newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הוועידה בגלזגו היא רק ההתחלה

ועידת האקלים של האו"ם שנפתחה השבוע הוכתרה כ"סיכוי האחרון לשינוי", אך פסגת המנהיגים היא מדירה ואליטיסטית, ולא צפויה לצאת ממנה בשורה. המוני הצעירים שמתגייסים להשמיע את הקולות שנותרו בחוץ הם מי שייצרו את העתיד הטוב והשוויוני יותר שיפרוץ מסדקי הוועידה

מאת:

ועידת האקלים שנפתחה השבוע היא הסיכוי הטוב האחרון שלנו לשנות את העולם. זו משימה קשה, להציל כוכב לכת שלם בתוך זמן קצר. אפילו אידיאליסטים צעירים וגאים כמונו לא מדמיינים שמנהיגי העולם שמתכנסים כעת בגלזגו שבסקוטלנד לשבועיים גדושים ומבולגנים של משאים ומתנים וגרינווש הם התשובה לכל שאיפותינו.

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, וראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, בוועידת האקלים בגלזגו, ב-1 בנובמבר 2021 (צילום: Simon Dawson / No 10 Downing Street, CC BY-NC-ND 2.0)

שבועיים גדושים של גרינווש. נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, וראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, בוועידת האקלים בגלזגו, ב-1 בנובמבר 2021 (צילום: Simon Dawson / No 10 Downing Street, CC BY-NC-ND 2.0)

פעילים צעירים ותלמידי שביתות האקלים, שנואשים לעתיד שמאפשר חיים, דורשים שינוי יסודי בחברה שלנו. אנו דורשים מעבר חד מהעריצות התאגידית של תעשיית הדלקים המאובנים, וצדק כלכלי וחברתי לכולם. אבל בפועל, נראה שהוועידה בגלזגו מועדת לכישלון.

פסגת האקלים של האו"ם הוגדרה כסיכוי הטוב האחרון של מנהיגי העולם לאשש את ההתחייבויות הקודמות שלהם לצמצום הפגיעה באקלים ולהעלות את הרף של ההבטחות להורדת הפליטות לאפס לכיוון של שינוי מערכתי כללי והוצאת הדלקים המאובנים מהכלכלה – צורך דחוף שהיה צריך להתמלא כבר מזמן.

מסורתית, הכינוס השנתי הזה נועד לשחק לטובתן של מדינות המערב, המרוויחות הגדולות ביותר מתעשיית הדלקים המאובנים. דיונים עמוסים שדורשים השתתפות של כמה נציגים מכל מדינה מדירים באופן שיטתי מדינות מתפתחות, שנושאות באחריות הפחותה ביותר למצב החירום האקלימי, אך נושאים בנטל הכבד ביותר של ההשלכות הסביבתיות האיומות.

השנה, באירוניה נוראית, בריטניה – סמל של הרסנות קולוניאליסטית ואימפריאליסטית והמובילה הגאה של הניצול הקפיטליסטי, שבלעדיו משבר האקלים לא היה זורע חורבן רב כל כך בקרב בני האדם ובכדור הארץ – נכשלה כישלון חרוץ במאבק באי השוויון המובנה בוועידה. במקום זה, ראש הממשלה בוריס ג'ונסון ונשיא הוועידה אלוק שרמה – שקיבל מימון מקונגלומרט של נפט וספנות שקשור לענקית האנרגיה אקסון מוביל – רק החמירו את אי השוויון החברתי-כלכלי המבני הגלובלי שהביא אותנו על סף אפוקליפסה אקלימית.

אי השוויון הזה נחשף במערומיו בכישלון להתמודד עם הקשיים שמערימה מגיפת הקורונה, או אפילו להיערך אליהם. בשנה שבה האנשים העניים ביותר והפגיעים ביותר גם לאסונות אקלימיים וגם לקורונה לא מקבלים גישה לחיסונים, זו היתה אחריותם של מארגני הוועידה לוודא שיוכלו להגיע כמה שיותר אנשים ממדינות מתפתחות וקהילות מודרות, באמצעות הפצת חיסונים ומתן תמיכה בזמן תקופות הבידוד הנדרשות.

מחסור במקומות לינה במחיר הוגן, מספר קטן מאוד של כרטיסים שחולק לאזרחים, קרנות וארגונים לא ממשלתיים – בנוסף לשיטות מסובכות ויודעות לשמצה להשגת אישור להשתתפות באירועים המרכזיים – צימצמו את האפשרות להשמיע בוועדה קולות שאינם נתונים להשפעת תעשיית הדלקים המאובנים אפילו יותר. מי שמוכנים לדבר על החוב האקלימי המשתק שהעולם השלישי מחויב לשאת הם רק חלק מזערי מהנציגים המשתתפים, ואלפי אנשים שנמצאים בקו החזית של משבר האקלים הודרו מהוועידה במכוון.

העולם האידיאליסטי נמצא בהישג יד

ברור לגמרי כיום שאחרי שנתיים של תקווה, ציפיה ו"בלה בלה בלה", הוועידה בגלזגו הפכה לאחת מפסגות האקלים המדירות ביותר, שמחזקת את כוחה ונוכחותה של האליטה הגלובלית – התומכים והחברים הקרובים ביותר של לובי הדלקים המאובנים.

עם פתיחתה של הוועידה – שנדחתה בשנה בגלל הקורונה – פעילים ומדענים ברחבי העולם צופים במתרחש בזעם כבוש וחרדה בגלל אי העשייה, ואילו אחרים חשים במקרה הטוב דכדוך. אך עבור צעירים, זו צפויה להיות ועידת אקלים שונה לגמרי. אולי אנחנו אידיאליסטים, אבל אנחנו צופים שבועיים עמוסים מאוד.

מארגנים מסביב לעולם התכנסו כדי לתת במה לקולות המודרים ביותר. השידור החי ביום שני של "האנשים והאזורים הנפגעים ביותר" (MAPA) וההכללה והתמיכה המבורכת של ונסה נקייט – הפעילה הצעירה מאוגנדה שספרה על שינוי הייצוג האפריקאי בתוך תנועת האקלים הביא אותה לשער המגזין "טיים" – לוו במיליונים שהשתתפו בהפגנות שאירגנו שובתי האקלים וקואליציות למען צדק חברתי. בהם היו גם קבוצות ילידיות ופעילי צדק גזעי, שנשאו את דגלם של הנכבשים והמדוכאים ברחבי העולם.

גם בתוך העולם הסגור של ה"דיפלומטיה" והמשאים ומתנים הצבועים שמתקיימים בתמיכת תעשיית הדלקים המאובנים, מתרחש שינוי. האם יש דבר סמלי יותר שמנכיח את המאבק בקולוניאליזם ובקפיטליזם – המניעים העיקריים של משבר האקלים – מאשר המשלחת הפלסטינית שמשוטטת במסדרונות הרדופים של מאפשריו?

כשהדוברים והמשתתפים הצעירים במצעד כדור הארץ הפלסטיני דיברו על ההצטלבות של הפרקטיקות הישראליות של אי שוויון בהקצאת מים, הפרעה פעילה לצמצום פגעי האקלים בפלסטין, וההרס המתמשך של קרקעות ומשאבי טבע, הם הדגישו בו זמנית את הבעיה של משבר האקלים שהוועידה ומורשתה אמורות לפתור: ההצטלבות הקריטית בין הדומיננטיות של הדלקים המאובנים במערב, המבנים הקולוניאליסטיים וההתנחלותיים של הניצול, והיעדר תמיכה ופיצוי על אובדן ונזק פיננסי שקשורים לאקלים.

מצעד האקלים 2021 בתל אביב (צילום: אורן זיו)

מצעד האקלים 2021 בתל אביב (צילום: אורן זיו)

שינוי האקלים הוא חובק כל. הוא גם הכוח ההרסני הגדול והמפחיד ביותר שעמו התמודדנו אי פעם, וגם ההזדמנות הגדולה שלנו לשנות את המערכות הבינלאומיות של הסבל והניצול. את מצעד האקלים שהתקיים בסוף השבוע בתל אביב הובילו אנשים מרקעים ומקורות מגוונים. אלפים צעדו ברחובות, חדורים באותה התלהבות כמו הפעילים הצעירים שדורשים צדק אקלימי בחברון.

להיעדר הפחד והייאוש יש פוטנציאל להוביל לסולידריות משנת עולם. תנועתו שיכולות להפיל את תעשיית הדלקים המאובנים, לסיים את הכיבוש, להגן על כוכב הלכת שלנו מאי צדק פוליטי, חברתי וכלכלי – מתרכזות כולן בוועידת האקלים. זאת, מכיוון שהעוולות השונות אינן רק משקפות אחת את השנייה ברחבי העולם – הן כולן באות מאותו מקום, מאותו שורש קולוניאליסטי וקפיטליסטי.

זו באמת ההזדמנות האחרונה של מנהיגי העולם לפעול ביעילות נגד משבר האקלים בהתאם לאמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים. אבל זו אינה ההזדמנות האחרונה של הדור שלנו, ושל הציבור כקולקטיב. לקחנו על עצמנו להפעיל את הלחץ הדרוש כדי להפחיד את הפוליטיקאים שחוסמים את צמצום פגעי האקלים ואת השינוי ההכרחי. בקהילות שלנו, בפעולות הסולידריות שלנו, במרחבים הדיגיטליים שלנו וברשתות הגלובליות שלנו, יש לנו כוח להמשיך לקדם מורשת של פעולה אקלימית נחושה והוגנת, מעבר לוועידה בגלזגו.

ניתן להביא לסיום היוזמות האימפריאליסטיות – מכיבוש פלסטין ועד למצוקתם של אלה שבתיהם, פרנסתם ועצם קיומם נמצאים בסיכון בגלל הפקת דלקים מאובנים. עתיד טוב יותר, בטוח יותר ושוויוני יותר יכול לפרוץ מהסדקים של ועידת האקלים – שינוי העומק והתמיכה במאבק הזה רק מתחילים. לא משנה מה יקרה בגלזגו, העולם המדומיין והאידיאליסטי הזה נמצא בוודאי בהישג יד.

נגה לוי-רפופורט היא פעילת אקלים בריטית-ישראלית זוכת פרסים בת 19, שמארגנת שביתות תלמידים וקמפיינים של בני נוער למען הסביבה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf