בנגב כבר מעדיפים להרוס את הבתים של עצמם, רק שלא תבוא המשטרה

תושבי הכפר סעוה הזמינו השבוע דחפור מכיסם, שיהרוס שבעה מבתיהם. התושבים הועברו למקום על ידי הצבא, אבל עדיין לא מוכרים ככפר חוקי. "הורסים לבד בבוקר כשהילדים בבית הספר, שלא יראו שהורסים את הבית"

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ביום שלישי השבוע הזמינו תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר סעוה בולדוזר מכיסם הפרטי, על מנת להרוס שבעה מבתיהם. במשך שעות ארוכות נשמעו בכפר קולות מחרידים של פטישים הולמים ובולדוזר שנוסע הלוך ושוב כשכפו עמוסה בחלקים של מה שהיה עד לפני מספר שניות בית, עד לסיום עבודות ההריסה בסביבות הצהריים.

תושבי סעוה, שממוקם דרומית לחורה, בחרו להרוס את בתיהם בעצמם לאחר מאבק משפטי ארוך שהחל בשנת 2007, אז הוצאו צווי הריסה שיפוטיים נגד שלושים בתים בכפר. המאבק המשפטי נחל כישלון, ולאחר מספר עיכובים של צווי ההריסה, פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי החלטת בית משפט השלום שלא לעכב עוד את צווי ההריסה תיוותר על כנה.


הריסות בכפר סעוה. צילום: יותם רונן / אקטיבסטילס

סיפורו של הכפר סעוה ארוך ומורכב יותר מסיפורם של צווי ההריסה. בעוד שחלק מן המשפחות המתגוררות בכפר נמצאות שם עוד קודם לשנת 1948, המשפחות שקיבלו את צווי ההריסה הועברו על ידי הממשל הצבאי מאדמותיהן בנגב הצפוני אל מקום מושבן כיום במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת. כך, בין אם המושל הצבאי הורה על אדם לשבת במקום מסוים בעת העברתו מקרקעותיו ההיסטוריות, ובין אם אדם חי בכפרו עוד קודם להקמתה של המדינה – מדינת ישראל אינה מכירה בכפר.

בשנת 2000 הוציא הרמטכ״ל שאול מופז צו מכוח תקנות ההגנה (1945), שקבע כי כל שטחו של הכפר סעוה, כמו גם שטחם של כפרים בדואים בלתי מוכרים נוספים באזור, הוא שטח אש סגור, שטח אש 526. ההכרזה התעלמה לחלוטין מן הכפרים השונים שנמצאים בשטח ומבני האדם החיים בו, וסיפקה למדינה הסבר משכנע מדוע אין ברירה אלא להרוס את הכפרים, גם אם המושל הצבאי בעצמו הושיב את האנשים במקום לפני מספר עשורים.

ביום שני השבוע הגיעו כוחות גדולים של משטרה ופקחי משרד הפנים אל הכפר והבהירו לתושבים כי אם לא יהרסו בעצמם שבעה בתים ראשונים שנבחרו על ידי המשטרה, יגיעו הרשויות מלוות בבולדוזרים וכוחות ויהרסו אותם בעצמן. למחרת הזמינו התושבים בולדוזר והרסו בעצמם את שבעת הבתים.

> איום הריסת הבתים חזר לרחף מעל תושבי לוד

בית שנהרס על ידי בעליו בכפר סעוה, 23.12.2014. (אורן זיו/אקטיבטילס)

בית שנהרס על ידי בעליו בכפר סעוה, 23.12.2014. (אורן זיו/אקטיבטילס)

על אף שלטענתם מנהלים בני המשפחה משא ומתן ארוך שנים מול המדינה, המדינה לחצה עליהם בסופו של דבר להרוס את בתיהם ללא כל פיתרון. לתושבי הבתים שנהרסו השבוע אין כל דיור חלופי, והם ייאלצו להצטופף בבתי שכניהם עד למציאת פיתרון הולם.

כפי שמראה דו״ח של פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, בשנה האחרונה הגיע אחוז הריסות הבתים המבוצעות על ידי הבעלים, ולא על ידי המדינה, לרמת שיא של 78 אחוז מכלל ההריסות. הדו״ח מראה כי הרשויות משקיעות משאבים ומפעילות לחצים רבים על מנת להמשיך ולהעלות את כמות ההריסות שמבצעים הבדואים בנגב בעצמם.

> דו"ח: מעל 800 בתים נהרסו בשנה אחת בנגב

תושב הכפר סעוה צופה בבולדוזר הורס בתים בכפר, 23.12.2014. (יותם רונן/אקטיבטילס)

תושב הכפר סעוה צופה בבולדוזר הורס בתים בכפר, 23.12.2014. (יותם רונן/אקטיבטילס)

את הבחירה להרוס בעצמם את בתיהם הסביר סלאמה אל-קסאסי, תושב הכפר שביתו נהרס כך: ״הכריחו אותנו להרוס. מי רוצה להרוס את הבית שלו בעצמו ולהשאיר את הילדים בחוץ? זאת לא מדינה דמוקרטית. הם [המדינה] רואים את זה שהרסנו בעצמנו כחולשה, אבל זאת לא חולשה. המדינה הרסה לי כבר שלושה בתים״.

תושבת נוספת הסבירה: ״הרסנו בעצמנו עכשיו כי בוקר, הילדים בבית ספר, שלא יראו את ההריסה. זה קשה להרוס בעצמנו את הבית שלנו, אבל אנחנו לא רוצים שהילדים יפחדו״.

חששם של התושבים מההריסות המבוצעות על ידי המדינה נובע מהאופן בו הן מבוצעות. מדובר בימי הריסה מרוכזים שהתושבים לא מקבלים התרעה לפניהם, ולמעשה מגלים שביתם עומד להיהרס רק כששיירה גדולה של כוחות משטרה מיוחדים, בולדוזרים ופקחים, מגיעה אל פתח ביתם. במצב זה לרוב נמצאים רק נשים וילדים בכפר, ולא ניתן די זמן להוציא את תכולת הבתים שנקברת תחת ההריסות. אין ספק כי מדובר בחוויה מפחידה וטראומטית, לכל החווים אותה.

הבוקר (חמישי), דיווחו תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר אז-זערורה שנמצא מזרחית לכסיפה על הריסה של שלושה בתים בכפר על ידי המדינה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> שנה ל"יום הזעם" בנגב: תוכנית פראוור בוטלה, ההריסות ממש לא

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ילדים יוצקים דבש על תפוחים (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

חלוצי ההומניזם: הלמידה כדבש שהוא יצירתו הבלעדית של התלמיד

ארסמוס ומישל דה מונטן, בני המאה ה-16, הניחו את היסוד לחינוך ההומניסטי כאשר שללו את הלמידה על ידי שינון והטיפו ללמידה באמצעות קשרים חברתיים, שיחה וקריאה. בהתאם לזה, אומר מונטן, גם ההוראה צריכה להיעשות באמצעות דיאלוג

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf