת הרמטכ"ל הישראלי דאז רפאל איתן: "אבו נידאל, אבו שמידאל, צריך לדפוק את אש"ף!"

כדאי לציין כי בזמן הפלישה הישראלית ללבנון בשנת 82', חזבאללה כארגון היה בחיתוליו, ורק לאחר שנים לא מעטות של כיבוש ישראלי בדרום לבנון מיצב את עצמו ככוח הגרילה המרכזי הנלחם בכיבוש הישראלי, והביא בסופו של דבר לנסיגת הכיבוש הישראלי מדרום לבנון.

מאז סיום הכיבוש הישראלי בדרום לבנון במאי 2000 ועד היום, מלבד הפלישה הקטלנית ב-2006, תיעדו כוחות יוניפי"ל המוצבים בלבנון אלפי הפרות ישראליות של הגבול הלבנוני, על בסיס כמעט יום-יומי, דבר שאין לו כמובן אף זכר בתקשורת הישראלית.

> עמדת חד"ש ובל"ד בעניין חזבאללה – אתגר לדמוקרטיה או מירוץ להדחה?

לעשות הבחנה בין עמדת בל"ד לבין עמדת חד"ש. הרשימה המשותפת (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

לעשות הבחנה בין עמדת בל"ד לבין עמדת חד"ש. הרשימה המשותפת (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

צבא, לא ארגון גרילה

אם נניח בצד לרגע את הנחות היסוד הגזעניות של השיח הפוליטי הפנים-ציוני, ונביט בדברים מנקודת מבטם של ערבים המסרבים לקבל כמובן מאליו את נחיתותם הגזעית, אין מנוס מההבנה שאם לעם כלשהו בעולם יש זכות להגנה עצמית מפני תוקפנות ישראלית, הרי זה חייב להיות העם הלבנוני (ולצידו, כמובן, העם הפלסטיני).

וכאן נשאלת השאלה, אם לעם הלבנוני יש זכות להגן על עצמו ולהרתיע את ישראל מפני פלישה שישית, אז למי יש את היכולת הצבאית לקחת על עצמו את התפקיד הזה? צבא לבנון לא בא בחשבון; הוא חלש מאוד, עסוק בניסיונות למנוע את גלישת מלחמת האזרחים בסוריה אל תוך לבנון, וממילא זרוע לכל אורך שרשרת הפיקוד שלו בקצינים פרו-אמריקאיים המופעלים על ידי הסי.אי.איי.

כפי שהבחין בשבוע שעבר פרשן "הארץ" עמוס הראל, חזבאללה של שנת 2016 הוא כבר לא ארגון גרילה קטן ומתוחכם, אלא כוח צבאי של ממש, היושב על הגבול הצפוני של ישראל ומאיים לזרוע הרס רב בצפון הארץ במידה וישראל תחליט לצאת להרפתקה נוספת בלבנון. כתושבת הצפון, אני בהחלט מתפללת שישראל תפסיק את שרשרת ההתגרויות המכוונות בארגון, שנועדו לגרור אותו לעימות צבאי נוסף, כי כפי שכותב הראל: "את מה שהקצינים מבינים — שכל מלחמה נוספת בצפון תעלה באבידות מרובות לצה"ל, שמסת הרקטות שינחית חיזבאללה על יישובי הגבול תחייב פינוי חלקי של התושבים ושפגיעת הטילים במרכז הארץ תהיה קשה בהרבה מאשר במלחמות הקודמות בלבנון ובעזה — ספק אם האזרח הממוצע הספיק לעכל".

כך שמבחינת הנהגות בל"ד וחד"ש, חזבאללה הוא צבא ערבי לכל דבר, והמגן היחיד נגד תוקפנות ישראלית נוספת בלבנון. הגדרתו כ"ארגון טרור" היא הגדרה צבועה ומתחסדת, לכל הפחות כל עוד ארגון הטרור החזק והעשיר ביותר במזרח התיכון, שהוא כמובן הצבא הישראלי, לא מוגדר ככזה, ועל אחת כמה וכמה כשחלק מהמדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה במפרץ תומכות בסמוי או בגלוי בארגוני הטרור דאע"ש וג'בהת א-נצרה. בהתחשב בכל זאת, קל לראות שהצדק עם בל"ד וחד"ש, כשהם גורסים שהגדרת חזבאללה כארגון טרור מיישרת קו עם האג'נדה הישראלית-אמריקאית באיזור.

יש בל"ד ויש חד"ש

אלא שבסיקור הודעות הגינוי שהוציאו המפלגות, דבר אחד נעלם באופן עקבי מן העין: בעוד שמפלגת חד"ש ממשיכה לדבוק בתמיכתה המבישה במשטרו של הקצב מדמשק, והזכירה בהודעתה את "הצלחת העם הסורי ובני בריתו בשמירה על סוריה כמדינה מאוחדת וההצלחה להביא לשינוי המצב בזירה הסורית", הודעת הגינוי של בל"ד ביקרה בגלוי גם את מעורבותו של חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה: "עם כל הביקורת כלפי חזבאללה בשל התפקיד שהוא ממלא בסוריה ובנושאים נוספים, ולמרות חילוקי הדעות וההבדל בחזון שלנו בנוגע לעתיד האזור, עדיין אין הצדקה להחלטה המסוכנת הזו, שמהווה שירות לישראל ובנות בריתה", נכתב בהודעת בל"ד.

השפה בהודעת מפלגת בל"ד ממשיכה את הקו הביקורתי החריף שנוקטת המפלגה כנגד משטר אסד כבר שנים. בין השאר כתבה חברת הכנסת חנין זועבי כי "בשאר אל-אסד, המקוטלג כמשויך לציר הבלימה וכמעניק החסות להתנגדות לישראל, טובח ומשסע לגזרים את עמו, טובח בילדיה, צעיריה, גבריה ונשותיה של סוריה. מן הראוי שיישפט כפושע מלחמה, בנוסף על עשרות פשעים נוספים שמגיעים לכדי בגידה חמורה בעמו ובארצו סוריה". עזמי בשארה, ממקום מושבו בגלות, כתב על המשטר הסורי כי "מי שמגן על משטר כזה הוא אדם שכנראה עבר עקירת מוסר ומצפון, או אדם קנטרני ודוגמאטי עד כדי נכונות לשתף פעולה עם תעמולה נוסח גבלס נגד מתנגדי שלטון".

צודק חברי נועם שיזף כשהוא תוהה "איך אפשר לדבר על זכויות אדם והגנה על אזרחים ולתמוך בפוטין ובאסד?". עם זאת, עצוב לי לראות פובליציסט שמאלי ורציני בדרכו, כותב מתוך התעלמות מוחלטת מההבדלים האידיאולוגיים בין חד"ש לבל"ד, ומאחד אותן למקשה אחת. כשאפילו מעל דפי האתר הזה נראה לפעמים ש"כל הערבים אותו דבר", יש להפנות את שאלתו השנייה של שיזף בחזרה אליו: "איזה מקום הודעות מהסוג הזה משאירות לסולידריות או שותפות ערבית-יהודית?"

תרגומי ההודעות של המפלגות מערבית באדיבות נדב פרנקוביץ'.

> להנהגה הערבית דרוש מדריך בגינויים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf