newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרדים העובדים נפגעו יותר מהקורונה

פרויקט השילוב הגדול שהושקעו בו מיליארדי שקלים התרחק שנות אור בכמה חודשי מגיפה, אחרי שדווקא החרדים ש"יצאו לעבודה" מצאו את עצמם בסירה שוקעת אחת עם עוד מיליון ישראלים חסרי עורף ואופק. מה שמחזיק את הקהילה החרדית מעל המים בינתיים הן הסולידריות וההסתפקות במועט שמאפיינות אותה

מאת:

משבר הקורונה לא פסח על אף מגזר בישראל, וגם החברה החרדית נפגעה ממנו קשות. בשלב זה  מסתמן שדווקא החרדים העובדים ספגו את הפגיעה הקשה ביותר מהמשבר, ונמצאים בסירה אחת שוקעת עם עוד מיליון ישראלים חסרי עורף ואופק.

כל המיליארדים שהושקעו בתוכניות ה"ישראליזציה" של החרדים עומדים בסימן שאלה, ופרויקט השילוב הגדול – שרבים חלמו עליו ופעלו לקידומו – התרחק שנות אור בכמה חודשים בודדים של מגיפה. בינתיים, מה שמחזיק את הקהילה החרדית מעל המים הן הסולידריות וההסתפקות במועט שמאפיינות אותה.

חרדי מתפלל בקבר השל"ה בטבריה, ב-22 במאי 2020. למצולם אין קשר לכתבה (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

חרדי מתפלל בקבר השל"ה בטבריה, ב-22 במאי 2020. למצולם אין קשר לכתבה (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

לאה טוניק, אשת קולנוע שהקימה מיזם סיוע בתקופת פסח, מספרת שרק אתמול דפקה על דלתה השכנה של אחותה החרדית וביקשה אוכל לילדים שלה. לפני כמה חודשים הם חלו בקורונה, לא עבדו וצברו חובות. היה די בכך כדי להמיט חרפת רעב על משפחה דלת אמצעים.

גם לפיני סוקניק, מנכ"לית ארגון באשר תלכי, שתומך בנשים חד הוריות במגזר החרדי, יש סיפורים מסמרי שיער על נשים שבשגרה מתמודדות על כל שקל, וכעת הוצאו לחל"ת ואיבדו גם את המינימום הזה. הן נאלצות, לדבריה, לבחור בין חשמל לאוכל, ועל משחקים לילדים אין אפילו מה לדבר.

טוניק מספרת כי "יש מצוקה מאוד גדולה. אנשים מוותרים על הפרנסה שלהם כדי לעצור את המגיפה, ומקבלים אפס תמיכה מהממשלה. אנשים שהיו עניים לפני הקורונה הגיעו עכשיו לחרפת רעב. איכשהו הגיעו אלי כמה מקרים ופשוט לא יכולתי להתעלם. זה הגיע למאות אנשים. אני מסייעת לכולם – מפליטים דרך ערבים ועד חרדים, כל מי שנזקק. יש אלמנה עם 8 ילדים בירושלים שאני נותנת לה מכספי כי אין לה. היא בחל"ת ואין לה פרנסה".

מזכיר איגוד הגמ"חים, ישראל גוטמן מבית שמש, אומר כי "מי שנפגעו יותר הם דווקא ציבור החרדים העובדים. אנשים בנו תוכניות כלכליות על סמך הכנסות עתידיות שלא התממשו. דווקא ציבור האברכים נפגע פחות. הכוללים המשיכו לשלם משכורות ונראה שבטווח הקצר הם לא רק שרדו, אלא אף הרוויחו מפתחון לב ונדיבות יוצאת דופן של התורמים. וגם הרבה מהנשים שלהם עוסקות בהוראה, וקיבלו משכורת כל התקופה".

עם זאת, גוטמן אומר כי "כרגע, נראה שהתרומות מפסיקות להגיע ושהכוללים יכנסו למשבר בקרוב, מה שיפגע באברכים".

מנהל קופת העיר באלעד, בנצי ראקוב, אומר כי "גל הפניות לתמיכות שראיתי בפסח הגיע בעיקר מאנשים עובדים, ולא מאברכים. אנשים מהמעמד הבינוני, שביום אחד איבדו פרנסה ועדיין צריכים להחזיר משכנתא. ציבור שמאוד נפגע הם אנשים שהפרנסה שלהם בחו"ל: אנשי עסקים, שוחטים בחו"ל, מנהלי ישיבות של תלמידים בחו"ל. ועכשיו אנחנו צפויים לראות עוד הצפה. החל"תים מסתיימים, ואנשים מוכנים לעבוד בכל דבר".

