newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות 2015: ניהול הסכסוך מכתיב את החיים הפוליטיים בישראל

ההתעקשות על המשך השליטה בשטחים מדרדרת את הביטחון האישי ומערערת את המערכת הפוליטית. מערכת הבחירות שנפתחת בימים אלה היא גם תוצאה של הכיבוש, גם כלי להנצחתו, וגם דרך לחמוק מדיון בסוגיות חברתיות

מאת:

דבר אחד ברור: הבחירות האלה (שוב) יתמקדו ביחסים בין יהודים לפלסטינים בין הירדן לים. לא בתקציב או בעוני, כי אף אחד באליטות השלטוניות לא רוצה שנעסוק בכלכלה. ברגע שריח הבחירות נישא באוויר עוברת כל תשומת הלב למגרש של הכיבוש ושל היחסים בין האזרחים בתוך ישראל.

ישראל ביתנו השיקה היום (שישי) רשמית את קמפיין הבחירות שלה, שרוב רובו מתרכז בבדלנות יהודית ובהנצחת העליונות היהודית בשליטה במדינה ובמשאביה. בין היתר פורס ליברמן את חזונו לגבי שליטה בתחושת הזהות של אזרחי ישראל, לא פחות. בנוסף לתוכניתו המוכרת ביחס לתושבי ואדי ערה, שפשוט יועברו בכפייה למדינה הפלסטינית בשרטוט מחודש של גבולות, גם כל מי ש"מרגיש" פלסטיני, אם הוא גר ביפו או בעכו למשל, ייקרא ויעודד על ידי המדינה לעזוב אותה ולקבל אזרחות פלסטינית במקום זו הישראלית. כך על פי ליברמן. איפה תהיה המדינה הפלסטינית שאליה ילך האזרח הישראלי-לשעבר? לא ברור. מבחינת ליברמן, המתנחל שגר בלב הגדה המערבית, כנראה שזה לא חשוב. כמו שאמר נתניהו רק לאחרונה, פשוט שילכו ל"שם".

לא רק ישראל ביתנו יוצאת למלחמה בזהות הפלסטינית של אזרחי ישראל. עושים זאת גם הבית היהודי והליכוד, הן עם חוק הלאום, והן עם התוכנית החדשה של יריב לוין למלחמה בטרור, שכוללת הרחבה משמעותית של מדיניות שלילת האזרחות והתושבות מפלסטינים, וגם הוראות דרקוניות כמו מעצר עד תום ההליכים לכל אדם שמניף את דגל פלסטין בהפגנה. במציאות בה כבר שנים ארוכות כמעט ואין הפגנה של פלסטינים אזרחי ישראל שבה דגל פלסטין לא מונף – האמירה כאן היא ברורה ומאיימת.

הקצנת העמדות הזו אופיינית לתחילת עונת הבחירות, וכמו שמציין הבוקר יוסי ורטר – זה המגרש הביתי של נתניהו. "אנחנו" (היהודים, הימין, נתניהו) נגד "הם" (הערבים, השמאל). כמובן שגם בקרב העבודה, יש עתיד והתנועה אין לאף אחד כוונה להבטיח שוויון מלא לפלסטינים אזרחי ישראל. הגישה שם היא פשוט "לא להשתין מהמקפצה". כמו שכתבה השבוע השרה מטעם העבודה לשעבר, יולי תמיר, ביחס לחוק הלאום: חשוב לשמור על עמימות, ויש דברים שהשתיקה יפה להם. או במלים אחרות: ממילא המדינה כולה מבוססת על נישול הפלסטינים, גזל קרקעות, מניעת תקציבים ותכנון, הריסות בתים ומה לא – אז למה להכריז על זה בקול רם?

> ברוכים הבאים לפתרון המדיני של הימין

יעלון, גנץ ונתניהו (קובי גדעון / לע"מ)

יעלון, גנץ ונתניהו (קובי גדעון / לע"מ)

שקט, מצביעים

במקביל למלחמה בפלסטינים בישראל מערכת הבחירות הקרובה היא גם תוצאה ושיקוף של מדיניות "ניהול הסכסוך" ובו זמנית גם שמן בגלגליה. שימור השליטה המלאה בשטחים, הישירה בגדה והעקיפה בעזה, מתחילה לגבות מישראל מחירים כבדים. מלחמות, שפעם היו עניין לפעם בעשור, הפכו לשגרה של פעם בשנתיים. הסכנות לאזרחים ישראלים בירושלים, ובמידה מסוימת במקומות אחרים ברחבי ישראל, מתרבות, והממשלה לא מציעה שום פתרון לנושא האחד שהיא לכאורה הייתה אמורה להתמחות בו: ביטחון.

במקביל הסיכונים ללחץ בינלאומי מתגברים ככל שעובר הזמן מאז חיסול המשא ומתן לשלום על ידי ממשלת נתניהו, משא ומתן שעצם קיומו הנצחי ללא תכלית היה מה שאפשר לאירופה ולארה"ב להמשיך לגבות את ישראל. בהעדרו, גם לשותפיה של ישראל קשה יותר לתמוך בה, האיחוד האירופי נערך לסדרה ראשונה של סנקציות, יותר גופים מאמצים אג'נדה של חרם משיכת השקעות, והאיום בהצטרפות של הרשות הפלסטינית לאמנת רומא נראה קרוב מתמיד.

ההליכה לבחירות נובעת בין היתר מחוסר האונים של הממשלה מול כל האיומים האלה, כשאין לה שום יכולת או נכונות לבחון חלופה לכיבוש – בין אם באמצעות מתן שוויון זכויות לפלסטינים ובין אם באמצעות קידום שתי מדינות – ובניגוד לרטוריקה המתלהמת של השרים ברור שצעדים נוספים של אלימות ודיכוי רק יחמירו את המצב ולא יובילו לשום פתרון.

בחירות, לעומת זאת, יוכלו לקנות לישראל עוד זמן. הרי ברור שמרגע שייקבע תאריך לבחירות יוכלו נתניהו, לפיד, לבני ואחרים לרוץ למדינות העולם ולבקש הפסקה של כל היוזמות נגד ישראל, כדי לא לדחוף את הציבור ימינה, לכאורה, שכן ממילא לא ניתן לשים סוף לכיבוש בזמן מערכת בחירות. לצד "שקט, איראן", "שקט, מלחמה בעזה", ו"שקט, דאעש" נקבל עכשיו גם את "שקט, בחירות".

כך ימשיך הכיבוש לערער ולטלטל את המערכת הפוליטית בישראל, שיתכן ולא תגיע ליציבות גם אחרי הבחירות, באופן שינמיך את המשילות והכוח של הממשלה, וישאיר את ניהול הכיבוש באופן בלעדי בידי פקידים וקציני צבא.

השמאל הוא האלטרנטיבה לעוני ולמלחמה

בתוך כל זה מערכת בחירות על ביטחון, טרור, זהות יהודית ועוד תהיה מערכת בחירות שבה העיסוק בסוגיות חברתיות – שהיה חייב להיות מרכזי בבחירות הקודמות אחרי קיץ 2011 – שוב נדחק לשוליים. שימו לב איך שהמשבר הקואליציוני הגדול על התקציב, זה שרק לפני שבוע-שבועיים תואר בתור העילה האפשרית להתפרקות הממשלה, נשכח לגמרי בימים האחרונים והוחלף בשורה של ריבים על ניסוחי חוק הלאום.

זהו סימן חשוב לבאות, שכן לאף אחד באליטה השלטונית של ישראל אין חלופה משמעותית למדיניות הניאו-ליברלית שמובילה את ישראל תחת ממשלות שונות כבר מאז סוף שנות השבעים, לרבות תחת העבודה. יתכן שלפיד יזדרז יותר להעלות את שכר המינימום עכשיו כתרגיל בחירות. יתכן שכחלון יכניס למשוואה את הסוגיות החברתיות ויגרוף קולות חברתיים בסגנון יש עתיד של 2012, אבל המערכה בכללותה תתרכז ביחסי יהודים ופלסטינים, כשההבדלים האמיתיים היחידים בין רוב המפלגות יהיו, כרגיל, רק בשאלה כמה כוח צריך להפעיל נגד הפלסטינים מבית ומחוץ.

במציאות כזאת, חובתו של השמאל בישראל – שביטויו הפרלמנטריים כיום הם בציר בין מרצ, חד"ש ובל"ד – לצאת לבחירות עם מסר שמשלב את האחדות היהודית-ערבית, הדרישה לסיום מיידי של המשטר הצבאי בשטחים וכינון שלום אמת, והאג'נדה החברתית של שוויון ומאבק למען העניים, העובדים ומעמד הביניים מול בעלי ההון. החלופות צריכות להיות ברורות: הימין כבר שנים מציע רק מלחמה, שנאה ועוני. דרך השמאל היא האלטרנטיבה.

> בוקר טוב שמאלנים, הגיע הזמן להתארגן לבחירות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf