newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תלמידי בית הספר שנהרס במסאפר יטא לומדים בקרוואן מתקלף

חודש אחרי שהצבא הרס את בית הספר שלהם, חזרו הילדים ללמוד בתנאים לא תנאים, כשהקרוואן שמשמש להם בית ספר הופך בשבתות למרפאה. "בגג יש חורים שמהם דולפים מי גשם, הדלת של השירותים היא חתיכת וילון, זה לא מאפשר להתרכז", אומר המנהל

מאת:

חודש אחרי שחיילים הרסו את בית הספר שלהם, חזרו הילדים בכפר ח'ירבת א-ספאיי, בני שש עד עשר, ללמוד בקרוואן מתקלף וקטן, שמוצב בקצה היישוב מזה שנים. 12 תלמידים, בכיתות א'-ג', מצטופפים בפנים בימות השבוע. בימי שבת, הקרוואן המאפיר משמש כמרפאה.

כמו בכל כפרי מסאפר יטא, הצבא אוסר על התושבים לבנות, והם מנסים לנצל את המעט שיש: משפחות שלמות גרות במערה צפופה אחת, וקרוואן הוא גם בית ספר וגם מרפאה.

"מאז שהרסו לנו את בית הספר אנחנו חייבים לרכז את כל הכיתות יחד, בחלל אחד, בקרוואן", אמר מנהל בית הספר, עיסא מחאמרה, ל"שיחה מקומית". "לפעמים המורים מלמדים אותם בחוץ, אבל בגלל מזג האוויר הקיצוני, חם או קר וגשום, זה לא מתאפשר תמיד".

"זה לא רק הגודל של הקרוואן, זה בעיקר שהמקום עצמו לא מתאים להיות בית ספר", אמר המנהל. "בגג יש חורים שמהם דולפים מי גשם, הדלת של השירותים היא מעין חתיכת וילון, ואין חדר למורים. התנאים הלא נורמליים האלו גורמים לתלמידים לאבד ריכוז".

המורים מגיעים מיטא הסמוכה, ומקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית, שמספקת שירותי חינוך גם לפלסטינים בשטחי C.

בית הספר שהצבא הרס בחודש שעבר נבנה השנה כדי לאפשר תנאי חינוך נורמליים לילדים בכפר, וכלל כיתות לתלמידים מא' ועד ח'. כמו מרבית מקרי ההרס בסביבה, בית הספר הוחרב כי הצבא מסרב להנפיק היתרי בנייה לפלסטינים. הוא נבנה באזור שהוכרז שטח האש 918, על אדמות כפרי מסאפר יטא, כדי למנוע מתושבים ערבים להתקיים באזור. כמו כל שטחי האש בגדה, גם מטרת ההכרזה הזאת היתה פוליטית – לייעד את האדמה להתנחלות יהודית, כך לפי מסמכים שאותרו בארכיון המדינה.

בח'ירבת א-ספאיי, הילדים הבוגרים יותר הולכים מדי בוקר ברגל לבית ספר אחר – התיכון היחיד במסאפר יטא – שנמצא כשלושה קילומטרים משם, בכפר פחית. הם צועדים יחד כקבוצה, בדרך מסוכנת, שכולה עוברת בשטח האש, שבו הצבא החל להגביר את קצב אימוניו מאז מאי, כחלק ממאמצי המדינה לגרש את התושבים.

לביסאן, ילידת ח'ירבת א-ספאיי ותלמידת י"ב, יש חלום: להיות רופאה. זו שנת הבגרויות, ומדי יום היא עושה את הדרך המסוכנת הזאת לכפר פחית. גם בית הספר הזה בסכנת הריסה, וביסאן דואגת שזה יפגע בסיכוי שלה לצלוח את הבגרויות.

"הדרך קשה, מלאה בורות וחיות מסוכנות, ומאז שהכיבוש מתאמן בשטח, חיילים משאירים מאחור כל מיני חפצים משונים, ואנחנו מתרחקים מהם", מספרת ביסאן. "אם אנחנו נוסעים במכונית, חיילים עוצרים אותנו, ועושים לנו חיפושים במשך זמן ממושך. לפעמים המכונית מתקלקלת. כל זה גורם לנו לפספס שיעורים ומבחנים. כשסוף סוף מגיעים לבית ספר, קשה לשבת בשיעור ולהתרכז כשאני יודעת שגם אותו אולי יהרסו".

ערימת הריסות גדולה נותרה בגבעה שבה עמד בית הספר בספאיי. למחרת החורבן, הציבו שם תושבים שני אוהלים, שיהיו כיתות לילדי הכפר, אך כבעבר, הצבא חזר למקום והחריב גם אותם. הרס בית הספר בוצע לאחר שבמאי פסקו שופטי בג"ץ כי לצבא מותר לגרש לצמיתות את תושביהם של שמונה מכפרי מסאפר יטא בשטח האש. זו הפעם הראשונה שבית ספר נהרס במסאפר יטא, וילדים מבוהלים מגורשים מכיתות לימוד בידי חיילים חמושים.

כל בתי הספר באזור – בארבעת הכפרים ג'ינבה, פחית, חלת א-דבע, ואל-מג'אז – בסכנת הריסה. יוסף עוד, תושב המקום, סבור שזה כלי אכזרי במיוחד לגירוש. כאשר הורסים למשפחה מקומית את הבית, רבות מהן חוזרות לגור במערות, אופן המגורים המסורתי, או מציבות אוהל באדמה. אך כאשר מונעים מהילדים חינוך ומחריבים כיתות של בית ספר, אין תמיד תחליף לפגיעה הזאת.

"כדי ללמוד, ילדים צריכים להתרכז", אמר יוסף. "איך אפשר להתרכז במערה או באוהל?"

סועאד עוד, בת 13, אמרה שעזבה את הלימודים לפני חודש, אחרי שהצבא הרס את בית הספר בכפר. "לא חשבנו שדבר כזה יקרה". מאז היא עוזרת להוריה עם מטלות הבית. "אני לא יכולה ללכת כל בוקר לבית ספר בפחית, זה קשה לי מדי".

"כשאני הייתי ילד, לא היה בית ספר, והשכלה היתה חלום שלא הצלחתי להגשים", אמר יוסף. "אבל הבן שלי בכיתה א', בתחילת הדרך הלימודית שלו. אני רוצה לפצות על החסך הזה שלי, אני רוצה שבני יהיה משכיל. זאת הסיבה שבנינו יחד את בית הספר בספאיי, שבע כיתות לימוד. אבל הם הרסו את הכל".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

לא רק את תפיסת הגאולה הנחיל הרצי"ה לממשיכי דרכו העכשוויים, אלא גם, ואולי בעיקר, את טשטוש הגבולות המוסריים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מבקר באוהל משפחות שכולות בירושלים, 3 ביוני 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מעבר לטוב ולרע

התיאולוגיה של הרב צבי יהודה הכהן קוק טשטשה באופן רדיקלי את הגבולות בין חילול השם לקידוש השם, בין שואה לתקומה, בין טוב לרע. עכשיו תלמידיו נמצאים בשיא כוחם ומיישמים את הטשטוש בשטח. תיקון מאוחר לליל שבועות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf