"תוצר לוואי" ידוע מראש: הגז שהרג חטופים ואנשי חמאס במנהרות

הצבא אישר "נזק אגבי" של עד 300 איש לבכירי חמאס, אבל בחלק המקרים הבכיר כלל לא נפגע. הפצצה בעזה, ב-9 באוקטובר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

השיטה של מערכת הביטחון לפגוע בבכירי חמאס ששהו במנהרות בעזה במלחמה התבססה על הפגזה מסיבית מהאוויר של רובעי מגורים ברדיוסים רחבים, וזאת כדי "לפצות" על הקושי להשיג מודיעין לגבי מיקום מדויק של היעד במנהרה. השיטה כללה "מחיקת רובעי מגורים" שלמים, לעיתים בכפוף לאישור להרוג "מספר תלת ספרתי" של אזרחים פלסטינים "בלתי מעורבים" בכל פעם; ביצוע תקיפות מסוכנות שהרגו חטופים, חרף חשש של קצינים בזמן אמת; ובכמה מקרים הישענות על גז רעיל כאמצעי הרג. כך עולה מתחקיר "שיחה מקומית" ומגזין 972+, המבוסס על שיחות עם 15 קצינים בצה"ל ובשב"כ שעסקו בתקיפות סיכול במנהרות.

>> התחקירים שהראו: פשעי ישראל בעזה נעשו מבחירה

תא"ל במילואים גיא חזות שחזר בראיון עם "שיחה מקומית" את הרגע שבו הצבא גילה במקרה, אגב הפצצה של מנהרה בעוטף עזה ב-2017, שאפשר להרוג במנהרות לוחמי אויב גם בלי לפגוע בהם ישירות ובלי לדעת בדיוק איפה הם, באמצעות גז קטלני המשתחרר כתוצר לוואי של פצצות חודרות בונקרים.

"הגזים נשארים מתחת לאדמה, ואז אנשים נחנקים", הוא אמר, "זה היה רגע הפיצוח. (הבנו) שאנחנו למעשה יכולים לפגוע במי שנמצא בתת-קרקע באמצעות פצצות חודרות בונקרים של חיל האוויר, שבפועל, גם אם הן לא הורסות את המנהרה, הן מפזרות המון גזים שלמעשה מייצרים מצב שכל מי שנמצא במנהרה נהרג. ואז המנהרה הופכת למלכודת מוות".

ההסתמכות על גז מסוג פחמן חד-חמצני ו"הפצצות רוחביות" במלחמה הנוכחית בוצעו כי "לאתר יעד במנהרה זה דבר קשה", כך הסביר ל"שיחה מקומית" מקור מודיעיני, שליווה במלחמה כמה תקיפות סיכול במנהרות, "ולכן אתה תוקף ברדיוס. אבל הרדיוס היה מוגזם. פתאום אתה רואה איך בן אדם בצה"ל באמת מתנהג בסיטואציה שיש לו הזדמנות להוריד רובע מגורים שלם, והוא מוריד אותו". המקור אמר שניתן לאתר "רדיוס כללי" שבו מוערך כי נמצא היעד, אך קשה לצמצם אותו לנ"צ מדויק וספציפי כמו בתקיפות מעל הקרקע.

העובדה שאנשי חמאס, וגם חטופים ישראלים, מתו מחנק מגז במנהרות במהלך המלחמה – ידועה. לפחות שלושה בני ערובה ישראלים מתו כך, וגם מספר לא ידוע של פלסטינים, ביניהם בכירים בחמאס. אולם תחקיר "שיחה מקומית" חושף כי מדובר בשיטת הרג שנוסתה לראשונה בצבא במבצע שומר חומות ב-2021 וגם במלחמה הנוכחית בעזה; כי בחיל האוויר ערכו מחקר כימי-פיזיקלי סביב "אפקט הגז"; וכי בצבא היתה מודעות לכך שמדובר באמצעי הרג בעייתי, שהשימוש בו מעלה שאלות מוסריות נוקבות. "בדיון כולם לקחו את זה בכובד ראש, את זה שהגז הוא מה שהורג", אמר מקור בפיקוד הדרום שהשתתף בדיון על אפקט הגז שהוביל אלוף פיקוד הדרום בשעתו, אליעזר טולדנו, "הם פחדו שתדמיתית זה יעשה הרבה נזק".

בדובר צה"ל הכחישו בעבר וממשיכים להכחיש את הטענות האלה. "צה"ל עושה שימוש באמצעי לחימה חוקיים בלבד, בהתאם לדין הבינלאומי. צה"ל לא משתמש, ולא השתמש בעבר, בתוצרי לוואי מזיקים של תקיפות בפצצות סטנדרטיות לצורך פגיעה באנשים ולא קיימות בצה"ל שיטות כלשהן מסוג זה. הטענות שהוצגו לנו בעניין זה משוללות יסוד", נאמר בתגובה שנשלחה ל"שיחה מקומית".

"הגזים נשארים מתחת לאדמה, ואז אנשים נחנקים". פעיל של הג'יהאד האסלאמי במנהרה באיזור בית חאנון, במאי 2022 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

כל המקורות הצבאיים שהתראיינו לתחקיר, גם אלו שהשמיעו ביקורת חריפה על המדיניות הישראלית, אמרו שחמאס תיכנן את תשתיות המנהור לבכירים בעזה כך שינהלו את המלחמה מתחת לאזורים מאוכלסים בצפיפות או בקרבתם. דובר בחמאס מסר בתגובה ל-972+ ושיחה מקומית כי הטענות האלה "מופרכות לחלוטין" וטען כי בכירי חמאס כמו יחיא סינוואר ואחרים שהו ונהרגו מעל לקרקע.

אולם מומחים לדין בינלאומי מדגישים כי הפרת הדין על ידי צד אחד – ניהול לחימה מתוך אוכלוסייה אזרחית, איננה מצדיקה או מאפשרת את הפרתו על ידי צד שני – תקיפות בלתי מידתיות שמובילות להרג של מאות אנשים. "תחשוב שכדי להגיע לבור בתל אביב, מפגיזים את השכונות שמסביב לקריה, כי לא יודעים עד איפה מגיע התת-קרקע של הקריה, לא יודעים בדיוק איפה היעד, ורוצים לוודא שהוא נהרג. אז מפגיזים את כל רחוב דובנוב ושאול המלך? אף אחד לא היה מקבל את זה", אמר עורך הדין מיכאל ספרד, מומחה לזכויות אדם.

התחקיר מעלה כי השימוש בגז ככלי הרג במנהרות נבע מצד אחד מהלהיטות בצבא לפגוע בבכירים בחמאס, מרמת מג"ד ומעלה, גם כאמור במחיר של הרג מאות פלסטינים בלתי מעורבים ובמחיר של סיכון חיי חטופים; ומצד שני מהמודיעין החלקי שהיה בידי הצבא לגבי המיקום המדויק שבו נמצאו אותם בכירים. גם העובדה שהמנהרות נחפרו מתחת לשכונות מגורים הקשתה על האפשרות לפגוע באופן מדויק בבכירים.

מלבד הסתמכות על גז שיכול להתפשט לטווחים ארוכים ולהרוג את כל מי שבמנהרה – במקרה אחד לפחות ידוע שאנשי חמאס ואולי גם חטופים מתו מחנק מגז במרחק של 120 עד 200 מטר מהנקודה שבה הוטלו הפצצות – השיטה כללה גם ניסיון להקריס את המנהרה ולכלוא את היעד בתוכה. מקורות סיפרו כי לעיתים הופצצו גם כלי רכב שברחו מאתר התקיפה, ללא מידע מודיעיני קונקרטי לגבי מי הנוסעים בהם, אלא מתוך מחשבה כללית שיש סיכוי שנוסע בהן בכיר שמנסה לברוח.

נוסף על כך, התחקיר חושף כי תקיפות "רוחביות" אלו נגד בכירים במנהרות, שהיו הקטלניות ביותר במלחמה, נעשו תוך עדכון הצד האמריקאי בזמן אמת לגבי אישורי "הנזק האגבי" שהתקבלו בצבא להרוג מאות פלסטינים עבור תקיפה בודדת. כתוצאה מהיעדר המודיעין המדויק, לפחות בשלוש תקיפות גדולות כאלו – ואולי יותר – היעד של התקיפה לא נהרג.

שלושה חטופים ישראלים – ניק בייזר, רון שרמן ואיליה טולדנו – מתו בוודאות כתוצאה מחנק בגז במהלך הפצצה ב-10 בנובמבר 2023, שכוונה לפגוע במנהרה שבה שהה אחמד ע'נדור, מח"ט צפון הרצועה בחמאס. אולם בניגוד לתחקיר שפרסם הצבא ולמה שנאמר למשפחות כאילו בצבא לא היה ידוע שבקרבתו של ע'נדור נמצאו חטופים, שלושה מקורות עם ידע לגבי התקיפה הזו אמרו ל"שיחה מקומית" כי היא הובלה על ידי השב"כ, ואושרה למרות אינדיקציות מודיעיניות "עמומות" על כך שבסביבת ע'נדור עלולים להימצא חטופים.

פרק 1: "להפוך את המנהרות למלכודת מוות"

התחיל מהפצצה מקרית. מטוס של חיל האוויר מעל בסיס צבאי בישראל, במרץ 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

"אפקט הגז" התגלה במקרה, באוקטובר 2017. תת-אלוף חזות פיקד בשנים אלו על אוגדה בפיקוד הדרום והוא שחזר בשיחה עם "שיחה מקומית" את רצף האירועים. שלושה מקורות נוספים בצבא אישרו את התיאור של חזות.

לפי חזות, הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, שהה בחו"ל, ולכן ביקש מהסגן שלו, אביב כוכבי, לטפל בבעיה שהטרידה מאוד את הפיקוד: הג'יהאד האסלאמי חפר מנהרה שחדרה לתוך שטח ישראל, והקצה שלה נמצא כשני קילומטרים מקיבוץ כיסופים. כוכבי ביקש מחיל האוויר להפציץ את המנהרה באמצעות פצצה חודרת בונקרים, אבל לא להרוג יותר מחמישה פעילי ג'יהאד כדי למנוע הסלמה מיותרת בעזה.

אבל אז קרה משהו מפתיע. "למרות שירינו את הפצצות בשטחנו, כל מי שהיה במנהרה [בתוך עזה] נהרג", סיפר חזות. "נכנסו עוד 12 אנשי חילוץ [של הג'יהאד], אחרי הפיצוץ, ונהרגו כי הם מתו מחנק. גם מי שהיה עם מסיכות מת", חזות אמר. הגז הרעיל נשאר במנהרה במשך ימים, הוא הסביר. לפי חזות, זה היה, כאמור, "רגע הפיצוח" שבו התברר שפצצות חודרות בונקרים המתפוצצות בתוך מנהרה מפזרות גזים כתוצר לוואי, שהופכים את המנהרה ל"מלכודת מוות".

בחיל האוויר נערך לאחר מכן מחקר פיזיקלי בנוגע לאפקט הגז. "אני זוכר את הדיסקליימר שעשו לנו לפנֵי, שיש פה עניין מאוד רגיש של מוות מגזים", אמר מקור בחיל האוויר. לפי המקור, קשה היה לדעת במדויק מה יהיה טווח ההרג של התפשטות הגז. "יש פה עניין של הסתברויות", אמר המקור, "זה לא דיכוטומי (ש)עד הרדיוס הזה כולם מתים ועד הרדיוס הזה לא. יש רדיוס של סיכוי גבוה, וסיכוי בינוני, וסיכוי נמוך למות מהגז".

מקורות במערכת הביטחון אמרו שיתרון נוסף של השימוש באפקט הלוואי של שחרור גז בתת-קרקע הוא האפשרות "לחסוך בכסף", משום שאין הכרח לפגוע נקודתית ביעדים בתוך מנהרה, עניין קשה לביצוע.