יתרון מובנה

האם משבר הקורונה צפוי להחזיר את החרדים לכוללים? התשובה היא כנראה שלא. השבר הכלכלי והעננה הבריאותית מרחפת על החרדים כמו שהיא מרחפת על קבוצות אחרות בחברה. ירצו או לא ירצו, הם חלק מהכלכלה הישראלית, וכבר עמוק בתוכה.

אבל דבר נוסף שנחשף בצורה ברורה במשבר הזה הוא היתרון המובנה של הקהילה החרדית – הסולידריות החברתית והרגלי רמת החיים שלה, שמשרתות את הציבור החרדי הרבה יותר מסיסמאות שחוקות כמו "צאו לעבוד, פרזיטים".

אחת הדרכים הבולטות שבהן הסולידריות הזאת באה לידי ביטוי היא תופעת הגמ"חים, ובאופן מיוחד גמ"ח הכספים. ראשי התיבות גמ"ח, או "גמילות חסדים", משמשים באופן תדיר כדי לתאר מיזמי סיוע קהילתיים – מהלוואת תרופות בחירום ועד אספקה של מוצצים ומטרנה. גמ"ח הכספים משמש בנק קהילתי לכל דבר ועניין.

חרדים לומדים גמרא ביער בירושלים, בגלל הקורונה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

חרדים לומדים גמרא ביער בירושלים, בגלל הקורונה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הרבה לפני שפרצו לחיינו הבנקים החברתיים והמימון החוץ-בנקאי בחסות ההתפתחויות הטכנולוגיות והחקיקה שצימצמה את מונופול הבנקים, הציבור החרדי יצר מודל של בנק חברתי-קהילתי מבוסס אמון. בזמן שבחברה הכללית כספים מושקעים במגוון מסלולים נושאי תשואה סולידיים יותר או פחות, בציבור החרדי נהוג להפקיד כספים וחסכונות בגמ"חים.

על הכספים שמופקדים בגמ"חים לא מרוויחים תשואה כספית, כדי לא לעבור על איסור הלוואה בריבית. התשואה היא בגדר "והקרן עומדת לו לעולם הבא", כלומר צדקה. מכיוון שכל חרדי מפריש 10% מרווחיו לצדקה, לפי ההלכה, חלק גדול מכספי המעשר מופקדים בגמ"ח.

עד 018, היה מדובר במוסד בלתי רשמי בעליל, משול להחזקת כספים מתחת לבלטות או המזרן. אך חקיקה של ממשלת ארה"ב שנועדה לצמצם הלבנת הון (FACTA), יצרה מהפיכה פיסקאלית שהשפיעה ישירות על הגמח"ים בישראל. השינוי הוליד את חוק הגמ"חים, שנועד להסדיר את מעמדם ופעילותם של מוסדות הגמ"ח.

להבדיל מהכסף שניתן כצדקה, הכסף שמועבר לגמ"חים מיועד להשבה. על כן, ובדומה לבנקים, הגמ"ח דורש מהלווים להציג ערבויות שונות, ובכללן ערבים בעלי יכולת החזר ותלושי משכורת. עוד בדומה לפעולת ההלוואה מול הבנק, גם הגמ"חים יכולים לנקוט בסנקציות שונות כנגד לווה שלא החזיר את כספו.

על פי החוק, שעבר בשנה שעברה וייכנס לתוקף רק לאחר תקופת מעבר בת שלוש שנים, גמ"חים בהיקפים שונים יהיו נתונים לסוגים שונים של רגולציה. בעקבות החוק, הגמ"חים, שלא היו ערוכים לטיפול הדרוש בנהלים החדשים והמחמירים, התאגדו. ונראה שמשבר הקורונה השפיע לטובה על פעילותם.  

 גוטמן מספר כי "בתקופת פורים, כשלא היה ברור מה יקרה, הרבה אנשים ביקשו למשוך את הכספים שלהם. זה היה מובן לאור האי-ודאות הכלכלית. אבל אחרי כשבוע, כשהדברים התחילו להתבהר, קרה דבר מפתיע – אנשים התחילו להפקיד סכומים גדולים בהיקפים חסרי תקדים. מיליונים זרמו לקופות הגמ"חים.

"אני משער שזו תוצאה של אי-ודאות כלכלית, שבגללה אנשים העדיפו לשים את הכסף שלהם במקום בטוח, במקום לבצע השקעות ועסקות מתוכננות. היתה תופעה של בקשות לדחיית החזרי הלוואות ופריסה נוחה יותר, אבל בהיקף נמוך".

עם זאת, גוטמן אומר כי "צריך להבין שהגמ"חים לא משמשים כיום כמקור לסיוע שוטף. הכספים שלנו לא מושקעים, אלא משמשים כהלוואות לצרכים ייעודיים כמו רכישת דירה, פתיחת עסק ואירועים משפחתיים כמו בר מצוות וחתונות. הכסף הזה לא יכול לשמש כהלוואה בסיכון גבוה, כי הוא צריך לחזור למי שהפקיד אותו ויעשה בו שימוש בבוא היום. מי שעוסק במצוקה הן קופות הצדקה".

אי-ודאות, עדיין לא קריסה

קופות הצדקה גם הן מוסד ותיק שעבר שינוי דרמטי בשנים האחרונות. מגבאי צדקה שמחלקים את מה שהצליחו לאסוף מיהודים רחמנים, הפכו הקופות לארגונים. המפורסמת שבהן היא "קופת העיר" של בני ברק, שנשיאה הוא הרב חיים קנייבסקי, אך בכל עיר חרדית מתפקדת יש קופה כזאת, שנשיאה הוא לרוב רב העיר – לאו דווקא זה שמונה על ידי הרבנות, אלא זה שמקובל על רוב הציבור החרדי בעיר.

בקופות העיר יש מנגנון שבודק את הצרכים ומסייע בתרומות. בנוסף, קיימים אינספור מיזמים קטנים יותר של אנשי חסד, שרואים את המצוקה סביבם ומשתדלים לגייס תרומות מסביבתם כדי לסייע.

לדברי מנהל קופת העיר בית שמש, שלמה מונטג, מצד אחד "ברור שיש הרבה פניות של משפחות נוספות שנכנסו למעגל התמיכות ויש קופות שקצת התקשו. מנגד, יש הרבה קופות שדיווחו על עלייה בתרומות. ישראל רחמנים בני רחמנים, ובתקופות כאלה הם נרתמים ביתר שאת".

קמחא דפסחא באשדוד, ב-29 במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

קמחא דפסחא באשדוד, ב-29 במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

ראקוב מאלעד אומר כי "אני לא יודע לתת מספרים, אבל יש יותר בקשות. התרומות לקופות לא נפגעו בינתיים. זה מדהים ממש לראות את רמת הסולידריות. לא מדובר בתורמים גדולים, אלא באנשים רגילים מהקהילה, שלחלקם קשה בעצמם. הקופות הן גוף התנדבותי, יש כסף – ייתנו, אין כסף – לא ייתנו. הקופות משתדלות גם לעזור בדרכים אחרות, כמו תכנון כלכלי ותעסוקה".

עם זאת, אומר ראקוב כי "אין מטה קסמים, ואין מקורות מימון מעבר לתרומות. הקופות לא יוכלו לתת מענה לכולם, וייאלצו לקבל החלטות קשות. גם היום אי אפשר, אבל זה יחמיר ויצטרכו לתעדף. אני לא אהיה השר צחי הנגבי ואומר שאין אנשים רעבים. יש. אבל לחם על השולחן הם כנראה יצליחו למצוא אם ישכילו לשתף פעולה עם ארגונים שעוסקים בביטחון תזונתי נטו.

"השאלה היא גם כלכלית: אם אנשים יצליחו להחזיר משכנתא והלוואות. בגמ"חים עד היום אין חובות אבודים. גם בזמנים קשים יש מוסר תשלומים גבוה. אבל אנשים יצטרכו לבחור בין חשמל לתשלומי משכנתא".

ראקוב אומר כי "יש חוסר ודאות נוראי, אבל עדיין לא בממדים של קריסה". עם זאת הוא מספר שהרבה אברכים נמצאים במצוקה, מכיוון שהמלגות נעצרו, אפילו מלגת המדינה שמסתכמת בכמה מאות שקלים, פרט למענק של כ-2,000 שקל שקיבלו מהממשלה בפסח. מי מהאברכים שהנשים שלהם לא עוסקות בהוראה, אלא בגרפיקה, ראיית חשבון, גננות וסייעות בעמותות פרטיות ללא ביטחון תעסוקתי, נפגעו מיידית.

וכאן נכנסת ההסתפקות במועט החרדית, שמסייעת להם להמשיך להחזיק את הראש מעל המים. "האברכים רגילים להתנהל בצמצום ולהתאים את עצמם", אומר ראקוב. "הם קונים פחות. הרבה אברכים סיפרו שאת הנסיעו והבגדים שחסכו בפסח הם קיזזו עם הירידה בהכנסות. בינתיים שורדים את התקופה".

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר-עמים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf