newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שלוש הערות פוליטיות בשולי תופעת "הפלג הירושלמי" החרדי

המסבירנים החרדים שעסוקים בהשמצת האופוזיציה לממסד, מדוע אין לפלג הירושלמי ברירה אחרת אלא לצאת ולהפגין ומה לגבי דרישתם לייצוג פוליטי. נקודות בעקבות קבוצת האופוזיציה שלכדה את סדר היום החרדי

מאת:

סדר היום במגזר החרדי מוקדש בשבועיים האחרונים כמעט כולו לסוגיית "הפלג הירושלמי" – האופוזיציה הליטאית שמנהלת את המאבקים נגד מעצר עריקים חרדים. רוב הפרשנים והכותבים, לצערי, מתמקדים בהיבטים צרים מאד של התופעה (הפרות סדר, גיוס, קנאות וכדומה) – ולא במשמעויות הרחבות של התגבשות קבוצת האופוזיציה החזקה במגזר, אף יותר מזו המרוכזת סביב הרב מאזוז ובוחרי מפלגת "יחד" של אלי ישי (הכפולה ומשולשת במספר המזוהים אתה). בהערות הבאות אשתדל לבחון את הנקודה הזו.

1

המסבירנים החרדים. ההסברה החרדית מטעם עצמה אחוזת בהלה: הכתבים נעים מגינוי למתקפה, מזניחים את תפקידם לדווח ולסקר לטובת החיפזון "לחנך" ולהתנער, ומסתגרים בתוך מניירות וביטויים שחוקים, מבלי שהם עומדים במשימה לספר את הסיפור. למעט איי שפיות בודדים, לא תמצאו בתקשורת החרדית סקירה מסודרת על עמדות "הפלג הירושלמי", כוונותיו ומטרותיו, שרטוט מפת מקבלי ההחלטות, הרבנים והחרדים המזוהים עימו. במקום זה תראו הרבה טורים המציעים למשטרה פטנטים לפיזור הפגנות, וכינויים ילדותיים שאין כלי תקשורת או פוליטיקאי שאינו חרדי שיעז לעשות בהם שימוש כלפי חרדים.

שעת השמד: העריקים החרדים שהחליטו לא להתייצב בלשכת הגיוס

לא למעצר בחורי ישיבה. מפגין חרדי ליטאי חוטף זרם מהמכתזית בהפגנות הפלג הירושלמי בירושלים (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

לא למעצר בחורי ישיבה. מפגין חרדי ליטאי חוטף זרם מהמכתזית בהפגנות הפלג הירושלמי בירושלים (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

המסבירנים הללו מחולקים לשתי קבוצות: כאלו המזוהים עם דגל התורה או עם החרדים בצה"ל, שנותנים דרור להשקפת עולמם (וזה בסדר), וכאלו שלא מתרגלים לתמונת המגזר החדשה שאט אט מצטיירת: כבר לא קול אחד מרכזי וברור כפי שהתרגלנו בעשרות השנים האחרונות, אלא מגזר מגוון המכיל בתוכו דעות וקבוצות, שלא חוששות לנהל את מאבקן הפוליטי אף ברחוב העיר. הפלג הירושלמי, בהקשר הזה, הוא רק ההתחלה.

2

הפגנות. מול מעצר ומאסר בחורי ישיבה עריקים אין שום ברירה אחרת אלא להפגין. אפשר להתווכח ולדון האם מתקיים גיוס בכפיה או לא, האם חוק הגיוס טוב או רע לחרדים והאם להתייצב בלשכת הגיוס, אך זהו ממש לא הדיון כעת. ישנם מאות בני ישיבות עריקים שהצבא נחוש לשפוט ולכלוא – וגם התייצבות, בשלב זה, לא תפתור אותם ממאסר. אין לחרדים ברירה אחרת אלא להפגין עד שיימצא פתרון מסודר ומלא למאות הבחורים הללו שלא כולל מאסר. בכל הברברת העיתונאית על ההקצנה והפרות הסדר לא מצאתי ולו פתרון אחד לבעיה הזו, שלא כוללת מאסר המוני של צעירים חרדים. ברגע שיפסיקו לכלוא צעירים עריקים, אף איש "הפלג הירושלמי" לא יצא להפגין.

הסיבה הזו היא שבין השאר גורמת לשתיקת הרבנים סביב ההפגנות: לא היה צעד פוליטי אחד של הפלג הירושלמי (הקמת העיתון, הריצה בבחירות המקומיות, אי הצבעה לכנסת ואפילו כנסים) שלא נתקל בהתנגדות עזה ותוקפנית מצד רבני דגל התורה, שהפעם שותקים – גינוי ישדר אדישות למעצרים, ואף אם לא רוצה לראות רב שאדיש למעצר של בני ישיבה, שאף אחד בלאו הכי לא מתכוון לגייס. הפוליטיקאים החרדים, להבדיל מהרבנים, לא שותקים. יש פוליטיקאי חרדי בכיר אחד שממלא פיו מים: סגן השר מאיר פרוש. תזכרו את השם הזה.

3

ייצוג.  אין חולק על כך שהפלג הירושלמי שואף לכוח פוליטי במגזר. הממסד הליטאי – המפלגה, הישיבות, הסמינרים, החיידרים ובתי הספר, רשתות הכוללים הגדולות, רשת הגנים, הסיעות המקומיות, ועדות התקשורת והחינוך, רוב בתי הרבנים והגדולים, רוב כותבי "יתד נאמן", הנהלת בד"ץ שארית ישראל, ועוד – מזוהים עם המחנה ששולט היום בדגל התורה כבר מעל מ-15 שנה, וזה לא חדש כלל. עם פטירת המנהיג הליטאי המוסכם האחרון הרב יוסף שלום אלישיב והדחת עורך יתד נאמן נתי גרוסמן, סולקו מעט אנשיו ורבניו של "הפלג הירושלמי" לגמרי מהשפעה וסומנו על ידי הממסד.

הבחירות המקומיות הוכיחו שמספר המזוהים עם הפלג הירושלמי לא נופל מכל חסידות גדולה אחרת, וטבעי שהם ידרשו השפעה פוליטית בהתאם לכך. צריך לזכור בהקשר הזה שאת הפלג הירושלמי מרכיבות חמש-שש קהילות גדולות (המחבלים ותלמידי הרב שך, חניכי הישיבות של הרב גרוס, שערי חסד, תלמידי הגרי"ש בירושלים, גרודנה באשדוד וקהילותיה, ועוד) המאוחדות סביב אינטרס אחד – אך בהחלט לא חולקות את אותה אידאולוגיה. "דגל התורה" לעומת זאת מורכבת מקהילות ורבנים החולקים את אותה אידאולוגיה, אך לא את אותו האינטרס (מה שמקשה עליה לתפקד. שלושת חברי סיעת דגל התורה בירושלים, לדוגמה, מתפקדים כשלוש סיעות נפרדות ויריבות מאד, שלא לדבר על מה שקורה בדגל התורה בבני ברק. בהקשר הזה יש לשים לב שעם ההשתלטות וההדחה לא היה צריך להחליף אף אחד מחברי הסיעות בירושלים או בבני ברק – כולם היו ועודם אנשי המחנה השולט כעת, מימים ימימה. כך גם רוב מוחלט של העסקנים הבכירים ביותר – מנהלי הסמינרים וראשי הישיבות).

הדרישה של הפלג הירושלמי לסיעתיות בתוך הזרם הליטאי חותרת תחת שני כללי היסוד של ההשקפה הליטאית: 1 "דבר אחד לדור" ומנהיג ליטאי אחד בלבד מוסכם על כולם, 2 קול חרדי אחד ויחיד, והסכמה כלל-חרדית. מנגד ל"פלג הירושלמי" ניצב המנגנון המפלגתי והממסדי, שביד השנייה נלחם – לדברי מבקריו – כדי לשמר עושק ודיכוי, אפליה, שוביניזם, השתקה, בערות ושחיתות, כדרכו מימים ימימה (וגם סרבנות גיוס וסימון מגייסים וחיילים, אגב).

*

יואליש קרויס, איש "נטורי קרתא", נוהג לומר שהאנושות היא כמו רכבת הדוהרת לתהום. במאה שערים, הוא טוען, בסך הכל רוצים להיות בקרון האחרון.

> בתמונות: חסימות, מעצרים וזרנוקי מים בהפגנות נגד מאסר עריקים חרדים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf