newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

זה לא שיגעון, זה פשע שנאה

בית המשפט החליט לשלוח חלק מהחשודים ברצח מוחמד אבו ח'דיר להסתכלות פסיכיאטרית. ככה כולנו נוכל להתנער מאחריות חברתית למעשים נפשעים, ולהגיד לעצמנו שזה לא אנחנו שרצחנו, זה המשוגעים האלה

מאת:

כותבת אורחת: תמר הגר

חלק מהחשודים ברצח של הנער מוחמד אבו ח'דיר משועפאט הופנו על  ידי שופטת המעצרים בבית משפט השלום בפתח תקווה לבדיקה פסיכיאטרית. העובדה הזאת לא זכתה להצגה נרחבת בתקשורת, אלא נמסרה כלאחר יד במסגרת עוד דיווחים על הנעשה בארץ בתגובה לרצח המזעזע של הנער. לא הוסבר למשל במה היו אלה שנשלחו לבדיקה הפסיכיאטרית חשודים ומדוע פקפקה השופטת בשפיותם. עם זאת בתוך ההקשר הפוליטי החברתי הנוכחי אי אפשר להתעלם מכך שההחלטה לשלוח אותם להסתכלות מצביעה על תופעה מדאיגה ומכעיסה: שימוש במדיקליזציה, במקרה הזה השיח הפסיכולוגי פסיכיאטרי, כדי להתנער מאחריות חברתית למעשים אלימים נפשעים.

בעולם השלישי – הפרת זכויות אדם, בעולם הראשון – יחידים שדעתם השתבשה

אינדרפאל גרוואל,  פרופסור ללימודי נשים מאוניברסיטת ייל, כבר הצביעה על כך שהשיפוט של מעשי אלימות נקבע על פי המקום שבו הם מתרחשים. כאשר האלימות, במקרה של נושא המחקר שלה אלימות נגד נשים, מתרחשת בעולם השלישי היא מיד נתפסת על ידי נציגי העולם הראשון – המערב – כהפרה בוטה של זכויות אדם. ארגונים שונים יוצאים להגן על הקורבנות בשם עולם ערכי שלם, שאינו עולה בקנה אחד עם עולמם הערכי של מבצעי הפשע, שמוצגים בדרך כבעלי תרבות נחותה ודכאנית בבסיסה.

כשפשעים דומים נעשים בעולם הראשון – כלומר במערב – הם אינם נתפסים כהפרת זכויות אדם, אלא כסטייה נפשית של המבצעים, שיכולה להיות תוצאה של הביולוגיה שלהם, כלומר משהו שהשתבש במערכת הפיזית שלהם, או של ההיסטוריה האישית שלהם. ככה גם התוקפן הופך לקורבן שזוכה למנת רחמים וכמובן לטיפול רפואי של המערכות השונות. כך קורה שנפגעות אלימות מינית שנשארות בחיים נשלחות לטיפול פסיכולוגי והתוקפן נשלח להסתכלות פסיכיאטרית.

השיח הזה מסווה למעשה את העובדה שזכויות אדם נפגעות ללא הרף גם בעולם הראשון. למעשה ארצות המערב שמציגות את עצמן כמעוז ההומניזם, שיח השוויון והזכויות, ומואילות בטובן להשקיע לא מעט כספים כדי להנחיל ערכים אלה לעולם השלישי, באמצעות ארגונים של האו"ם ועמותות שונות, נוטות בהזדמנויות רבות לא לכבד את הערכים להם הן מטיפות.

אלא שעל פי התפיסה הזאת אין הפרת זכויות אדם במערב, משום שבארצות אלה שלל של מערכות וממסדים שומרים על הזכויות הבסיסיות, ולכן מקרים של אלימות נפשעת הם מקרים פרטניים שמבצעים אינדיבידואלים שסטו ויש לטפל בהם בהתאם. כך נוצר מנגנון משוכלל שמאפשר התעלמות ממבנים חברתיים פוליטיים שמייצרים אלימות מעצם היותם. כמו למשל הכיבוש הישראלי.

> ההזדעזעות מהכהניזם ה"מופרע" עוזרת לראות את שאר הכיבוש כהגיוני

אמו של הנער שנרצח, מוחמד אבו-ח'דיר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אמו של הנער שנרצח, מוחמד אבו-ח'דיר (יותם רונן / אקטיבסטילס)

מה שאומרת גרוואל רלבנטי מאוד לעניינו. אף אחד לא חשב לרגע לשלוח את עמאר אבו עיישה ומרוואן קוואסמה החשודים ברצח הנפשע של הנערים נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואיל יפרח להסתכלות פסיכיאטרית. ההנחה הבסיסית היתה שהם היו שפויים לגמרי, שהם כפעילי חמאס מונעים מעולם ערכי שאינו מכבד חיים וזכויות אדם. שהבעיה היא לא הם באופן אינדיבידואלי אלא התרבות שממנה באו.

הם יתויגו כחולי נפש, ואנחנו נמשיך להתנהג כאילו זה לא קשור אלינו 

מכאן התקדם השיח להנחה הרווחת בציבור הישראלי שהמעשה שלהם שוב מוכיח שאין עם מי לדבר. והקריאה וההבנה של המעשה שלהם בתוך הקשר של ייאוש ופשעי שנאה הדדיים במציאות פוליטית חברתית אלימה של כיבוש מתמשך, נדחקה לשוליים ומי שהשמיע אותה היו השמאלנים יפה הנפש. ערבים אזרחי ישראל שהשמיעו ניתוח מורכב יותר של האירוע הואשמו בתמיכה בטרור.

אבל כשיהודים מבצעים רצח נפשע זה נשמע-נראה-נקרא על ידי המערכת המשפטית כבלתי סביר, לא מייצג, לא מתאים ערכית. הרי מעשים אכזריים כאלה הם נחלתם של משוגעים, אם הם יהודים.

המעשה הזה של רצח מוחמד אבו-ח'דיר לא מעיד כנראה על שום התמוטטות ערכית במציאות מתמשכת של דיכוי עם אחר. הוא מעיד, על פי ההחלטה של השופטת, על חשד שהתוקפנים היו פגועים נפשית ולכן אולי צריך לטפל בהם בהדרה למוסדות מתאימים.

תיוג שלהם כחולי נפש אולי יאפשר לנו להמשיך להתעלם מהפגיעה השיטתית בזכויות אדם גם במקומותינו ולהצטמרר ממעשים אכזריים. זה לא אנחנו שרצחנו את מוחמד אבו ח'דיר, זה המשוגעים האלה. בעולם המערבי שלנו, של השפויים, לא עושים מעשים נוראיים כאלה. וזה שיש מדי פעם סטיות זה לא באחריותנו. אז זהו, שלדעתי במצב הדברים הקיים, זה כן באחריותנו.

דר' תמר הגר, היא מרצה בכירה בחוג לחינוך במכללה האקדמית תל חי. דיאלוג יהודי ערבי, חינוך בקורתי, רב תרבותיות, אקטיביזם הם בין נושאי ההוראה, המחקר והכתיבה שלה. היא יסדה וניהלה בשותפות את המרכז לשלום ודמוקרטיה במכללה שמטרתו ליצור שוויון הזדמנויות לסטודנטים הערבים ומרחבים של שיח והדברות על הסכסוך בקמפוס. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf