תרבחו ותסעדו ותשכחו ותמחקו

משרתים בחצר המלכות של הימין הפשיסטי ועושים הון פוליטי מהמאבק המזרחי. בנימין ושרה נתניהו מתארחים במימונה בחדרה, 12 באפריל 2023 (צילום: רמי שלוש / פלאש 90)

כבר כתבתי בעבר על המימונה ועל התפקיד הנעדר שלנו, המוסלמים, בחגיגה הזו כיום. כבכל שנה, גם היום לבי נחמץ כאשר החמץ היהודי נשאר אצלי בבית, ואני ובני משפחתי לא ממלאים את התפקיד המקורי שלנו בחגיגות המימונה, וחבל שכך.

אנחנו, המוסלמים הפלסטינים, נמצאים פה, לא נעלמנו, אנחנו עדיין קונים את כל החמץ של היהודים בערב פסח ומחזירים אותו עם צאת החג. אם היינו חוגגים את המימונה המקורית, כמו במרוקו, היה אמור להיות לי תפקיד משמעותי בתור שכנה מוסלמית בשלנית כפייתית ומכורה לסוכר. לפי מקורות המנהג היפה הזה, הייתי אמורה לשמור על החמץ אצלי בבית ועם צאת החג להגיע לדלת השכנים היהודים חמושה בממתקים, במופלטות ושבקיות כדי לחגוג איתם את סיום הפסח. זה החג, וזה המנהג לפיו חוגגים המרוקאים את המימונה בכל העולם, עד היום. במקור, זה היה חג המציין חיים משותפים ושכנות טובה. רק פה בישראל זה התקלקל. איך לעזאזל האשכנזים האלו החליפו את המוסלמים בשולחן הסעודה? אנחנו הגויים נשארנו בחוץ. ולא רק בממונה, כנראה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

מה קרה לכם, היהודים הערבים, המרוקאים של דוד אמסלם, של אריה מכלוף דרעי ואמיר אוחנה, של רגב וביתן?

חשבתי שכולנו כבר חקרנו בספרי ההיסטוריה ובפרוטוקולים של בן גוריון, וכבר היינו אמורים לשים מאחורינו את מפעל ייבוא המזרחים עובדי הכפיים שהיו נחוצים להקמת המדינה, עבודה ערבית כחול לבן, 75 שנה מאז קום המדינה, שהקמתה גבתה קורבנות כה רבים על מזבח בית המקדש הציוני בשם מדרג הגזע.

אחרי שנים של הדרה ואפליה, של היעדר צדק חלוקתי של משאבי המדינה, שקיפחה את המזרחים ובו בזמן גייסה אותם למלחמה בפלסטינים בני המקום, שהיו הכי קרובים לשפה הערבית, לתרבות, למוזיקה ולמנהגים המקוריים שלהם, ההפרדה הזו כבר היתה אמורה להיות מאחורינו.

>> מרוקאים, שכחתם את המוסלמים במימונה

היום היינו אמורים, ערבים ויהודים, מזרחים ואשכנזים, רוסים ואתיופים, להיות עסוקים במלאכת התיקון כדי להפוך את מטחנת כור ההיתוך ולפתוח במפעל תיקון דמוקרטי מידי לטובת כלל האזרחים החולקים ערכים משותפים כמו שוויון, דמוקרטיה, שלום וצדק, גם לטובת האזרחים האשכנזים, בעלי הברית.

קשה לחשוב על מי שהחליפו היום את הפנתרים השחורים ואת תנועת השחרור המזרחית, שעוד מימי מרד ואדי סאליב ראתה ערך בשותפות עם האזרחים הערבים, משרתים בחצר המלכות של הימין הפשיסטי ועושים הון פוליטי מהמאבק המזרחי. אותו קומץ עבדי הבית שהפקיר את עבדי השדה לגורלם, את המזרחים שעדיין חיים בעוני ובהדרה גיאוגרפית, חברתית ותקציבית.

הקומץ הזה, שהמציא את הממלכה המדומיינת של ישראל השנייה והמליכו את עצמם על המזרחים, חמושים ברולקסים ובמכוניות פאר, משחק תפקיד חשוב בשימור הכוח בידיו של הימין המשיחי.

איך יהודי החצר האלו לקחו בשבי עדה מפוארת, עם מטען תרבותי יהודי-אסלאמי מזרחי, ים תיכוני, עשיר? התודעה ההיסטורית של מיליוני יהודי ארצות ערב הונדסה בידי הציונות הקולוניאלית עד כדי מחיקת השורשים והמורשת המזרחית, שהם ההיפוך הגמור מנבדלות והתבדלות, מעליונות יהודית ומגזענות.

חגיגות מימונה, 1970 (צילום: הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, CC-BY)

בפסח הזה, ובמיוחד כאשר חודש הרמדאן מתגלגל לו לקראת חג אל-פטר, אני שואלת את עצמי מה קרה למזרחים שקיבלו את פניהם של השכנים המוסלמים וחגגו יחד מימונה? האם הוריכם לא סיפרו לכם שאין חגיגות בלי השכנים הלא יהודים? שזה בעצם כל היופי והמסר של החג עתיר הקלוריות הזה? האם באמת כל מה שנותר ממנו הוא מופע מתנשא מצד האדונים האשכנזים שיום אחד בשנה מגיעים לדגדג את הכבוד המזרחי?

תודה לאל, חגיגות וסעודות בחודש רמדאן, לא חסרים בכפרים הערבים, מה שחסר זה סיורי רמדאן מודרכים למבקרים יהודים באום אל פחם, ברהט ובשפרעם. אני מוצאת מזור גדול ביוזמה המזרחית-אזרחית האלטרנטיבית, שמציגה חזון דמוקרטי המתנגד לתוכניות הממשלה הנוכחית, וחשוב מזה – אינה כמהה להחזיר "עטרה ליושנה", לאותו מאזן כוחות סדור ועתיק יומין, ל"דמוקרטיה של מגילת העצמאות". לחברים האלו אני כן יכולה להגיד בפה מלא "תרבחו ותסעדו", כי הם יתארחו אצלי ברמדאן ואני אתייצב אצלם בשמחה במימונה.