newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבעיה עם לפיד

משום מה יש מי שמצפים מהשמאל לתמוך במי שתוקף אותם מדי יום, שמתנגד למדינת רווחה, שפוסל שיתוף פעולה עם הנציגים הערבים בכנסת, שלא מסוגל לומר את המילה "כיבוש" - רק בגלל שלא קוראים לו ביבי נתניהו. תגובה לצביה גרינפלד

מאת:

האם השמאל הרדיקלי אשם בכך שביבי בשלטון? זו טענה נפוצה מאוד, שחוזרת שוב ושוב במאמרים ודיונים ברשת. מבחינה מספרית מדובר באבסורד: לרשימה המשותפת מצביעים כמה אלפי יהודים בסך הכל, ומרצ הקטנה מעולם לא עמדה בדרכה של קואליציית שמאל מרכז.

נשארנו עם הטיעון התרבותי, שעליו חוזרת הבוקר צביה גרינפלד בהארץ: "דה-לגיטימציה של המרכז בכלל ושל לפיד בפרט נעשתה לאובססיה כמעט בקרב השמאל […] השמאל גם לא הפנים את הלקחים מהשגיאה הפוליטית הקודמת שלו, כשהשמיץ לפני הבחירות האחרונות את לפיד ו'גזרותיו' כשר אוצר כושל, עד שכמחצית בוחרי לפיד נכנעו ללחץ התקשורתי העצום ועברו לתמוך במפלגה החדשה של משה כחלון […] שמאפשר את קיומה של ממשל הימין". בקיצור, תתמכו בלפיד כי הוא הסיכוי הטוב ביותר לנצח את ביבי.

> שקרים שימנים מספרים לעצמם על אותנטיות

נניח רגע לטיעון המוזר לפיה ישיבה של לפיד בממשלת נתניהו היתה לגיטימית וראויה, ואילו במקרה של כחלון לא, ונעסוק במהות. קודם כל, אני לא בטוח שלפיד היה רוצה את תמיכת השמאל, ובטח שלא את תמיכת השמאל הרדיקלי. למעשה, מתקפות על השמאל הם האסטרטגיה האלקטורלית המרכזית של לפיד: מהיוזמות שלו נגד שוברים שתיקה ובצלם, ועד לדחיה של קואליציה עם הרשימה המשותפת ואפילו עם מרצ. האם, לשיטתה של גרינפלד, פעילים נגד הכיבוש אמורים לתמוך במי שתוקף אותם מדי יום, ושחבר לכוחות שרודפים אותם באופן מעשי וברמה האישית ביותר? זאת נראית לי דרישה מוזרה, ואף על פי כן מטיחים אותה בשמאל מדי מערכת בחירות.

אגב, היו לא מעט גופים בשמאל שהתייחסו ללפיד באופן חיובי כשהוא נכנס לפוליטיקה. אחרי הבחירות ב-2013, בהן הוא זכה ב-19 מנדטים, הקרן החדשה הוציאה אי-מייל נלהב לתומכיה עם ציטוטים של לפיד על מחויבותו לדמוקרטיה הישראלית, ובארגוני השלום בירכו על כניסתם של אנשים כמו יעל גרמן ועפר שלח לכנסת. מה שקרה מאז הוא לא "אובססיה", אלא אכזבה פשוטה מההתנהלות בפועל של לפיד ושלח, שחברו לבית היהודי והפכו את הדה-לגיטימציה של השמאל לדגל העיקרי שלהם.

> אז למה הם מצביעים עוד פעם למי שדופק אותם?

איזו סיבה רצינית נותרה לתמוך בו, פרט לעובדה שלא קוראים לו בנימין נתניהו? יאיר לפיד (יונתן זינדל/פלאש90)

איזו סיבה רצינית נותרה לתמוך בו, פרט לעובדה שלא קוראים לו בנימין נתניהו? יאיר לפיד (יונתן זינדל/פלאש90)

האסטרטגיה הזו, שגרינפלד ודומיה מהללים, לא העבירה מנדט אחד מגוש הימין לשמאל, אבל היא בהחלט סייעה למצור על ארגוני זכויות האדם ועל האזרחים הפלסטינים ונציגיהם. ולמרות שבעולם כולו הנצחונות הפוליטיים לא מושגים כיום באמצעות "התמרכזות", בישראל ממשיכים למכור את הסחורה העבשה הזו.

פוליטיקה בנויה על קואליציות, והדרישה לשמור על ראש פתוח ופרגמטי היא בהחלט הגיונית. הנטייה של השמאל הרדיקלי להחרים את כל מי שלא חושב כמוהו היא בעיה רצינית קודם כל לשמאל, שמרוב חרמות מוצא את עצמו יושב בחדר לבד. אבל אין שום היגיון בחבירה למועמד שמתנגד למדינת הרווחה, שרודף ארגוני זכויות אדם, שפוסל שיתוף פעולה עם הנציגים הערבים בכנסת, שלא מסוגל לומר את המילה "כיבוש", שטוען שאין פרטנר פלסטיני, ושבזבז את המנדט העצום שניתן לו בבחירות הראשונות על ברית פוליטית עם בנט. איזו סיבה רצינית נותרה לתמוך בו, פרט לעובדה שלא קוראים לו בנימין נתניהו?

הפלת נתניהו היא לא יעד פוליטי כשלעצמו, והאובססיה של חלקים ניכרים בשמאל לביבי היא תמונת מראה עגומה של ההערצה אליו בימין (אגב, ביבי נראה לי אדם שקול ורציני יותר מלפיד, וכך גם כחלון. אבל זה סתם עניין של רושם). השאלה היא כיצד משנים את המציאות. על אבי גבאי אני לא יודע הרבה, אבל במפלגת העבודה יש אנשים רציניים שמחויבים לרווחה ולשלום, ושהייתי רוצה לראות בתפקידים ביצועיים. לפיד היה ונותר מועמד חלול, שמסתובב בכיוון שבו נושבת הרוח. וכעת היא נושבת לימין.

> משא ומתן תחת אש: מדיניות הסחיטה נגד הבדואים בנגב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf