newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דמות גיבורת העל עלתה לשושקה לראש

"גיבורת העל" השנויה במחלוקת שושקה החליטה לצאת נגד המודעות "מזרחי מצביע למזרחי" בירושלים בטענה שהן גזעניות. זוהי הזדמנות מצויינת להזכיר לגברים פריבילגים שגם רצון טוב לא הופך אותם לחסינים מטעויות

מאת:

אחת הגיבורות של מערכת הבחירות המוניציפאליות האחרונה היתה ללא ספק "שושקה", הדמות המאויירת פרי יצירתו של המאייר זאב אנגלמאיר. שושקה – כלומר אנגלמאיר עצמו, לבוש בחליפת-אישה ורודה חשופת שדיים וגלויית נרתיק, הפכה לסוג של גיבורת-על שמתעופפת ממקום למקום כדי לבער את מודעות השטנה הגזעניות שצצו בבחירות האלה כפטריות אחרי גשם ולהחליפן באיורים צבעוניים ונאיביים, עמוסי רצון טוב, על אחווה, שלום וקבלת האחר.

דמותה של שושקה זכתה לביקורת נוקבת בלא מעט מעגלים פמיניסטיים שהתקוממו נגד השימוש הבוטה בגוף הנשי, שימוש שנתפס כהחצנה פוגענית של אברי מין נשיים על ידי גבר שלעולם לא ישלם על כך את המחיר שתשלמנה נשים במרחב הציבורי על אותו האקט בדיוק. מנגד, היו אחרות שראו בדמות מעין מופע דראג אקטיביסטי שמאתגר את הדיכוטומיה המגדרית ומתריס נגד תפיסות הגמוניות שמרניות. כך או כך, הקמפיין של שושקה נחל הצלחה לא מבוטלת, בכמה מקומות הוא הצליח להביא להסרת הפרסומים הגזעניים ובעקבות כך זכה לאהדה ציבורית גדולה ולרייטינג גבוה בהתאם.

נישא על גלי האהדה, אנגלמאיר המשיך במסע תיקון עולם שלו ועבר לקדם את הלגליזציה של הקנאביס. במקביל הוא פתח גם הדסטארט לגיוס עשרות אלפי שקלים למען קידום המודעות להטרוגניות חברית בישראל. שיאו של הקמפיין אמור להיות אלף איש המחזיקים בכרזה "זה אנחנו או אנחנו", הסיסמה המנצחת של אנגלמאיר שהחליפה את הכרזות "זה אנחנו או הם".

אלא שכעת נדמה שהשתן הוורוד קצת עלה לאנגלמאיר לראש, והוא לקח את מסע הצלב שלו לטיהור הסביבה מביטויי גזענות צעד אחד רחוק מדי. בפוסט פייסבוק שפרסם היום הוא הודיע לעוקביו "אתמול סיפרו לי חברות על מודעות גזעניות בירושלים, 'מזרחי מצביע למזרחי'. הדפסתי מודעות 'מזרחי מצביע למזרחי, למערבי, לדרומי, לצפוני', הגעתי לירושלים, תליתי על המודעות ההן".

אקדים ואומר שאני לא מפקפקת בטוהר כוונותיו של אנגלמאיר וברצונו הכן והאמיתי לסייע בקידום סביבה סובלנית ומכילה יותר. אבל דרושה מידה לא מבוטלת של אטימות ועיוורון פוליטי כדי לעשות גזירה שווה בין מודעות ה"זה אנחנו או הם" שנועדו להדיר את הציבור הערבי, להסית נגדו ולעורר פחדים אפלים מפניו, לבין מודעות שקוראות למזרחים להצביע למזרחים. הזחיחות בחלופה שמציע אנגלמאיר ('מזרחי מצביע למזרחי, למערבי, לדרומי, לצפוני') היא לא רק מופת של חוצפה והתנשאות מול שיח פנימי של קבוצה מוחלשת שהוא לא משתייך אליה, אלא היא מצביעה על משהו עמוק יותר שאנגלמאיר כנראה פשוט לא מבין: שגם אם הוא רוצה להאמין בכל כוחו שבחסות תחפושת השושקה שלו הוא הופך לשקוף מגדרית ואתנית, הוא נשאר גבר יהודי אשכנזי שתופס מקום אמיתי במבני הכוח המגדריים, החברתיים, הלאומיים והאתניים במדינה.

אשכנזי שקובע שהקריאה "מזרחי מצביע למזרחי" היא גזענית משול בדיוק לגבר שקובע שהקריאה "נשים מצביעות לנשים" היא גזענית. אני מכירה היטב את הכמיהה העמוקה הזו של אשכנזים נאורים בעיני עצמם לעיוורון אתני, ההתהדרות באמירה "אני לא מבחין בצבעים כשזה מגיע לבני אדם". אבל בחברה שבה עתידו של אדם עדיין נגזר במידה לא מבוטלת מצבע עורו ומוצאו, עיוורון הצבעים הזה הוא לקות חמורה, לא מעלה. במערכת שבה מזרחים עדיין רחוקים מלקבל את חלקם השווה בעוגה הציבורית כמעט על פי כל פרמטר, הקריאה שמזרחים יקדמו מועמדים מזרחים אחרים לא רק שאיננה גזענית בשום צורה, אלא היא מופת של העצמה קהילתית חיונית מאין כמוה. כן, בדיוק כמו הקריאה לנשים להעדיף הצבעה למועמדות נשים ולא לגברים, או ללהט"בים להצביע עבור חברים מהקהילה הגאה. האם גם במקרה כזה היה אנגלמאיר ממהר "לטהר" את המרחב, להדביק על המודעות האלה את הכרזות הססגוניות שלו ולהצטלם לידן נוטף שביעות עצמית? הרשו לי לנחש שהתשובה שלילית.

כאמור, אני לא מייחסת לאנגלמאיר גזענות, ודאי שלא זדון. אבל רצוי שיבין שהדמות הציבורית שהוא מתחזק והאהדה הגדולה לה הוא זוכה מגיעות גם עם אחריות ציבורית. בשביל להמשיך ולתחזק אותה, הוא חייב לעדכן את התפיסות השטחיות והסכמטיות שלו ולהתקדם לעבר תפיסת עולם פוליטית מעט מורכבות יותר. עד אז נותר רק לקוות שלא יתפתה להתעופף על גבי גלימת הסופרמן – סליחה, הסופרוומן – הוורודה שלו לארה"ב, כדי להילחם בחירוף נגד הקהילות השחורות שמקיזות דם כדי לקדם מועמדות ומועמדים אפרו-אמריקאים במערכת הבחירות המתרגשת עליהם השבוע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf