newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביום שבו חרדיות תוכלנה ללמוד פשוט בשביל לדעת

כשהייתי נערה, המורה שלי בסמינר לא הבינה למה אני לומדת צרפתית אם אין לי כוונה להיות מורה. חלפו שנים אך מעט מאוד השתנה: עבורנו החרדים, האקדמיה איננה מקום להרבות ידע אלא בתי ספר מקצועיים למבוגרים. ובחסות היומרות הרב-תרבותיות, הנשים נשארות שוב בחוץ

מאת:

כותבת אורחת: אסתי רידר אינדורסקי

כשהייתי בד' סמינר, כיתה י"ב, קראה לי המחנכת הרבנית דז'לושינסקי לאש"ף. השנה הייתה 1990, ולא, לא הקדמנו את אוסלו. אש"ף אלו ראשי תיבות של "ארגון שיחות פרטיות". ד' סמינר זה הגיל שבו בחורה בסמינר נכנסת לעולם השידוכים והמחנכת צריכה לדעת עליה דברים מאד חשובים כדי לענות ל"ברורים" פוטנציאלים כמו: איפה אבא מתפלל, באיזה כוילל הוא לומד, מי החברותות שלו, כמה חדרים יש בבית ומה את עושה אחר הצהריים אחרי שמסתיימים הלימודים בסמינר.

אולי בגלל שאמא שלי הייתה מורה באותו סמינר, ותלמידה באותו סמינר של אותה רבנית דזלושינסקי למעשה, היא התחילה בשאלה האחרונה: "אז מה את עושה אחרי הצהריים?". גדלתי בתל אביב, וידעתי שאת הדבר הכי חמור, קרי "להסתובב בדיזינגוף" אני לא עושה אף פעם, אז סיפרתי לה בגאווה גדולה שאני מנגנת על פסנתר ולומדת צרפתית.

"בסדר אסתר", הצליחה להגיד בסוף, "אני מבינה. את רוצה להיות מורה לנגינה אז את לומדת פסנתר. אבל למה את לומדת צרפתית? מה, את רוצה להיות מורה לצרפתית?"

"לא המורה", עניתי לה. "אני פשוט רוצה לדעת לדבר בצרפתית. לדעת לקרוא בצרפתית. לדעת צרפתית".

הייתי צריכה לדעת טוב יותר. לשתוק. שלקול שלי, של ילדה ונערה שוחרת ידע, אין מקום. למדתי הרי בסמינר למורות ולגננות ע"ש מאיר שצרנסקי, כשהתיכון היה חלק בלתי נפרד מהסמינר, ולא הייתי בכיתה י"ב אלא בד' סמינר. מכיתה ט' בעצם סופרים לקראת הסוף הבלתי נמנע של תעודת ההוראה, אז למה אני לומדת משהו שלא אוכל ללמד אח"כ?  או כמו שחשבה לעצמה הרבנית דזלושינסקי:  איפה טעינו? איך נכשל החינוך של זאת ככה שהיא לומדת משהו סתם בשביל לדעת?

> העצם שזרק ביבי נתקעה בגרונם של הנכים

בתי ספר מקצועיים במסווה אקדמי

נערה הייתי וגם זקנתי ולאקדמיה נכנסתי בגיל 38. התחתנתי. התגרשתי. גידלתי ילד. כאמא יחידנית עבדתי קשה לפרנסתי ולא יכולתי להרשות לעצמי ללמוד. רק אחרי שנישאתי בשנית ולא הייתי צריכה לרדוף אחרי שער הדולר כדי לשלם שכירות נכנסתי לבינתחומי בהרצליה לעשות תואר בממשל. השנה היתה 2011.

למרות שחלפו 20 שנה, כלום לא השתנה. עדיין פגשתי אנשים ונשים בסביבה החרדית שמילאו את התפקיד של המורה דזלושינסקי והרימו גבה: אבל למה ממשל? מה יצא לך מזה? זה מעניין אותך? מה באמת? זו סיבה? אישה חרדית לומדת בשביל עניין? בשביל להרחיב דעת? בשביל לדעת?

ולכאורה דווקא הרבה השתנה. נפתחו עוד ועוד מגמות בתוך הסמינרים, לגרפיקה ממוחשבת ולתכנות וכיוצא בזה. נפתחו מכללות חרדיות מופרדות מגדרית בהן תוכניות הלימוד מותאמות, והיו הרבה כנסים על שילוב חרדים באקדמיה. אז למה הצעד שלי עדיין מעורר תמיהה?

אז אם נתחיל בכותרת גם של הכנס הזה, "חרדים באקדמיה" – לדעתי מה שהוקם בשנים האחרונות בעקבות יוזמות המל"ג הוא עוד בתי ספר מקצועיים למבוגרים. לא אקדמיה. החרדים לא הלכו לאקדמיה. בטח לא החרדיות. הם לא פנו למוסדות להשכלה גבוהה שמטרתם להרבות ידע. לא היו יותר משרות בהוראה לנשים חרדיות. רצו שהגברים החרדים ישתלבו בשוק העבודה ולא משנה מה המחירים, אז בנו עוד ועוד בתי ספר מקצועיים, ויסלחו לי התוכניות המופרדות לחרדים במכללות ובאוניברסיטאות.

חשוב לי להדגיש שזה הקול הפרטי שלי. אני לא מייצגת כאן אף אחד ואף אחת. אני אישה חרדית, אקדמאית, פמיניסטית, ובאתי להשמיע את הקול שלי.

קול של אישה חרדית שרוצה שלא ימכרו לחברות ולחברים מהקהילה שלה "אקדמיה", אבל יתנו להם כיתות שבהם לא שואלים את כל השאלות, לא לומדים את כל החומרים, לא שומעים את כל הקולות.

קול של אישה חרדית שדואגת מאפליית מרצות. כיום מרצות חילוניות ובעתיד מרצות חרדיות. כי איפה בדיוק אני אלמד? נכנסתי בשערי האקדמיה מאוחר, אז הסבירות שתהייה לי משרה באוניברסיטת תל אביב נמוכה, ובמכללות החרדיות הרי יכולים לקחת גבר מרצה שילמד בכיתה עם קיר גבס בין שני החלקים, אז למה לטרוח להעסיק אישה שיכולה ללמד רק נשים?

> בניגוד למגמה העולמית, בישראל ככל שצעירים יותר משכילים פחות

אלו שכן זוכות ללמוד. ילדות בסמינר בירושלים בפתיחת שנת הלימודים. אילוסטרציה. (יונתן סינדל/פלאש90)

אישה חרדית לומדת בשביל עניין? בשביל להרחיב דעת? בשביל לדעת? ילדות בסמינר בירושלים בפתיחת שנת הלימודים. אילוסטרציה. (יונתן סינדל/פלאש90)

כשההפרדה הופכת לנורמה

קול של אישה חרדית שמוטרדת מכך שאימוץ התוכנית המגדרית רק יאיץ את ההפרדה המגדרית לנורמה בתחומי חיים אחרים בישראל. כי אם אי אפשר למחוק למען גברים חרדים נשים מהאקדמיה, אז ברור שבשביל האידאל שהם ימשיכו להשתלב בחברה הישראלית נמשיך למחוק ממנו עוד ועוד נשים. חרדיות כחילוניות. הדגל הראשוני שהרמתי היה של שילוב נשים במוקדי קבלת החלטות בישראל בכלל ובכנסת בפרט. מי שלא רואה קשר בין הכתם על הדמוקרטיה הישראלית בחיבוק מפלגות המדירות נשים חרדיות לבין הדרת הנשים שפושה בכל חלקה בחברה הישראלית, כדאי שילך לרופא עיניים. רופא עיניים כי בקרוב לא יהיו רופאות עיניים. ולא רופאות בכלל ולא שופטות. כי מדובר במדרון חלקלק, ואותו היגיון שמדיר מרצות ידיר רופאות ושופטות. לא מאמינים? הנה, נשים מהכנסת הוא כבר מדיר. ולא רק חרדיות אלא גם חילוניות, ומונע חקיקה שתחייב שיוויון של נשים בפרלמנט הישראלי. 2017? 2017 זה רק בקנדה ובצרפת. כאן תשע"ז: תהייה שנת עזרת גברים ועזרת נשים.

קול של אישה חרדית שרואה כיצד החריג והזמני הופכים לנורמה קבועה ונרחבת. קול של אישה חרדית שרואה שההפרדה היא בשום פנים ואופן לא שוויון, כי למרות הבטחות המל"ג, המלגות והתוכניות לנשים נמוכות משמעותית מאלה שזמינות לגברים.

קול של אישה חרדית שמצרה על השקר שזורים בעיני המל"ג כאילו אין דרך אחרת להשתלבות חרדים באקדמיה, ומסתירים מעיניהם את הכסף הגדול, מאד גדול, שמסתתר מאחורי כל המילים הללו ואת העובדה שהרבנים החרדיים מתנגדים גם למסגרות האלו, אז אם אפשר לצפצף על הרבנים ולהקים בתי ספר מקצועיים, אפשר גם לשלב חרדים באקדמיה בצורה אחרת.

קול של אישה חרדית שמאמינה שהדרך לשילוב אמיתי ולשותפות אמת בין חרדים וחילוניים עוברת במסגרות משותפות. שהלכה בדרך הזו ונשארה חרדית. קול של אישה חרדית שמאמינה בסולידריות בין מאבקים ולכן מחתה על כך שאין מזרחים בפאנל הזה ומבקשת להזכיר שוב ושוב נראות משנה מציאות. נראות של נשים.

קול של אישה חרדית שניסתה לייצר תוכנית לתואר שני באכסנייה הזו, אוניברסיטת תל אביב, באמצעות שיתוף-פעולה עם קרן גדולה ונציגים חרדיים מ"המיינסטרים" טרפדו את התוכנית והזהירו את הקרן מלשתף פעולה עם ארגון נבחרות שרוצות לקדם נשים לזירות השפעה, רחמנא ליצלן, ולא רק לספק להן בית ספר לתעסוקה.

כמו שכתב ד"ר פרסיקו, ההכרעות כבר נפלו. מדברים עכשיו על ההשלכות על עתיד האקדמיה בישראל. אז בואו נשמור על האקדמיה שלא תהפוך גם היא לבית ספר מקצועי.

אני כותבת עכשיו מאמר שכותרתו "כנסת היא לא בית כנסת – הרהורים על מקום חף מהדרת נשים". השדה שבחרתי הוא הכנסת, ולא יאמן שאפשר בכלל לחשוב על האקדמיה במונחים דומים, אבל בואו בערב הזה נחתור להותיר את האקדמיה לא נגועה בפשרות שמעוותות את מהותה כאקדמיה. בואו לא נקריב נשים למולך הרב תרבותיות. בואו נשמור על רוח ההשכלה הגבוהה – שכוללת לא רק ידע מקצועי, אלא גם מחשבה חופשית, שאלות נועזות ומרגיזות בכל נושא ותחום, ושוויון בין בני אדם, לומדים ומלמדים. בואו נשאיר מקום בו רוח ההשכלה הגבוהה נשמרת. מקום בו גם אני יכולה להשמיע קול. מקום אפשר ללמוד על מנת ללמוד על מנת  להשכיל על מנת לדעת. גם צרפתית. אפילו שאת לא רוצה להיות מורה לצרפתית.

אסתי רידר אינדורסקי, 44, היא דוקטורנטית למגדר ולימודי תרבות באוניברסיטת תל-אביב, ומנכ"לית משותפת של ארגון "נבחרות". הדברים נאמרו במסגרת כנס "חרדים באקדמיה ביחד או לחוד" במרכז צימבליסטה באוניברסיטת תל-אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf