האם סרבן המצפון אוריאל פררה ישלח לכלא בפעם האחת עשרה?

לאחר 177 ימים בכלא הצבאי, השבוע יוכרע האם סרבן המצפון אוריאל פררה ישלח לכלא הצבאי בפעם האחת עשרה. "המיליטריזם הישראלי כל כך גדול שהם מעדיפים לבזבז כסף ולשלוח אותי שוב לכלא מאשר שאהיה פעיל ומועיל לחברה בחוץ", אמר אמש (מוצ"ש) פררה בראיון לשיחה מקומית.

פררה (19) התייצב בשבוע שעבר בפני ועדת אי-התאמה. "בחדר היו שלושה חיילים", שיתף במה שקרה בוועדה. "הקצין הבכיר ביותר שאל אותי שאלות אישיות: איפה אני גר? ממה אנחנו מתפרנסים? שאלות כאלה. הם בקושי דיברו איתי על הגיוס ועל הסירוב שלי. לא היה שום ויכוח ושום דיון. לקראת הסוף הקצין הבכיר ביותר אמר לי 'אני מבחינתי לא אמליץ לשחרר אותך', אבל תשובה סופית עוד אין".

> סרבן הגיוס התפלל ובכה, הסוהרים צחקו עליו

הפעם הראשונה שנכנס לכלא הייתה בסוף חודש אפריל, ופררה יודע שכליאת סרבנים לתקופה של כמעט חצי שנה היא דבר חריג למדי. "אני מוכן להמשיך לשבת בכלא ולהמשיך את המאבק" הדגיש,  "אבל זה מרגיז, כי זה חלק מהמיליטריזם הישראלי: במקום לבזבז את הזמן שלי וכל-כך הרבה כסף בכליאות חוזרות ונשנות, יכולתי לצאת, לעשות שירות לאומי, לעבוד". בתחילה דיווח על התעללויות מצד הסוהרים ועל חוויות קשות, אך אלה פסקו. עכשיו ברצונו להשתחרר מהכלא ולהמשיך לפעול מבחוץ.

לפני כניסתו לכלא התראיין פררה לדני בלר משיחה מקומית ואמר בין השאר:

אני מסרב לשרת בצה"ל, כי אני מתנגד לכיבוש […] אנחנו יצרנו את הבעיה הפלסטינית. במקום לאפשר לפלסטינים לחיות את חייהם, אנחנו, במו ידינו, יצרנו אויבים. מאחורי הדבר הזה עומד דבר אחד והוא רצונה של ממשלת ישראל להסתיר את הבעיה האמיתית של החברה הישראלית. לא הפלסטינים הם הבעיה. העוני הוא הבעיה. אז הממשלה יוצרת אויב, בשביל לא לטפל בבעיות האמיתיות. זה הכי קל.

לחיי היום-יום בכלא הוא מתייחס "פשוט בתור בזבוז זמן": לאחר ההשכמה וספירת הבוקר, פררה מתפלל בבית-הכנסת של הכלא, אוכל ארוחת בוקר ("הצלחות מוכנות לנו על השולחן. חיילים עובדים בלהכין לנו צלחות!" הוא מציין בכעס) ויוצא לחצר. "שם אין מה לעשות, הספקתי לקרוא מאות עמודים". לאחר ארוחת הצהרים האסירים מוחזרים לתאיהם, שם הם צופים לרוב בטלוויזיה. פררה מעדיף לקרוא בזמן הזה, "ואז שוב לחצר ושוב אוכל ושוב לתאים ובבוקר שוב הכל אותו הדבר".

"אני לא דומה לפרופיל המקובל של סרבני מצפון. אני דתי חרדי, בא ממשפחה מדרום אמריקה וחי בבאר-שבע. רוב החיילים שבכלא גם הם באים מהפריפריה והם עריקים, כי הצבא דפק אותם איכשהו או שהוא נמאס עליהם". עם שאר החיילים בכלא הוא מדבר בעיקר על מיליטריזם. "אני לא נכנס איתם הרבה לסוגיה של הכיבוש, אבל אנחנו מדברים הרבה על זה שהצבא לא באמת תורם ולא באמת עוזר. רק בזמן המלחמה בקיץ הרגשתי אווירה מתוחה מצד שאר האסירים".

"הרבה אנשים לא מבינים למה אני לא רוצה להשתחרר על בסיס נפשי ולמה אני מתעקש להשתחרר דרך ועדת אי-התאמה. התשובה לזה מבחינתי היא פשוטה: אין לי שום בעיה נפשית ואני באמת לא מתאים לצבא. זו אי התאמה מצפונית ופוליטית. אני לא רוצה שהצבא יקטלג אותי כמסכן או כמישהו בעייתי. הבעיה נמצאת אצלם".

סיפרתי לפררה שבוועידת המפלגה הקומוניסטית הישראלית שהתקיימה בסוף השבוע הזה דוברים רבים הזכירו אותו ואת מאבקו, ושלחו לו ברכות ותמיכה. הוא שמח לשמוע, אבל מיד אמר לי "את השם אוריאל פררה אף אחד לא יזכור, ובצדק. אני לא הסיפור. הסיפור הוא הכיבוש והמיליטריזם והמאבק להפסיק אותם. אני רק מקווה שישחררו אותי ושהמאבק ימשך".

> מצבו של סרבן הגיוס החרדי אוריאל פררה החמיר. אימו חוששת לגורלו בכלא