גם אחרי הפסקת האש, אין להפסיק את הסנקציות על ישראל
טראמפ הצהיר כי הוא רוצה לשקם את הלגיטימיות של ישראל. אך כשם שהג'נוסייד הפך את עזה לבלתי ראויה למגורים, הוא גם הפך את העולם לחסר סבלנות כלפי הציונות – ולהמשך קיומה של העליונות היהודית חייב להיות מחיר
רוב הישראלים אינם מודעים לעומק הזעם והכאב של אנשים בתגובה לג'נוסייד. הפגנת נגד הג'נוסייד בעזה במונטריאול, קנדה, ב-4 באוקטובר 2025 (צילום: היידי מוטולה / אקטיבסטילס)
בתחילת ספטמבר השנה, שורה של התקפות ישראליות כמעט בו זמניות ברחבי המזרח התיכון – אוניות משט ה"סומוד" שהותקפו ליד תוניסיה, הפצצה בדוחא, מטוסים שתוקפים בסוריה, לבנון ותימן, שלא לדבר על המשך הג'נוסייד בעזה – לא היו ביטוי של הסלמה. למעשה, האירועים האלה ביטאו את התבצרותו של סטטוס קוו, שבו ישראל היא מדינה פורעת חוק, הודות לחסינות שהעניקו לה הפטרונים שלה.
אולם גם סטטוס קוו משתנה. בחודש מאי התגאה ח"כ צבי סוכות "הלילה הרגנו 100 עזתים ולאף אחד לא אכפת". הוא טעה: שנתם של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם נדדה בשנתיים האחרונות לאחר שצפו על מסכי הטלפונים הניידים שלהם בצילומים של ילדים שאבריהם רוטשו. הם למדו על הנכבה, שמעו מנהיגים ישראלים מדברים על עמלק ועל כך שאין חפים מפשע בעזה, וראו סרטוני טיקטוק של חיילים ישראלים עליזים המפוצצים ודורסים בבולדוזרים בתים של פלסטינים בעזה. הם לא יכולים למחוק ממוחם את מה שראו.
הרוב המוחץ של הישראלים, שתמכו בפעולות הצבא והממשלה שלה, כנראה אינם מודעים לעומק הזעם והכאב של אנשים בתגובה לג'נוסייד. הם אינם מבינים עדיין את ההיקף של הדין וחשבון המצפה, או את המשמעות של הביטוי "בלתי נמחה". הם לא מבינים שזיכרון עובר מדור לדור.
אבל אם ישראלים אינם מבינים את מידת הבידוד שלהם, נראה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבין. ההצלחה של הממשל שלו להשיג הפסקת אש בעזה, וההתעקשות שלו כי "המלחמה הסתיימה" הם חלק ממאמץ ברור למנוע כרסום נוסף בלגיטימציה של ישראל, להחזיר את העולם למקום שהיה בו ולגולל לאחור את זיכרון השנתיים האחרונות.
"ביבי לקח את זה רחוק מאוד ואיבד הרבה מהתמיכה של העולם. עכשיו אני הולך להשיג מחדש את התמיכה הזו", אמר טראמפ לעיתונאים לפני הפסקת האש, נקודה שהוא חזר עליה בנאומו בכנסת מאוחר יותר. "זה (המלחמה בעזה) נעשה רע. ביבי, יזכרו אותך הודות לזה (הפסקת האש), מאשר אם תמשיך להרוג, להרוג, להרוג".
אולם אחרי שנתיים של ג'נוסייד, ואחרי שהמודעות למציאות האפרטהייד הישראלי טיפסה לגבהים חסרי תקדים, המומנטום העולמי לכיוון אמברגו נשק, סנקציות וחרם תרבותי מתקרב לקו פרשת מים.
בארה"ב, חלק מהמומנטום למען קיצוץ בסיוע הצבאי לישראל נובע מזעם על סתימת פיות מצד אנשים המעדיפים את האינטרסים של ישראל על פני אלה של האזרחים האמריקאים. יותר ויותר אמריקאים, גם בשמאל וגם בימין, כועסים על הצנזורה הזו ועל כך שמאלצים אותם להתעלם מג'נוסייד. במפלגה הדמוקרטית, העוברת משבר, התנגדות פעילה ללובי הישראלי מתחילה להיראות כמו אסטרטגיה אלקטורלית מנצחת.
ברחבי אירופה, ישראל מבודדת מאי פעם. ראש ממשלת ספרד הגדיר את החטיפה של משתתפי משט ה"סומוד" בידי חיילים ישראלים "הפרה של החוק הבינלאומי". אופ"א שקלה להצביע על השעיית של ישראל מתחרויות כדורגל, ובכירים באירוויזיון עודדו את המשלחת הישראלית לפרוש מרצונה או להסתכן בסנקציה משפילה: להופיע ללא דגל.
ואולי חשוב מכל: העליונות היהודית בישראל, אבן יסוד בציונות, נתפסת יותר ויותר כלא לגיטימית ברחבי העולם. מוקדם מאוד להכריז שעידן הציונות בפלסטין הסתיים, אבל אוקטובר 2025 מציג עתיד שונה. אם הג'נוסייד הפך את עזה לבלתי ראויה למגורים, הוא גם הפך את העולם לחסר סבלנות כלפי הציונות.
הפוגה שברירית
האלמנט הכי חשוב בהפסקת האש של טראמפ הוא שחיילים ישראלים הפסיקו להרוג פלסטינים באופן המוני. 20 חטופים ישראלים שוחררו בתמורה לקרוב ל-2,000 גברים, נשים וילדים פלסטינים. סיוע נכנס לעזה בכמויות גדלות, אף שישראל הודיעה שתגביל אותו עד שחמאס ימסור את כל גופות החללים החטופים, וכוחות הצבא נסוגו מכמחצית משטח רצועת עזה.
היישום של השלב הראשון של הפסקת האש הוא חיובי. השמחה המופגנת בסרטונים היוצאים מעזה אמיתית מאוד. אחרי שעמדו בפני מתקפה ג'נוסיידית שאין לה תקדים במאה ה-21 – גם בגלל חוסר היכולת לברוח וגם בגלל עצם ההיקף של הפצצות שהוטל על הרצועה, המוערך ביותר מ-70 אלף טונות – התושבים שם ראויים להפוגה. אפשר גם לחגוג את שחרור פלסטינים כה רבים מהעינויים בבתי הסוהר ובתי המעצר הישראליים, אף ששמות משמעותיים נעדרים מהרשימה, ביניהם ד"ר חוסאם אבו ספיה ומרוואן ברגותי.
לא ברור מה יקרה בהמשך לאור הרקורד הארוך של ישראל בנוגע להפרת הפסקות אש. בחודש מרץ, כשפרץ את הפסקת האש, ראש הממשלה בנימין נתניהו נימק את המעשה ב"סירוב המתמשך של חמאס לשחרר את החטופים שלנו, כמו גם את הדחייה שלו לכל ההצעות שקיבל" מהאמריקאים. למעשה, ההסכם היה אמור להמשיך לשלב שני, שבמהלכו בני ערובה נוספים היו אמורים להשתחרר. אבל נתניהו חידש את המתקפה על עזה כדי לשמור על שרידות הקואליציה שלו.
מתעקש ש"המלחמה הסתיימה". נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בנאום בפני הכנסת, ב-13 באוקטובר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
בעת ביקורו של טראמפ בכנסת, נתניהו עמד לצדו והכריז באנגלית שהמלחמה הסתיימה, שעות ספורות לאחר שהבטיח לישראלים, בעברית, שקמפיין הג'נוסייד בעזה יימשך. "השגנו ניצחונות אדירים אבל הקמפיין לא נגמר. חלק מאויבינו מנסים להתאושש", הוא אמר לערוץ 12. כפי שהזהיר בראיון לרשת סקיי ניוז ערן עציון, לשעבר סגן ראש המל"ל, "נתניהו עדיין מעוניין לעשות כל שביכולתו כדי לא לדבוק בהסכם (הפסקת האש) הזה".
ברמה המהותית יותר, לשלבים הבאים בתוכנית של טראמפ לעזה יש מכנה משותף רחב עם כל יוזמת שלום מאז הסכמי אוסלו: השאיפות של ישראל מובטחות ונמצאות במקום הראשון. הצרכים של הפלסטינים זוכים להכרה, אבל אין כלפיהם מחויבות.
לפי התוכנית, בני הערובה הישראלים אמורים להשתחרר מיד, וחמאס אמור להיות מפורק מנשקו. בה בעת, יותר מ-8,000 שבויים פלסטינים עדיין ממשיכים לשבת בבתי כלא בישראל, שם רבים מהם קורבנות של מכות, אונס והרעבה. אין כל דיון בתוכנית על שאלת ההגנה העצמית של הפלסטינים, ו"הגדרה עצמית" מוזכרת באופן מופשט. הנוסחה הזו כשלה בעבר, והיא תיכשל שוב.
>> "אלוהים החזיר אותנו ממעמקי הקבר"
גם אם ישראל לא תוכל לחדש את המלחמה ולהשלים את הטיהור האתני של עזה, היא כבר הצליחה להפוך את הרצועה לבלתי ראויה למחיה. לא נותרו בתי ספר, בתי החולים פועלים בדוחק, האוניברסיטאות נהרסו בשיטתיות, ומתקני מים וביוב פורקו. היכן שעמד פעם אחד המרכזים האורבניים העתיקים בעולם, יש כרגע הריסות. ייקח עשורים לפנות אותן, אם בכלל. מומחי פיתוח של האו"ם מעריכים שהשיקום יעלה 70 מיליארד דולר והוא ייקח עשורים. הוא נראה כמו חלום רחוק.
למאמץ בן השנתיים לרוקן את עזה מתושביה יש מהמשותף עם המאמץ ארוך השנים לטהר אתנית את הגדה המערבית ואת ירושלים: לחץ מתמשך לכיוון טיהור. פלסטינים רבים יחליטו לעזוב את עזה ברגע שתיקרה ההזדמנות, אולי לטורקיה, למצרים או למפרץ. המאמץ המתמשך לייצב את השליטה היהודית מנהר הירדן לים התיכון, ואפילו בחלקים גדולים של סוריה ולבנון, יימשך.
תוכנית טראמפ לא תסיים את הטיהור האתני והג'נוסייד בפלסטין. רק סנקציות מסיביות ואמברגו נשק מקיף יוכלו לעשות זאת. אלה הם התנאים ההכרחיים להשגת צדק.
סדקים במכונה
פירושן של שנתיים של ג'נוסייד ללא הפסקה הוא שהדיפלומטיה הבינלאומית היא אות מתה, כמו גם הסדר המבוסס על החוק הבינלאומי. מה שנותר הוא מה שהיה תמיד: כוח עירום. תוכנית טראמפ חושפת את האמת הברורה מאליה הזו. נתניהו ואנשיו רק האטו את מאמצי ההשמדה שלהם משום שטראמפ דרש זאת מהם.
ייתכן שהמוטיבציה של טראמפ לעצור את הג'נוסייד נבעה מפילוגים בתוך קואליציית MAGA. הכוח הפוליטי של AIPAC, ארגון לובי זר שסירב להירשם ככזה בניגוד לחוק האמריקאי, מרגיז אמריקאים רבים, לא רק בשמאל.
אם הג'נוסייד אכן יסתיים, חברי הקונגרס מרג'ורי טיילור גרין ותומאס מאסי, שהפכו לקולות הביקורתיים הבולטים ביותר על ישראל במפלגה הרפובליקאית, יתפסו פחות כותרות. טאקר קרלסון, שהוא כנראה הפרשן הימני המשפיע ביותר באמריקה היום, אולי יפסיק לתקוף דמויות כמו השגריר מייק האקבי על כך שהוא לא מספיק "America first" בכך שהוא נכנע ללא תנאי לישראל, או יפסיק לתהות מדוע נאסר על האמריקאים לדבר על המתקפה הישראלית על ספינת הביון ליברטי ב-1967, נושא רגיש אצל הלובי הישראלי.
קרלסון שיחק על נקודה רגישה בתנועת America First של טראמפ והדרישה שלו שטראמפ יפסיק להרשות למנהיגי ישראל לשחק בממשל האמריקאי היתה מרכיב בנכונות של הנשיא האמריקאי להציב גבולות בפני ישראל, משהו ששום נשיא אמריקאי לא הצליח לעשות מאז רונלד רייגן.
פילוגים בקואליציה. "צעדת המיליון" של תנועת MAGA בוושינגטון, ב-14 בנובמבר 2020 (צילום: Elvert Barnes / CC BY-SA 2.0)
כוחו של נשיא אמריקאי, שמוכן להפעיל את סמכויותיו, עומדת בניגוד בולט לחולשה של האיחוד האירופי, איחוד מוניטרי ושוק עבודה, שסמכויותיהן של המדינות החברות בו בענייני תקציב וביטחון מגבילות אותו. כל מדינה מחליטה כמה להוציא, אף שההחלטות האלה משפיעות על רווחתן של כלל המדינות. לכל אחת מהמדינות יש שליטה על הצבא שלה.
החולשה של האיחוד האירופי התגלתה כאסון לפלסטינים. לפי הדיווחים, גרמניה, מדינה שהאליטות שלה השתתפו או תמכו בארבעה מעשי ג'נוסייד ב-120 השנים האחרונות, מנעה מהאיחוד לנקוט בצעדים משמעותיים בכיוון סנקציות על ישראל, שכן היא מחזיקה למעשה בזכות וטו באמצעות מנגנון הקונצנזוס. מנהיגיה קוראים לחזרה ליחסים רגילים עם ישראל. אין טעם לקוות שגרמניה תלמד מעברה, אבל מדינות חברות באיחוד עשויות לשרטט נתיב משלהן, לעמוד על מדיניות חוץ עצמאית ולהשתמש בכוח שיש לכל אחת מהן.
בלגיה מובילה בעניין הזה. בתחילת ספטמבר, שר החוץ הבלגי מקסים פרבו הכריז על סנקציות הכוללות "איסור על יבוא מוצרים מהתנחלויות, בחינה של הקצאת משאבי ציבור לחברות ישראליות, הגבלות על סיוע קונסולרי לבלגים החיים בהתנחלויות לא חוקיות על פי החוק הבינלאומי, אפשרות של תביעות משפטיות, איסור על טיסות ועל טרנזיט, והכרזה על שני שרים ישראלים קיצוניים, על כמה מתנחלים אלימים ועל מנהיגי חמאס כפרסונה נון גראטה בארצנו".
ספרד, הולנד וסלובניה הכריזו כולן על אמברגו נשק מלא או חלקי על ישראל. המדינות האלה הצטרפו לאירלנד באיסור על יבוא מהתנחלויות בגדה המערבית, צעד סמלי בעיקרו, שעשוי לבשר על סנקציות כלכליות רחבות יותר.
שבירת העליונות היהודית
במקרה הטוב, תוכנית טראמפ תשים קץ לזוועות הג'נוסיידיות היומיות שאפיינו את 24 החודשים האחרונים. אולם סיומה של האלימות המיידית לא תפרק את האפרטהייד או את העליונות היהודית, עקרונות היסוד של כל המפלגות הציוניות שרוב היהודים-ישראלים תומכים בהן.
כפי שדליה שיינדליין כתבה לאחרונה ב- Foreign Affairs: "יש הבדלים קטנים מאוד בין הציבור המתנגד לנתניהו ומפלגות האופוזיציה ובין ההנהגה הקיימת לגבי המעמד העתידי של הפלסטינים, ההכרח להמשיך בכיבוש הישראלי באופן כללי וההסכמה לכך שיש למנוע מהפלסטינים בשטחים הכבושים הגדרה עצמית או אפילו דמוקרטיה וזכויות אזרח".
במילים אחרות, אפילו אחרי הפסקת האש, הישראלים נשארו מחויבים לעליונות יהודית. רוב מוחץ תמך בג'נוסייד במשך שנתיים, והצעירים מגויסים כדי לכפות את הכיבוש והאפרטהייד.
משטר ציוני יגן על גם על פושעי המלחמה ועל מחוללי הג'נוסייד. יותר מ-400 אלף ישראלים השתתפו ברצח ההמוני של פלסטינים בשנתיים האחרונות. כל ניסיון לדרוש מהם דין וחשבון בבית משפט ייכשל כמעט בוודאות בחברה המחויבת באופן עמוק לרעיון של אי-שוויון בפני החוק. ואכן, קמפיין להלבין את פשעי המלחמה של החיילים כבר יצא לדרך.
המאמצים לכסות על הפשעים רק מחזקים את הטיעון הבסיסי בעד חרם וסנקציות. מחנה הפליטים אל-בורייג' במרכז רצועת עזה, ב-22 ביולי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
המאמצים לכסות על הפשעים רק מחזקים את הטיעון הבסיסי בעד חרם וסנקציות: הישראלים לא יסיימו את הכיבוש והאפרטהייד מכוח עצמם. לפיכך, מדינות חייבות לנתק ככל האפשר את הקשרים הכלכליים שלהן עם ישראל ועם חברות ישראליות. מדינות המכירות בזכות השיפוט האוניברסלית חייבות לתמוך במאמצים להעמיד לדין חיילי מילואים וסדיר שהשתתפו בג'נוסייד. סנקציות חייבות להיות מוטלות על הממשלה ועל שרי הקבינט, כמו גם על פרשנים המסיתים לרצח המוני.
ההיסטוריה מציעה לנו דוגמה. משטר האפרטהייד בדרום אפריקה נתקל בחרם תרבותי אדיר: איסורי נסיעה, מגבלות על תנועה אווירית, הרחקה מאירועי ספורט בינלאומיים והשעייה מהעצרת הכללית של האו"ם. הכול צריך להיות תקף לגבי ישראל היום.
מעבר לחרמות כלכליות ואמברגו נשק, לחרם תרבותי עשויה להיות תרומה מיוחדת לדה-רדיקליזציה של הישראלים, פגיעה בהם היכן שכואב. לגרום להם להרגיש את מחיר הפעולות של ארצם. מאמץ רחב ומקיף לאסור על נסיעות, על חילופי תרבות ועל השתתפות באירועי ספורט יכולה להתניע את ההתנתקות מהעליונות היהודית הנדרשת למען עתיד צודק לפלסטין.
טראמפ לא יצליח למחוק את הזיכרונות. העולם השתנה מדי בשנתיים האחרונות. בעוד ההרג היומיומי של פלסטינים בעזה נפסק, הסיכוי לשיקום ממשי נותר קלוש. אפילו ללא חידוש המתקפות, סביר שהטיהור האתני ימשיך, אולי רק מכוח ההרס המוחלט של התשתית האזרחית הנדרשת לחיים.
אולם בשם הדין וחשבון ובשם האפשרות לעתיד שונה למי שנשאר בעזה, התנועה הגלובלית למען אמברגו נשק וסנקציות כלכליות חייבת להימשך. אין החלמה מג'נוסייד. עלינו לתעל את המועקה של העולם שהוכה בהלם כדי לפרק את המבנים הכובלים את הפלסטינים, וגם את היהודים הישראלים.
אחמד מור הוא עמית בקרן לשלום במזרח התיכון. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
