newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תושבי אל-עראקיב הפגינו במחאה על הריסת כפרם שבעים ותשע פעמים

פעם אחר פעם מגיעים כוחות משטרה להרוס את הכפר אלערקיב והתושבים מקימים אותו מחדש. "רוצים לחיות כעם אחד במדינה המקיימת שוויון", אמרו בהפגנה ברהט

מאת:

מאות תושבי ותושבות הכפר הבדואי הלא מוכר אלערקיב, צעדו בשבת אחר הצהרים בעיר רהט במחאה על מדיניות הריסות הבתים והנישול שנוקטת ממשלת ישראל נגד אזרחיה הבדואים תושבי הנגב.

הכפר אלערקיב נהרס בארבע וחצי השנים האחרונות 79 (!) פעמים, והתושבים מתעקשים להאחז באדמה ולהקים את הכפר באמצעיהם המיתדלדלים, בכל פעם מחדש, על אף ההרס והחרמות הרכוש. המפגינים ברהט הניפו שלטים נגד המשך פגיעת המדינה בבדואים ונגד הקרן הקיימת לישראל, שהיא לדבריהם הזרוע הביצועית והמנשלת של הממשלה. המפגינים דרשו מהממשלה שלא להעמיק את הקרע בין יהודים לערבים בנגב וקראו  "לא להריסה, כן להכרה" וגם "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים".

> הבדואים בנגב כבר מעדיפים להרוס לעצמם את הבתים, רק שלא תבוא המשטרה

תושבי אלערקיב צועדים במרכז העיר רהט במחאה על ההרס (צילום: אבי בלכרמן)

תושבי אלערקיב צועדים במרכז העיר רהט במחאה על ההרס (צילום: אבי בלכרמן)

השי'ח סיאח א-טורי, ממנהיגי מאבק אלערקיב, אמר לשיחה מקומית כי: "זוהי צעדת מחאה שנועדה להעביר מסר לממשלה נגד הריסות הבתים, הפקעת קרקעות ונישול נכסי הבדואים בנגב. זו בושה שמדינה שטוענת שמתקיימים בה שיוויון ודמוקרטיה מכריזה מלחמה יומיומית על אזרחיה הבדואים בנגב, ובמיוחד על הכפר שלנו אלערקיב, שנהרס כבר שבעים ותשע פעמים.

"אנחנו דורשים מהממשלה ומראש הממשלה שיאמרו לפושעים שהם שולחים לנגב שיפסיקו להרוס, שיתנו לנו לחיות כעם אחד יחד במדינה שמקיימת שוויון. המדינה גם מפעילה לחץ על הבדואים כדי שיהרסו בעצמם את בתיהם. אני רוצה להעביר מכאן מסר לכל בדואי שנאלץ להרוס את ביתו: אל תעשו זאת. עלינו להמשיך לבנות את בתינו על אדמות אבותינו וסבינו ולחיות כאן יחד שני העמים".

צפו בראיון עם השיח' סיאח א-טורי:

צעדת מחאה של תושבי אלערקיב ברהט (צילום: אבי בלכרמן)

צעדת מחאה של תושבי אלערקיב ברהט (צילום: אבי בלכרמן)

> גם המתים קיבלו צווי פינוי באל-עראקיב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf