בתוך הכאוס לקראת שנה"ל החדשה: להתמקד גם בצד הרגשי
ההתמודדות עם הקורונה יצרה מציאות כאוטית ולחצים כלכליים ונפשיים גדולים על ההורים, המורים והתלמידים. על רקע ההוראות המעורפלות של משרד החינוך, יש להכשיר את המורים להתמודדות עם האתגרים שבפתח
הופעת וירוס הקורונה הפתיעה את כולנו. התפשטותו גרמה לבלבול רב בישראל ובעולם כולו, והעמידה אותנו בפני מצבים אותם לא הכרנו בעבר; נתקלנו במושגים חדשים, בקבוצות סיכון, בהוראות והנחיות חדשות. הווירוס גבה קורבנות בנפש.
לסנן את המידע המגיע לתלמידים דרך אמצעי המדיה השונים. (צילום אילוסטרציה: חן לאופולד / פלאש 90)
בגל הראשון התקיים סגר שחייב את כולם להיות בבית. התווספו קשיים כלכליים הנובעים מיציאת ההורים המפרנסים לחל"ת או לאבטלה.
בנסיבות שנוצרו, הוחלט על האופציה של למידה מרחוק, ששינתה את צורת הלמידה. כידוע, כל שינוי צריך ללמוד ולהטמיע, ולכך נדרש זמן. המעבר לשיטה זו לא היה קל וטרם הושלם. בדיעבד, לאחר הניסיון שהצטבר, ניתן לומר שהיו וישנם עדיין חסמים שעיקרם נובע מהחוסר יכולת של התלמידים ללמוד בשיטה זו, הדורשת משמעת עצמית. לא לכולם יש תשתית מתאימה הכוללת מחשבים ואינטרנט, ולחלקם לא הייתה יכולת של עזרה בבית. בנוסף, חלק מהמורים כלל לא היו מוכנים ולא בעלי ידע מספיק לעבור לשיטת הלמידה מרחוק.
כתוצאה מכך נוצר תסכול רב הן בקרב הילדים והן בקרב ההורים. חלק מהתסכול והלחץ יצא על המורים שבעצמם התמודדו עם דרך הלימוד החדשה ועם הילדים שלהם שבבית.
ככל שהסגר המשיך והמצב הכלכלי נעשה קשה, כך צמחו התסכול והאלימות. על פי הנתונים של המשטרה, בגל הראשון האלימות במשפחה עלתה ב-30 עד 40 אחוז. לילדים שחוו הורים במצב קשה לא היה מקום אחר שיוכלו ללכת אליו, רבים מהם סבלו מחוסר תעסוקה.
כיום, בפתחה של שנה"ל הבאה עלינו לטובה, יש תחושה של בלבול והוראות חדשות וסותרות המשתנות כל הזמן.
האמת היא שאנחנו לא יודעים איך הילדים יחזרו לשנת הלימודים הקרובה. ישנה תופעה חדשה של מורים פרטיים שמלמדים בבית, והורים שלא רוצים שהילדים יחזרו לבית הספר גם מחשש של הידבקות. משרד החינוך לא הבהיר את אופן פתיחת שנת הלימודים באופן קוהרנטי.
מועצות ערביות רבות טרם הצליחו להיערך לקראת למידה במצב זה, כולל הכנת תשתיות הראויות לחזרה. ישנו מחסור גדול בכיתות לימוד ולכן עניין הלימודים בקפסולות מעמיד קשיים רבים. לחלק ניכר מהתלמידים במגזר הערבי אין מחשבים בבתים, או שישנו מחשב אחד המשמש את כל הילדים בבית.
עם החזרה לבית הספר צריך להשקיע ולהתמקד גם בצד הרגשי. צריך להנגיש לילדים את המידע ואת העולם בדרך המותאמת להם, אי אפשר לחשוף אותם ללא תיווך וגבולות, אי אפשר לחשוף אותם לכל האלימות שיש מסביב. צריך לסנן את המידע המגיע אליהם דרך אמצעי המדיה השונים. צריכה להיות לילדים מסגרת.
אני מציעה לקיים השתלמויות למורים לצורך הכוונה להתמודדויות במצבי לחץ. שהמורה, מעבר להעברת החומר, תוכל להסתכל גם על הצד הנפשי של התלמידים במטרה לשחרר את הלחץ איתו הם מתמודדים.
יש לתת דגש לחינוך למניעת אלימות. טיפול נכון יוריד את סף האלימות בבתי הספר ובחברה באופן משמעותי. האתגרים העומדים לפתחנו הם רבים ומגוונים. אנו נדרשים לעשות הכל כדי להשיג את המטרה של חינוך התלמידים לערכים, מניעת אלימות, יכולת התמודדות עם קשיים, בד בבד עם למידה, וזאת על מנת לתת לתלמידים ארגז כלים להמשך לימודיהם בעתיד ולהיותו אזרחים מועילים בחברה. הזמן הולך ומתקצר וצריך לעשות מעשה כדי לתת מענה הולם לכל הסוגיות הללו.
זינב אטרש היא תושבת דבורייה, מדריכה ורכזת בתוכנית "מסלול" למניעת אלימות, המיועדת לנוער בחינוך העל יסודי. התוכנית שמה דגש על הכשרה והנחייה של התלמידים, ההורים והמורים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
