הקמפוסים חרבו, מאות מרצים נהרגו, אבל בעזה האקדמיה לא מתה

חלק מההשמדה של רצועת עזה. אשה פלסטינית מול הכניסה ההרוסה לאוניברסיטת אל-קודס בח'אן יונס, בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

בחצות הליל, ב-22 בספטמבר, פרצו שוב כוחות הכיבוש לקמפוס אוניברסיטת ביר זית. הם תקפו באלימות את השומרים בשערים, חדרו לבניינים שונים ברחבי הקמפוס, ביניהם זה של הפקולטה לאומנות, מוסיקה ועיצוב ומשרדי מועצת הסטודנטים, פגעו בתצוגות האומנות והותירו אחריהם הודעות המאיימות על חברי תא הסטודנטים האסלאמי. לפי הודעת האוניברסיטה, זו הפשיטה ה-24 משנת 2002, והחמישית מאז תחילת רצח העם בעזה.

>> ילדי עזה החלו את שנת הלימודים בתוך חורבן, אובדן ואי ודאות

ביר זית כלל אינה חריגה. הנה, למשל, הנתונים המלאים שמספקת האוניברסיטה הטכנית כדורי בטולכרם, במסמך מפורט מ-1 באוקטובר 2025: 31 חדירות לשטחי הקמפוסים של האוניברסיטה בטולכרם ואל-ערוב, 20 סטודנטים ואנשי סגל הרוגים, 50 פצועים, 43 עצורים. הפלישות הללו מאופיינות בירי גז וכדורים חיים, בהשחתת רכוש, חיטוט בחפצים אישיים, החרמת מצלמות המעקב והשלטת אווירת אי-ביטחון מתמדת. במקביל, הוחרמו אדמות השייכות לקמפוס – המתמחה בין היתר בלימודי חקלאות – נעשו חבלות ברשת ההשקיה, נכרתו עצים ונהרסו חממות; והוצאו איסורים שונים על הכנסת ציוד חקלאי והנדסי לשטחים החקלאיים ועל עבודה בשטח.

כבר במרץ 2024 פנתה הוועדה לחופש אקדמי של האגודה ללימודי המזה"ת (MESA) לנשיא ארה"ב דאז, ג'ו ביידן, ודרשה את התערבותו למען הפסקת הפלישות לקמפוסים ברחבי הגדה המערבית ומעצר הסטודנטים ואנשי הסגל. על פי הנתונים המובאים בפנייה זו, בחצי השנה מאז 7 באוקטובר נורו ונהרגו בקמפוסים ברחבי הגדה 13 סטודנטים ואנשי סגל. מאות נעצרו, וציוד יקר ערך הושחת. בין העצורים בולטים פעילים באגודות הסטודנטים השונות. מאז גדלו המספרים: 37 סטודנטים נהרגו, יותר מ-400 סטודנטים ו-17 אנשי סגל נעצרו.

הפלישות לקמפוסים, ואפילו ההרג והמעצרים, אינם אלא קצה הקרחון. הדרכים המשובשות, המחסומים, הגבלות התנועה – כל אלה אינם מאפשרים רציפות בלימודים ובהוראה, הן מהטעמים המעשיים, הן מפאת הלחץ הנפשי הנגרם בעטיים. אוניברסיטת כדורי, למשל, נמצאת בפאתי טולכרם, עיר שסבלה במשך חודשים ארוכים מפלישות צבאיות והרס בקנה מידה עצום במחנות הפליטים הצמודים לעיר ובדרכי הגישה אליהם. בחלק מהבתים שנהרסו התגוררו סטודנטים ואנשי סגל.

במהלך התקופה הזו התקיימו חלק מהלימודים באופן מקוון, משום שאי אפשר היה כמעט להגיע לקמפוס. אולם גם לימודים מקוונים אינם עניין מובן מאליו, שהרי שירותי האינטרנט סובלים מניתוקים מכוונים בידי הצבא. בכל האוניברסיטאות בגדה נפגעים הניסויים במעבדות והציוד בהן. מובן מאליו שקשר הדוק ורציף עם הקהילה המדעית הבינלאומית אינו מתאפשר: הגבלות שונות על ויזות, איסורי יציאה מהגדה, הגבלות על כניסת אקדמאים מחו"ל – כל אלה מצמצמים את יכולתה של הקהילה המדעית הפלסטינית להשתתף בכנסים ולקחת חלק בפרויקטים רב-מדינתיים משותפים, ובסופו של דבר הם מוליכים לבידודה. ועם זאת, האוניברסיטאות בגדה המערבית ממשיכות לקיים לימודים, בחינות ומחקר.

הלימודים שובשו לחלוטין. סטודנטיות בטקס סיום הלימודים באוניברסיטת ביר זית, ביוני 2014 (צילום: עיסאם רימאאוי / פלאש 90)

ספרים הפכו לחומרי בעירה

בעזה, כמובן, המצב גרוע הרבה יותר. כל האוניברסיטאות ברצועת עזה נפגעו מהפצצות מכוונות. חלקן ניזוקו מאוד, רובן נהרסו עד היסוד. לפי נתוני משרד החינוך הפלסטיני, נכון ל-30 בספטמבר 2025, לפחות 63 מבנים בקמפוסים האוניברסיטאיים ברחבי רצועת עזה נהרסו כליל. בהערכה זהירה, לפחות 1,319 סטודנטים ו-236 אנשי סגל נהרגו מאז 7 באוקטובר 2023, לפחות 2,809 סטודנטים ו-1,456 אנשי סגל נפצעו. מספר העצורים אינו ידוע, אבל ברור שהוא עצום.

בין אנשי הסגל ההרוגים שלושה נשיאי אוניברסיטאות (בעבר ובהווה): ד"ר סופיאן עבד אל-רחמן תאיה, פיזיקאי בן 53, שכיהן כנשיא האוניברסיטה האסלאמית של עזה ונהרג בהפצצה בג'באליה ב-2 בדצמבר 2023, יחד עם הוריו, אשתו וחמשת ילדיהם; ד"ר מוחמד שבּיר, נשיאה הקודם של האוניברסיטה; וד"ר סעיד אנואר אל-זבדה, נשיא המכללה האוניברסיטאית למדעים יישומיים בעזה, שנהרג יחד עם אחדים מבני משפחתו ב-31 בדצמבר 2023.

בנובמבר 2023 פרסם כאן יובל אברהם תחקיר המצביע על אימוץ מדיניות של פגיעה במטרות שאינן צבאיות – "מטרות עוצם" בלשון הצבאית – וביניהן בנייני ציבור ומגדלי מגורים. המוסדות האקדמיים נכללו ללא ספק בקטגוריה הזו. בסוף יולי 2024 כתבה כאן אבתיסאם מהדי על 105 אנשי סגל בכירים שנהרגו. היא ציינה שכ-90 אלף סטודנטים ברחבי הרצועה נותרו ללא מוסד אקדמי ללמוד בו.

ההרג וההרס מלווים גם בחיסול תשתיות תרבותיות. מהדי מזכירה בכתבתה את המוזיאון הלאומי באוניברסיטת אל-אסראא, שנהרסה כולה. המסמך המתעדכן של לי מרדכי, Bearing Witness – Gaza, מפנה לכתבה ב-NBC שבה מוזכרות עדויות על כך שספרים מהאוניברסיטאות שימשו כחומרים לבעירה, לצורך חימום ובישול, בהיעדר גז או נפט.

בנייני האוניברסיטאות עצמם היו מקור לגאווה בשל אדריכלות חדשנית, והחזיקו מחקרים, עדויות, מעבדות ומחשבים שהמידע בהם אבד לעד. נראה שמחיקת כל עדות להשכלה פלסטיניות, למורשת לאומית ולנחישות ומקוריות אינטלקטואלית היא אחת ממטרות השמדת עזה כולה.

המבנים שימשו מקור לגאווה. בניין האוניברסיטה האסלאמית בעזה לפני המלחמה (צילום: ויקימדיה)

נחושים לא לוותר

אולם הקהילה האקדמית בעזה נחושה שלא לוותר. לאחר כמה חודשים של הלם מההרג, ההרס והעקירה, פרסמו בסוף מאי 2024 למעלה מ-150 אקדמאים עזתים הצהרה, המכריזה על הקמת ועדת חירום למען החיים האקדמיים בעזה. למרות הרס האוניברסיטאות, הודיעו האקדמאים כי החיים האקדמיים נמשכים ופנו לקהילה הבינלאומית בבקשה לעזרה.

"ועדת החירום נוסדה על ידי שלוש האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בעזה – אוניברסיטת אל-אקצא, אוניברסיטת אל-אזהר והאוניברסיטה האסלאמית בעזה – אשר מייצגות יחד את מרבית הסטודנטים והסגל ברצועה", נכתב בהודעה. עבודת הוועדה נעזרת בשותפים בינלאומיים. הוועדה תקדיש את מאמציה כדי לענות לצרכים הקולקטיביים של האוניברסיטאות העזתיות במהלך תקופת החירום הנוכחית […] כדי שההוראה והלימוד יתחדשו במוסדות ההשכלה הגבוהה בעזה בהקדם האפשרי".

עדויות שונות מצביעות על כך שגם בתנאים הבלתי אפשריים בעזה, רבים מהסטודנטים ממשיכים בלימודיהם, ואנשי סגל רבים ממשיכים ללמד ולהנחות. מתוך האוהלים, בעזרת חשמל שמיוצר דרך פאנלים סולריים ורשת אינטרנט מקרטעת, שמושבתת מדי פעם לימים שלמים, סטודנטים מתחברים לשיעורים מקוונים וממשיכים לקרוא, לכתוב ולחקור.

אומנם, על מחקר במעבדות או התנסות פרונטלית אין מה לדבר, אבל בהחלט אפשר להעביר במסגרת מקוונת שיעורים שנושאיהם תיאורטיים. מרצים – חלקם עקורים באוהלים בעצמם, חלקם עזבו את הרצועה – מקליטים הרצאות ומעלים אותן לפלטפורמות משותפות. האוניברסיטאות כרתו בריתות עם מוסדות אקדמיים מחוץ לרצועה, וכך אפשר להירשם ולקבל קרדיט על שיעורים מקוונים מאוניברסיטאות בקהיר או בגדה המערבית.

