newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבדואים בנגב עדיין מחכים לעבודה

ארבעה יישובים בדואיים, שסובלים משיעורי אבטלה גבוהים, עתרו לבג"ץ בטענה לאפליה בפריסת לשכות התעסוקה בנגב. כיום פועלת רק לשכה אחת ביישוב בדואי, והשאר מופנים ללשכות ביישובים יהודיים קטנים יותר

מאת:

הבוקר (ראשון) הגישו ארבעה יישובים בדואיים – תל שבע, חורה, לקיה וערערה – עתירה לבג"ץ, ביחד עם פורום דו-קיום בנגב ועמותת סידרה, בטענה לאפליה בפריסת לשכות התעסוקה בנגב. ברחבי המדינה ובהתנחלויות פרוסות 71 לשכות תעסוקה, 14 מהן במחוז הדרום, ורק אחת מהן נמצאת ביישוב בדואי – בעיר רהט.

בעתירה נטען כי תושבי הנגב הבדואים שאינם מתגוררים ברהט מופנים ללשכות תעסוקה ביישובים יהודיים לצורך קבלת השירותים, אף שחלק מהיישובים אלה קטנים בהרבה מיישובים בדואיים שאין בהם לשכה.

נשים בדואיות בלשכת תעסוקה ברהט, ב-2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

רק לשכה אחת ביישוב בדואי. נשים בדואיות בלשכת תעסוקה ברהט, ב-2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

לשכות תעסוקה פועלות, למשל, בירוחם, שבה מתגוררים כ-12 אלף תושבים, ובמצפה רמון המונה 5,602 תושבים, בזמן שאין לשכות תעסוקה ביישובים תל שבע (22 אלף תושבים), חורה (19 אלף), כספיה ובערערה (16 אלף תושבים כל אחד) ושגב שלום (12 אלף). העותרים מבקשים לפתוח לשכות תעסוקה בששת היישובים הללו, כולם מאשכול חברתי-כלכלי 1 (הנמוך ביותר).

דו"ח של שירות התעסוקה מיוני 2021 קובע כי "הקבוצה הבדואית בדרום הגיעה למשבר הקורונה כאשר היא כבר נמצאת באבטלה מבנית גבוהה ובאבטלה כרונית חמורה, ועם שיעורים גבוהים של הבטחת הכנסה. נכון לאפריל 2021, כ-30% מדורשי עבודה הבדואים בדרום היו באבטלה כרונית וממושכת מעל לשנתיים – נתון גבוה משמעותית מכל קבוצה אחרת".

במועצות המקומיות העותרות, שיעור האבטלה נע בין 25.4% (בחורה) ל-36.6% (בתל שבע). לטענת העותרים, לשכות התעסוקה ביישובים אלה ישרתו לא רק את תושבי המקום, אלא גם את תושבי הכפרים הבלתי מוכרים הסמוכים אליהם, שבהם המצב חמור אף יותר.

מנתוני שירות התעסוקה עולה כי נכון לאפריל 2020, שיעור האבטלה במועצה האזורית אל-קסום, שמאגדת שבעה יישובים (תראבין, אום בטין, אל סייד, סוועה, כוחלה, מכחול ודריג'את) ומספקת שירותים לכמה כפרים לא מוכרים, היה 53%.

העתירה הוגשה בעקבות כישלון של ניסיונות קודמים לקידום פתרון, עוד מתקופת כהונתו של עמיר פרץ כשר הכלכלה. אף שבשירות התעסוקה החלו לבחון מחדש את הפריסה הארצית של הלשכות בפברואר 2021, רק באוקטובר השיבה שרת הכלכלה הנוכחית, אורנה ברביבאי, לארגונים כי קיבלה את המלצות שירות התעסוקה ושהן יידונו בשבועות הקרובים. מאז ועד הגשת עתירה, השרה חדלה להשיב לפניות הארגונים.

מנהל מחוז דרום בשירות התעסוקה, דוד קלדרון, אמר בינואר השנה בישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית, בראשות ח"כ מנסור עבאס, כי יש כוונה להקים חמש לשכות חדשות, שייתנו "מענה כולל לכלל התושבים בנגב. כלומר להגיע למצב שבו כל אזרח מהחברה הבדואית יוכל לקבל שירות בלשכה ייעודית, שתיתן לו מענה מקצועי שמתאים לתרבות ולצרכים שלו, ושהוא לא יילך לאיבוד.

פחות משבועיים לאחר הישיבה, פנו גם ראשי היישובים רהט, אל קסום ותל שבע לברביבאי, והפצירו בה לקדם ללא דיחוי את התוכנית, ולפעול גם להקמת לשכה שישית, בשל שיעורי העוני והאבטלה הגבוהים בחברה הבדואית בנגב. השרה טרם השיבה לפנייתם.

"מקבלים תשובות לקוניות מהשרה"

"כבר ממאי האחרון אנחנו מתכתבים עם השרה ומקבלים תשובות לקוניות, והבעיה היא מאוד אקוטית וחמורה ומחייבת פעולה בהקדם האפשרי", אומרת עו"ד נארימאן שחאדה-זועבי, מהמחלקה לזכויות כלכליות-חברתיות בארגון עדאלה, המייצגת את העותרים. "בינתיים לא קיבלנו מענה מספק, ולכן נאלצנו לפנות לערכאות המשפטיות".

בעתירה מודגש כי לפי חוק שירות התעסוקה, על השרה להקים לשכות על בסיס התייעצות עם השירות. לכן מבקשים העותרים מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שיחייב את השרה ואת שירות התעסוקה לנמק את אפליית היישובים הבדואיים, וכן להסביר מדוע אין בנמצא קריטריונים אחידים וברורים הקובעים את פריסת הלשכות הארצית.

שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

"יש סוג של מגמה, שליהודים יש לשכות תעסוקה ושירותים אחרים, ולערבים אין, אף שהם הכי נזקקים", אומרת הודא אבו עובייד, רכזת שדולת התעסוקה בפורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. "אנחנו מדברים על קבוצת האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל, שסובלת מאבטלה וצריכה עבודה וכמובן לשכות תעסוקה. אבל מי שרוצה את השירות הזה חייב להגיע לבאר שבע, לרהט או לעיירות יהודיות".

לפני כחודש פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי ב-2019, 77% מהנשים הבדואיות בגילי העבודה העיקריים לא השתתפו בכוח העבודה, לעומת 62% בקרב הנשים הערביות ו-14% בקרב היהודיות.

אמנם הנתונים העדכניים לתקופה שלאחר משבר הקורונה אינם כוללים את הנשים הבדואיות, אך הדו"ח מבהיר כי הן ספגו את הפגיעה הכלכלית הקשה ביותר מהמגיפה, בעוד "הערביות נפגעו במידה מעט מתונה יותר, ומדד הפגיעה המחושב הנמוך ביותר נמצא בקרב היהודיות".

לדברי אבו עובייד, "הבעיה היא לא רק המחסור בלשכות תעסוקה. כשמדברים על תעסוקה, חייבים לדבר גם על התשתיות שצריכות להתקיים כדי לאפשר לאנשים לעבוד. כרגע אין לא לשכות תעסוקה, לא מקומות עבודה, ולא תחבורה ציבורית שתאפשר לאנשים להגיע לעבודה – במיוחד נשים. וגם אין מעונות יום. אני גרה בלקיה, למשל, ואין כאן בכלל מעונות יום. אז איפה האישה אמורה להשאיר את הילדים כדי לצאת לעבוד?".

אבו עובייד מסבירה שגם בלשכות עצמן, אם אכן יוקמו, שירות התעסוקה יידרש לפתח תוכנית מיוחדת עבור האוכלוסייה הבדואית. "יש צורך בקורסים שונים, השלמת השכלה למשל, שכן למספר גדול של נשים אין תעודת סיום תיכון, מה שמונע מהן לעבוד ברוב המקומות. שלא לדבר על שפה – בלשכות התעסוקה הקיימות, רק שניים או שלושה מתוך 50 העובדים דוברי ערבית, בעוד ששיעור הערבים בנגב הוא 30%.

"לדעתי מדובר בגזענות שיטתית ומכוונת. כל הניסויים של המדינה בתחום הזה כשלו. כבר 10 שנים מדינת ישראל משיקה תוכניות חומש עבור הבדואים בנגב, וכעת מתוכננת תוכנית נוספת, שלישית. המטרה של התוכניות האלה היא לצמצם פערים, אבל זה לא קורה. התוכניות קצת משפרות את המצב, אבל מצד שני, היישובים היהודיים ממשיכים להתפתח מאוד, והפערים רק מתרחבים – לא מצטמצמים", אומרת אבו עובייד.

מלשכת שרת הכלכלה אורנה ברביבאי נמסר בתגובה: "בחודשים האחרונים מתקיימת בחינה מקיפה בנושא ההון האנושי במדינת ישראל, ובכלל זה בחינת שיפור האפקטיביות הניהולית, תהליכי העבודה ומיצוי מיטבי של המשאבים הלאומיים. העבודה תסתיים עד קיץ 2022, ובהתאם להמלצות שיגובשו תתקבל החלטה באשר לפריסת לשכות התעסוקה".

פנינו לשירות התעסוקה בבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf