newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המתנחלים בשייח ג'ראח וסילוואן הם כלי לפירוק ירושלים הפלסטינית

מתחמי המתנחלים, המשבשים את מעגלי החיים הפלסטיניים במזרח ירושלים, לא היו קמים ומתפתחים אלמלא תמיכה ישירה ויומיומית של כל מוסדות המדינה. דווקא משום כך, חשוב כל כך להפגין נגדם  

מאת:

ביום רביעי שעבר איים ח"כ בצלאל סמוטריץ' לגרש ערבים  בשם הבעלות היהודית על ארץ ישראל. ביום חמישי רצינות האיום הומחשה כשארגון עטרת כהנים איכלס שלושה בתים בלב סילוואן. כמה שעות מאוחר יותר ממשלת ישראל הודיעה שהיא לא מכירה בסמכות בית הדין הפלילי בהאג לחקור את האופן שבו היא מממשת את חזונם של סמוטריץ', עטרת כהנים ושותפיהם. למחרת, כשח"כ שעופר כסיף ומפגינים נוספים הותקפו בידי שוטרים בשייח ג'ראח, הובהר שמיזם העליונות היהודית לא בוחל גם באלימות נגד יהודים.

מאבטחים של המתנחלים החיים בשכונת בטן אל-הווא בסילוואן, 2016 (צילום: אורן זיו)

מאבטחים של המתנחלים החיים בשכונת בטן אל-הווא בסילוואן, 2016 (צילום: אורן זיו)

השתלטות על בתים לבדה לא תצליח לייהד את העיר העתיקה ושכונות כמו סילוואן ושייח ג'ראח המקיפות אותה. כיום, 54 שנים מאז הכיבוש, חיים באזור זה כמאה אלף פלסטינים ופחות מ-3,000 מתנחלים. גירוש המשפחות הפלסטיניות מבתיהן הוא רק ראש החץ, שמגבש סביבו אלימות משטרתית מתמשכת, השתלטות על המרחב הציבורי והריסות בתים. אלו ביחד אכן מהוות איום קיומי על ירושלים הפלסטינית.

הבתים שמתנחלי עטרת כהנים נכנסו אליהם בשבוע שעבר לא נבחרו סתם כך. הם ממוקמים בין מתחם ההתנחלות מעלה זיתים שבראס אלעמוד לבין בטן אלהווא שבסילוואן שם פועלת עטרת כהנים לגרש כמאה משפחות פלסטיניות. עבור אותן משפחות מדובר באסון, יצירת מתחם התנחלות קטן שמוקף באלפי משפחות פלסטיניות אחרות לא באמת משנה בפני עצמו את המציאות בסילוואן.

אחרי שביססו מתחמי התנחלויות קטנים כאלו במקומות שונים מסביב לעיר העתיקה, פועלים ארגוני המתנחלים לחבר ביניהם, וכך ליצור טבעת של התנחלות ישראלית מסביב לעיר העתיקה. כך הבתים החדשים בסילוואן אמורים לקדם חיבור בין מעלה זיתים וההתנחלות בבטן אלהווא. לחיבור כזה אמור להיות אפקט כפול. מצד אחד הטבעת הזו תחזק מאוד את המתחמים ותהפוך אותם מאיים קטנים לחלק מרצף ישראלי. אבל לא פחות מכך הטבעת חותכת דרך שכונות פלסטיניות וקוטעת את המרחב הפלסטיני הצפוף באגן העיר העתיקה.

חופש התנועה של התושבים נפגע קשות כשמסלולי הליכה יומיומיים נתקלים בנוכחות חמושה של מתנחלים חמושים, המאבטחים הפרטים שלהם וכוחות מג"ב שמוצבים למענם. המרחב השכונתי מפסיק להיות בטוח, ולעתים אף הופך למסוכן ממש.

אם כן, ארגונים כמו אלע"ד ועטרת כהנים פועלים אסטרטגית. אולם תהיה זו טעות לייחס את ההישגים שלהם לתחכום או לאסטרטגיה מוצלחת. אלו לא חסרים גם בקרב הפלסטינים המתגוננים מפני מעשי הנישול או אצל קבוצות ישראליות הנאבקות בהם.

הישגי המתנחלים מבוססים על כוח. מדינת ישראל מעמידה את מנגנוניה ותקציביה לרשותם, סיוע שבלעדיו הם לא היו מצליחים לעשות הרבה. זה מתחיל בכנסת שמחוקקת חוקים כמו חוק נכסי נפקדים שעל בסיסם הארגונים הללו זכו ברוב הנכסים שברשותם, עובר דרך רשם ההקדשות שממנה פעילי ימין לנהל נכסים במזרח ירושלים  וממשיך לקק"ל שמעבירה נכסים שמלכתחילה לא היו אמורים להיות שלה לארגוני ימין. בתי המשפט הישראלים מאשרים פעם אחר פעם את תביעות הפינוי, שמבוססים על המנגנונים הנכלוליים הללו.

הירתמות המדינה למפעל הנישול ממשיך במשטרה שמסייעת למתנחלים ונלחמת בפלסטינים ועוברת דרך האבטחה הפרטית, שהמדינה מממנת למתנחלים בכמאה מיליון שקלים בשנה. ריכוז כוחות חמושים, המזוהים עם המתנחלים, מרחיב את החיכוך הישיר של ההתנחלות מול כל הפלסטינים החיים באגן העיר העתיקה. גם בהיבט הזה השופטים מאשרים ומאריכים מעצרי שווא של פלסטינים. נדירים המקרים שבהם פלסטיני שהותקף בידי מתנחל או שוטר יקבל סעד משפטי.

אישה פלסטינית העומדת מחוץ לבית עליו השתלטו מתנחלים בשכונת שייח׳ ג׳ראח בירושלים (ריאן רודריק ביילר/אקטיבסטילס)

אישה פלסטינית העומדת מחוץ לבית עליו השתלטו מתנחלים בשכונת שייח׳ ג׳ראח בירושלים (ריאן רודריק ביילר/אקטיבסטילס)

תיאור המעורבות של המדינה בייהוד סילוואן ושייח ג'ראח לא יהיה שלם בלי שיכלול גם את ההשתלטות על המרחב הציבורי מסביב לעיר העתיקה. טיילות, מרכזי מבקרים ואתרי תיירות הם האמצעים שבעזרתם המדינה משנה עוד ועוד את פניהן של השכונות הללו. לפרויקטים הללו יש כוח משיכה, שפועל היטב על הציבור הרחב ומקל להציג אותם כ"לא פוליטיים". אבל הם אלו שמהווים את רוב רובה של טבעת ההתנחלויות מסביב לעיר העתיקה ומעצימים עד מאד את האיום נגד האוכלוסייה המקומית, אורחות חייה והמורשת שלה.

אתר עיר דוד, שרשות הטבע והגנים והמדינה העבירו לידי אלע"ד, הוא הדוגמא המוכרת ביותר אבל כלל אינו היחיד. בשנה האחרונה עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים פיתחו טיילת שתוביל ישראלים מהסינמטק מעברו הישראלי של הקו הירוק אל מתחם פעילות של אלע"ד מעברו הפלסטיני וממנו לאתרים שאלע"ד מפעילה בלב סילוואן. בשייח ג'ראח העירייה העבירה מגרש, שאמור היה לשמש לבניית בית ספר לילדי השכונה, לארגון חרדי שמתכוון להקים בו ישיבה עם מעונות למאות תלמידים. דוגמא אחרת היא אמפיתאטרון, שישרת סיורי מורשת קרב ישראלים והעירייה וקק"ל החליטו לבנות במרכז שייח ג'ראח. אפילו פארק חדש, שהעירייה מציגה כאילו ישרת את תושבי מזרח העיר, תוכנן כך שיחבר בין שני מתחמי התנחלות בשכונה.

שיא השיאים הוא ככל הנראה התכנית ל"גן המלך" שנועד לחבר את מתחם ההתנחלות המבודד בבטן אלהווא שהזכרנו למעלה אל עיר דוד. בתווך נמצאת שכונת אלבוסתן שבה, עשרות רבות של בתים פלסטינים. אין בעיה. בכסות של עוד גן לאומי המדינה מתכוונת להרוס אותם. לאחרונה הודיעה עיריית ירושלים, שהיא חוזרת בה מההסכמה שנתנה לתושבי השכונה להכין תכנית מתאר שתמנע את הריסת בתיהם.

כל זה אמור ללמד אותנו שהקול הוא אולי קולו של סמוטריץ', אבל הידיים הן ידי המדינה, כלומר ידי כולנו. לא מדובר בגחמה של לאומן קיצוני או ב"ארגוני מתנחלים משיחיים", אלא בפרויקט של מדינת ישראל, שנהנה גם מתמיכת נציגיו הפוליטיים של המיינסטרים: כחול לבן, יש עתיד וגם מפלגת העבודה שלפני מרב מיכאלי כולן הגיעו לעיר דוד לחלות את פניו של דוד בארי מעמותת אלע"ד.

יותר מ-200 משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים מאוימות כיום בתביעות פינוי שהגישו מתנחלים. בפני בית המשפט העליון מונחים ערעורים של שמונה משפחות מבטן אלהווא נגד החלטת בית המשפט המחוזי לפנות אותן. בית המשפט המחוזי גם אישר לאחרונה את פינויין של שמונה משפחות בשייח ג'ראח.

למרות יחסי הכוחות, יש מה לעשות. שילוב ידיים מוצלח בין תושבים פלסטינים, פעילים וארגונים ישראלים מקשה על מימושם ולעתים אף מסכל חלק מהמעשים הפוגעניים האלה.

ובעיקר יש חשיבות למחאה בשטח. התגברות ההפגנות בשייח ג'ראח כבר הוציאה בשבוע שעבר את המשטרה משיווי משקל. ההפגנות מחזקות את התושבים ומעניקות רוח גבית לכל מי שפועלים לצידם כנגד תכניות הייהוד של השכונות שלהם. אם הקול של סמוטריץ' הוא לא הקול שלכם, המקום להיות בו בימי ששי הוא בהפגנות בשייח ג'ראח.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf