זאת השיטה, טמבלים

ארבע מערכות בחירות בשנתיים והשינוי היחיד שמסתמן הוא השם של מתנגדי נתניהו. בתחילה הם נקראו "רק לא ביבי" בניסוחים שונים, וכיום, אחרי בחירות רביעיות הם מכונים "גוש השינוי", או "קואליציית הריפוי". ריפוי מפני מה? זה עדיין לא ברור, במיוחד לאור העובדה שהגוש הזה, יהא שמו אשר יהא, מתעלם מה"פיל שבחדר", מהמחלה הקשה ביותר שממנה סובלת ישראל – שיטת פוליטית לא רלוונטית.

שיטת בחירות לא רלוונטית. ספירת קולות הבוחרים, מרץ 2020 (יונתן זינדל / פלאש 90)

מה היה לנו בשנתיים האחרונות? ארבע מערכת בחירות, כאשר בכל אחת מהן ראינו את אותם חברי כנסת מדלגים בקלילות, בלי אידיאולוגיה ובלי טיפת בושה, ממפלגה למפלגה. למרבית המפלגות בבית המחוקקים שלנו אין מצע והקמפיינים של כולן לא התייחסו לסוגיות הליבה של החברה הישראלית. ואם לא די בכל אלו, גם התוצאות של מערכת הבחירות הרביעית לא מבשרות שום שינוי.

מערכות הבחירות התכופות מבהירות היטב את הבעיה ואולי אפילו את הפתרון. זה לא אנחנו ואפילו לא הפוליטיקאים, שמדשדשים ככל יכולתם בביצה הקיימת – זו השיטה. שיטת הבחירות היחסיות לא רק יוצרת חוסר יציבות פוליטית, אלא מפצלת את הישראלים לשבטים. השיטה הנהוגה כיום בישראל צריכה להשתנות מכל הסיבות שציינתי, אבל בעיקר בגלל שכבר כמה עשורים השיטה הזו מטפחת מחלוקות זהותיות ומזניחה את השאלה היסודית של כל פוליטיקה, שאלת חיי היום יום – איך בונים קורת גג ושמים אוכל על השולחן בצורה בטוחה והוגנת? כיום, אף אחד לא מתעסק במה שחשוב לחיים של כל הישראלים: בערים, בכפרים במרכז ובפריפריה.

לשאול את השאלות האמיתיות

הכשל המבני במערכת השלטונית שלנו הוא כל כך עמוק שכדי לתקן אותו צריך לשנות את שיטת הבחירות מהיסוד. בחירות אזוריות של נציגים מקומיים הקרובים לאזורי הבחירה שלהם וזקוקים לתושבי האזור כדי להיבחר מחדש, יחזקו את הקשר בין הבוחר לנבחר הציבור, אבל גם ישנו מהיסוד את הנושאים העומדים על הפרק במערכות הבחירות העתידיות: במקום הבל ההתחפרות בזהויות שבטיות מפלגות, הבחירות האזוריות יכריחו את הישראלים לשאול שאלות פוליטיות אמיתיות הנוגעות לאינטרסים היסודיים שמבטיחים חיי יום יום הוגנים ובטוחים. יתרה מכך, ההתמקדות בשאלות חברתיות וכלכליות מקומיות תאפשר לראשונה לשבטים להתערבב, תאפשר לישראלים לפעול שכם אל שכם לקידום אינטרס מקומי, ולהוליד למעשה זהויות מקומיות חדשות. זה לכשעצמו ייצור לאום ישראלי אזרחי, שתחתיו יתכנסו כל השבטים בעלי התת-זהויות: לאומיות, דתיות ועדתיות.

במערכת הבחירות בארה"ב ב-1992, ביל קלינטון הדמוקרטי התמודד מול הנשיא הרפובליקני המכהן, ג'ורג' בוש, שהיה אהוד מאוד בציבור האמריקאי. כידוע, קלינטון ניצח למרות הכל, בין היתר בזכות סיסמת הקמפיין שלו: "זו הכלכלה, טמבל".

מה עוד צריך לקרות כדי שהפוליטיקאים שלנו יבינו? זו השיטה, טמבלים. שנו אותה, זה גם האינטרס של כל הישראלים. אם הפוליטיקאים מעוניינים באמת בריפוי החברה, מחר בבוקר צריכה לקום ממשלת אחדות לתקופה קצובה של שנה עם יעד אחד בלבד – שינוי שיטת הבחירות ומעבר לשיטת בחירות אזורית שתבטיח ייצוג הולם, פוליטיקה בריאה, ומערכת פוליטית יציבה. הבחירות הבאות שיערכו בעוד כשנה בשיטה אזורית יאפשרו סוף סוף יציאה מהמשבר הפוליטי-חוקתי העמוק שבו נמצאת ישראל, ויסמלו פתיחה של דף חדש בהיסטוריה הישראלית שבו ייכתב כי תכליתה של הפוליטיקה היא למקד את האנרגיות שלה בטיפול בנושאים האמיתיים שנוגעים לכולנו.

פרופ' אבנר בן זקן הוא חבר מועצה בתנועת "תנועה ישראלית", מלמד בקריה האקדמית אונו