סטודנטים למדעי המחשב מהאוניברסיטה האסלאמית בעזה פתחו ערוץ טלגרם כדי לאפשר לכ-1,200 סטודנטים עקורים לשתף סיכומי שיעורים, מחשבות וחומרי לימוד. ארגונים כמו ASWP (ר"ת Academic Solidarity with Palestine) מארגנים מרצים, שמלמדים באופן מקוון בהתנדבות וכן מספקים כרטיסי אי-סים לצורך גישה לאינטרנט.

שנה אחרי הקמת ועדת החירום, ב-14 ביולי 2025, פרסמו פרופ' איימן סובח, פרופ' עומאר מילאד ופרופ' אסד אסעד – נשיאי שלוש האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות – מכתב פתוח המופנה אל הקהילה הבינלאומית. במכתבם הם מתייחסים להשמדה המכוונת של עולם הלימוד – scholasticide – ומציינים את מחיקת כל האוניברסיטאות בעזה, את ההרג המכוון של אנשי סגל וסטודנטים ואת ההרס המוחלט של מבנים, ספריות ומעבדות.

המשיכו ללמד את הילדים. תלמידים במחנה עקורים בדיר אל-בלח, באוקטובר 2024 (צילום: רווידה עאמר)

אבל לאחר ההקדמה ההכרחית הזו, מסכמים שלושת הנשיאים שנה מוצלחת של לימוד והוראה, מאז הקמת ועדת החירום: "האוניברסיטאות שלנו ממשיכות להתקיים. אנחנו לא מסתכמים בבניינים. אנחנו קהילות אקדמיות של סטודנטים, סגל ואנשי צוות, שעדיין חיות ונחושות להתמיד במשימתנו".

הנחישות, התקווה ואהבת הלימוד והמחקר מוכיחות את עצמן גם משום שהן מעוררות את הקהילה הבינלאומית לצאת מאדישותה ולפעול. אוניברסיטאות שונות התגייסו כדי לפתוח בפני הקהילה האקדמית העזתית את מאגרי המידע שלהן וכדי להושיט עזרה באופנים שונים – קולקטיביים או פרטניים. במקרים רבים, מדובר בעזרה לסטודנטים שנחלצו ממלכודת המוות בעזה והצליחו להגיע לאירופה.

הפרוצדורות הקשיחות של רישום וקבלה ללימודים מוגמשות מעט, מבלי לוותר על דרישות סף של רמה אקדמית. בספטמבר 2025, 34 סטודנטים פלסטינים שנמלטו מעזה הגיעו לבריטניה, ובימים אלה מתחילים את לימודיהם באוניברסיטאות בלונדון, אדינבורו ומנצ'סטר. קרנות שונות התגייסו כדי לממן את שהייתם ואת צורכי הלימודים שלהם. מקרים דומים נרשמו גם באוניברסיטאות במדינות אירופיות אחרות.

במקביל, נעשים מאמצים כדי לעזור לסטודנטים שנותרו ברצועה לממש את לימודיהם. כך, למשל, ספריית הבודליאן באוקספורד פתחה שירותי סריקה מיוחדים עבור סטודנטים מעזה: בקשות לסריקת חומר מתקבלות באתר הספרייה, והחומר נסרק ונשלח ליעדו.

ההרס מצד אחד והניסיון להמשיך בלימודים מצד שני מתקיימים גם בחינוך היסודי והתיכוני. לפי הנתונים המעודכנים של משרד החינוך הפלסטיני, יותר מ-179 בתי ספר ברחבי הרצועה נהרסו כליל, ועוד 118 נפגעו חלקית. כ-18 אלף תלמידים ו-780 מורים נהרגו. ולמרות זאת, בחינות הבגרות (תווג'יהי) התקיימו בכל רחבי הרצועה, ואלפי תלמידים יתומים, פצועים, עקורים במחנות אוהלים, ניגשו אליהן ועברו אותן בהצלחה. כך נבנית המדרגה הראשונית המאפשרת לימודים אקדמיים.

יש משהו בעזה שחודר אל הלב: איזו נחישות לחיות, ואפילו לחייך, למרות האסון המפלצתי שהומט עליה. מחמם את לב לעקוב אחר הקונסרבטוריון ע"ש אדוארד סעיד, שהתמיד בשיעורי הזמרה, הכינור, העוד והתיפוף גם תחת ההפצצות הבלתי נגמרות וההרס מכל עבר. אפילו כעת, לאחר הגירוש מהעיר עזה, במאהלים, ממשיכות להיפגש כיתות ולשיר ולנגן. אומני קרקס עוברים בין המחנות ומשעשעים ילדים. כיתות גן קטנות פועלות באוהלים. נחישות אנשי האקדמיה להתמיד – "אנחנו לא מסתכמים בבניינים" – היא חלק מהתשבץ מעורר ההשתאות הזה.

ד״ר ענת מטר היא מרצה בכירה (בגמלאות) בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת ת״א וחברה באקדמיה לשוויון