"הבהירו לנו שהדבר הזה הוא מאוד רגיש, עצם העניין שבכלל יש את האפקט הזה", אמר המקור בחיל האוויר. "הבינו שהתקיפות התת-קרקעיות האלה יכולות להרוג אנשים לא רק מאפקט הפיצוץ עצמו, אלא מאפקט הגזים הרעילים שנוצרים כתוצאה מזה שהפיצוץ כלוא במכלול שאין בו אוויר".

"ברגע שחמאס ייכנס למנהרות, הם ימותו. הגזים יהרגו אותם". תא"ל גיא חזות מגיע לעדות במשפטו של אלאור עזריה, בינואר 2017 (צילום: רוני אלימה / פלאש90)

גז הפחמן החד-חמצני שהשתחרר בתקיפות מכונה גם "הרוצח השקט", מפני שאין לו צבע, ריח או טעם, והוא נחשב לקטלני במיוחד עבור בני אדם. מדי שנה כ-30 אלף איש מתים משאיפתו כתוצאה מבעירת תנורים, מנועים וכבשנים פגומים בחללים סגורים עם מעט חמצן. גורמים בצבא הדגישו באוזני "שיחה מקומית" שלא היתה כוונה להשתמש ב"תוצר הלוואי" הרעיל כדי להרוג אנשים חפים מפשע אלא רק אנשי חמאס, "שהתכוונו להילחם בצה"ל".

חזות, כמו גורמים אחרים במערכת הביטחון, הדגיש כי הפצצה עצמה היא "נשק קונבנציונלי", שכן פחמן חד-חמצני הוא תוצר לוואי של פצצות רגילות, והיא לא מכילה ראש נפץ המפיץ חומר כימי או ביולוגי. "הגזים, אין להם לאן לברוח", הסביר חזות. "הם נשארים מתחת לאדמה ואז אנשים נחנקים. זה נשק רגיל. רק האפקט שלו הוא אחר מתחת לאדמה. הפצצות הופכות ליותר קטלניות".

אולם שרה הריסון, חוקרת בכירה ב"קבוצת המשבר הבינלאומית" שעבדה בעבר כמשפטנית בפנטגון וייעצה למשרד הבטחון האמריקאי, מבהירה ששימוש בפחמן חד-חמצני כנשק הוא בלתי חוקי לפי החוק הבינלאומי המנהגי. בעוד השימוש בפצצות חודרות בונקרים אינו בלתי חוקי כשלעצמו, "אם הכוונה היא אך ורק להשתמש בנשק קונבנציונלי כמכשיר להפצה של מה שבאופן אחר הוא נשק כימי, זה יהיה, בעיני, שימוש לא חוקי", אמרה הריסון ל"שיחה מקומית". "קיימים הרבה כלי נשק חוקיים, שאפשר להשתמש בהם באופן לא חוקי".

חזות ומקורות נוספים סיפרו שמבצע "מכת ברק" – ההפצצה המסיבית של המנהרות של חמאס, מה שכונה ה"מטרו", במהלך מבצע "שומר חומות" במאי 2021 – היתה הפעם הראשונה שבה היה ניסיון לתקוף באמצעות פצצות חודרות בונקרים במטרה להביא למוות המוני של פעילי אויב באמצעות חנק מגז. "יש לי כלי שגיליתי במקרה, הפצצות חודרות הבונקרים שיש לחיל האוויר", סיפר חזות בראיון ל"ישראל היום". "ברגע שחמאס ייכנס למנהרות, הם ימותו. הגזים פשוט יהרגו אותם. אני אגרום להם להישאר שם, ואז אני אפיל עליהם מכה של 460 פצצות חודרות בונקר במקביל. זה היה אמור לחסל בין 500 ל-800 פעילים".

מקור בחיל האוויר סיפר כי לקראת מבצע "מכת ברק" עלו חששות בקרב דרגים מקצועיים בחיל מכך ששימוש מסיבי בעשרות פצצות חודרות בונקרים, שמתפוצצות מתחת לאדמה, יוביל גם להפלתם של בניינים שלמים על יושביהם. "היה ניסיון לשקף מקצועית לדרג הפיקודי שהדבר הזה הוא מסוכן, שבניינים אולי יקרסו, שאנחנו לא יודעים מה עלול לקרות", אמר המקור, "ובכל זאת הלכו על הדבר הזה".

תחזיות אלו אכן התממשו במבצע שיצא לפועל ב-16 במאי 2021. ההתקפה על המנהרות של חמאס בשכונת רימאל הובילה לכך שבנייני מגורים מלאים במשפחות קרסו ו-44 אזרחים פלסטינים נהרגו.

היו בצבא מי שחששו שההפצצות ב"שומר חומות" יביאו לקריסת בניינים. זה מה שקרה. בניין שקרס בשכונת רימאל בעזה, במאי 2021 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

חזות סיפר כי הרעיון היה לגרום לחמאס לחשוב שהצבא עומד לפלוש לעזה, ובכך להביא את אנשיו לברוח למנהרות, שם הם היו אמורים למות גם מאדי הגז וההדף שיתפזרו במנהרות לאחר שהן יופצצו בפצצות חודרות בונקרים. אולם למרות העובדה שתרגיל ההטעיה לא הצליח ופעילי חמאס לא ירדו למנהרות, הצבא בכל זאת יצא להפצצות.

תקיפות אלו זיעזעו כמה אנשים בחיל האוויר ובפיקוד הדרום, משום שלדבריהם לא היה להן היגיון צבאי, לאחר שהתברר שאנשי החמאס לא ירדו למנהרות. "בשלב מסוים הם (הצבא) הבינו ש(החמאס) עלו עליהם. ואמרו טוב, בואו פשוט נפוצץ את הכל. נייצר הרס", אמר מקור בצבא, "לא היתה קבלת החלטות הגיונית. זה לא הרגיש שהיתה מטרה. זה הרגיש שהיה ניסיון להפגין כוח".

גם חזות אמר שמבצע "מכת ברק" אושר כתוצאה מלחץ פוליטי. "דרג מדיני הפעיל לחץ על הדרג הצבאי: אנחנו רוצים הישג התקפי משמעותי. [כי] ניסו להרוג את דף, הסיכול שלו נכשל", הוא אמר. מקור בפיקוד הדרום הסביר שהמבצע קרה כחודשיים אחרי הבחירות בישראל ב-2021, על רקע הניסיון להקים ממשלה שתחליף את נתניהו, ולכן הדרג המדיני הפעיל לחץ להאריך אותה, באופן שאולי מזכיר את המתרחש היום.

עדות לכך שחמאס היה מודע לכך שההפצצות גורמות לפיזור גזים רעילים עולה גם מדיווח בעיתון הסעודי "אל-שרק אל-אווסט" מאוגוסט 2024, שתיאר את תוצאות ההפצצה שהרגה את בכיר חמאס רוחי מושתהא בעזה. לפי התיאור, ארבעה אנשי חמאס, שירדו למנהרה כדי לנסות לחלץ את מושתהא והאנשים שהיו איתו, מתו "כתוצאה מהרעלים הרבים הנובעים מהטילים שישראל משתמשת בהם". גם מושתהא עצמו, לפי הדיווח, מת מחנק מגז.

חמאס, מצידו, מיגן עוד יותר את המנהרות מפני איום הגז לאחר המבצע ב-2021. "חמאס הפיק לקחים מ'שומר חומות'", אמר חזות. "הוא רכש 1,300 דלתות הדף, ופיזר אותם במנהרות, הוא עשה מלא פתחי אוורור, כדי שהגזים יתנדפו, וגם בנה בתוך המנהרות שיטות חפירה חדשות של פיתולים". לדבריו, הפיתולים במנהרות הובילו לכך ש"הגזים נכלאים במעקף ולא ממשיכים הלאה".

דובר בחמאס אישר ל-972+ ושיחה מקומית כי הארגון "נקט אמצעים להגן על אנשיו במנהרות מפני הגזים שהצבא הישראלי שלח במהלך ההתקפות שלו".

מקור מודיעיני שעסק גם בזירה הלבנונית וגם בזירה הפלסטינית אמר ל"שיחה מקומית" כי ההבנה במערכת הביטחון היא שגם מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה מת כנראה כתוצאה מחנק, אבל בעזה השימוש בתוצר לוואי של הגז נעשה כחלק משיטה, בניגוד ללבנון. "עם נסראללה, הפילו עשרות פצצות, אבל בצה"ל קיוו ותיכננו שאחת מהם תתפוצץ ותהרוג אותו ישירות בבונקר, המטרה לא היתה [להרוג אותו] בגז", אמר המקור, "לעומת זאת, בעזה, תוקפים מנהרה, ואתה לא יודע בדיוק איפה הבכיר נמצא במנהרה, ולכן אתה תוקף במספר אזורים במנהרה. ואז יש פוטנציאל להרג הבכיר בחנק".

שיטת החנק בגז במלחמה הנוכחית עלתה בתיאורו של הפרשן הצבאי של חדשות 12, ניר דבורי, את ההפצצה שהרגה את בכיר חמאס מרוואן עיסא במחנה הפליטים נוסייראת במרץ 2024. "בחיל האוויר השתמשו לשם תקיפת המתחם התת-קרקעי בפצצות חודרות בונקרים, וגם בפצצות כבדות במיוחד", כתב דבורי בהתבסס על מקורות צבאיים. "הסיבה להפצצה הכבדה ולפיצוצי המשנה היא על מנת לוודא שמי שלא נהרג מהפיצוץ עצמו או מקריסת המנהרה, ימות מחנק או משאיפת חומרים מסוכנים".

מקור ביטחוני אמר כי תיעוד של ההפצצה שהביאה למותו של עיסא, שדובר צה"ל הפיץ לאחרונה, מלמדת על שימוש בלפחות 10 פצצות ברדיוס רחב במה שנראה כמו דוגמה טיפוסית לסוג כזה של שיטת הרג.

פרק 2: להרוג חטופים

אבל, כאמור, לא רק בכירי חמאס מתו מגז. ב-10 בנובמבר 2023 הפציץ הצבא את המנהרה שבה נמצא מפקד חטיבת צפון הרצועה אחמד ע'נדור. בהתקפה נהרגו גם שלושה חטופים ישראלים – רון שרמן, ניק בייזר ואיליה טולדנו. בדצמבר 2023 גופותיהם חולצו והובאו לישראל.

לאימו של רון שרמן, מעיין, נמסר בהתחלה שבנה נרצח על ידי החמאס. אולם מאוחר יותר נאמר לה שבנה – שגופתו נמצאה שלמה, ללא סימני ירי – נהרג כתוצאה מהרעלת פחמן חד-חמצני עקב הפצצת חיל האוויר.

עשרה חודשים לאחר מותו של בנה, זומנה קטיה בייזר, אמו של ניק שנמצא מת לצדו של שרמן, לפגישה עם בכיר באמ"ן ומפקד בחיל האוויר שהיה אחראי על התקיפה. הבכירים אמרו לה שהצבא לא ידע שיש במקום חטופים, ושבנה נהרג מפצצת חיל האוויר ששיחררה גז רעיל. "הם אמרו שהנשק מהסוג הזה משחרר גזים", סיפרה בייזר ל"שיחה מקומית". "שאלתי איזה גזים, והם ידעו להגיד ישר שזה נשק קונבנציונלי, לא משהו שאסור לשימוש". לדבריה, נאמר לה בשיחה שהשימוש בגז היה מודע כי זו הדרך היחידה "להגיע למישהו שנמצא בתוך המנהרה".

שרמן סיפרה ל"המקום הכי חם בגיהנום", שמתאם השבויים והנעדרים בצבא, אלוף במילואים ניצן אלון, אמר לה כי "הפצצות הן קונבנציונליות, אבל יש להן באמת איזשהו נזק משני, שהן גורמות לשחרור של גזים רעילים כתוצאה מתגובה כימית וזאת סיבת המוות. הוא גם התנצל. הוא אמר 'סליחה, לא ידעתי שהם היו שם'".

בייזר אמרה שאחרי שהבינה כיצד מת בנה, היא דלתה כל פרט על חנק מפחמן חד-חמצני. "קראתי המון מאמרים, כמה זמן עד שבן אדם מת ומה הוא חש", היא סיפרה, "רציתי לדעת, הרגעים האחרונים, עד כמה קשה היה לבן שלי".

בהתחלה נאמר להורים שבנם, רון שרמן, נרצח על ידי חמאס. הלווייתו של רון שרמן, בדצמבר 2023 (צילום: פלאש90)

תשעה ימים לפני ההתקפה שהרגה את בנה, ב-1 בנובמבר 2023, קיבלה מעיין שרמן הודעת ווטסאפ מקצין השו"ן (שבויים ונעדרים) שליווה את משפחתה, ובה פלייר שחמאס הפיץ, תחת כותרת באדום בוהק: "מסר לעם הישראלי". בתמונה נראה בנה רון מבוהל, ידיו מורמות, ועם כיתוב בעברית ובערבית: "בניכם מוחזקים בשבי ההתנגדות" ו"הפצצת מנהיגי חמאס תשפיע על גורלם". הקצין כתב למעיין, בהודעה ש"שיחה מקומית" ראתה, שמדובר ב"לוחמה פסיכולוגית" בלבד וש"אין שום שינוי מבחינת צה"ל… הנחת העבודה היא שרון בחיים".

היום שרמן רואה בפלייר עוד הוכחה לכך שבצבא סיכנו במודע את חייו של בנה. "ההתעלמות מהפלייר היא לא הגיונית", היא אמרה. "אמרו לי לשתוק כשקיבלתי את הפלייר. אמרו לי לא לדבר על זה".

אבל ל"שיחה מקומית" נודע שטענת הצבא, שלפיה לא היה מידע מודיעיני שהשלושה נמצאים בקרבתו של ע'נדור, אינה מדויקת. שלושה מקורות ביטחוניים עם ידע לגבי הליך תכנון התקיפה על ע'נדור אמרו ל"שיחה מקומית" שבאגף המבצעים בשב"כ, שהוביל את התקיפה, עלה מידע מודיעיני עמום שניתן היה לפרש אותו ככזה המעיד שיש במקום חטופים בסבירות בינונית.

"הובילו את התקיפה של ע'נדור שני מילואמניקים, והם עבדו בצורה איכותית ומרשימה, אבל הם לא ידעו אם יש שם חטופים", אמר מקור ביטחוני עם ידע לגבי התקיפה. "היתה אינדיקציה כלשהי להימצאות גופה של חטוף, או חטוף [בחיים], ולא ידעו איך לפרש אותה, כי עלו ידיעות עמומות", הוסיף המקור. "לא ידעו אם זה חטוף חי או מת, ואם חי, גם לא היה ברור אם הוא במתחם הזה או אחר. וגם לא שאלנו יותר מדי שאלות. כל אחד מבין את הלחץ הזה שיש [לתקוף]".

מקור ביטחוני שני אישר את הדברים. "הכשל היה שחשבו שהם גופות. שהם מתים", הוא אמר. "יכול להיות שאם [ע'נדור] היה דמות פחות קריטית בלחימה, היו מתנהלים אחרת".

"היה אמוק להוריד את ע'נדור", הסביר מקור ביטחוני שלישי שהכיר את התקיפה, "היה תמרון בצפון הרצועה ומאוד רצו להוריד אותו. חוקרי יעדים הם כמו אנשי מכירות. כמו שיווק. ככה הם מתפקדים. הם רוצים שיפציצו את המטרה שהם הפלילו".

ולא מדובר בטעות מקרית. שישה מקורות מודיעיניים תיארו ל"שיחה מקומית" תקיפות סיכול נגד פעילי חמאס בתת-קרקע שאושרו, כמו זו של ע'נדור, אף שהיתה סבירוּת מסוימת לכך שהן מסכנות את חיי החטופים. לדבריהם, הסכנה לא נבעה מרשלנות חיילים, אלא ממדיניות בעייתית שהיתה בתוקף לפחות בחצי השנה הראשונה של המלחמה.

השישה אמרו שהמדיניות היתה שכל עוד אין אינדיקציה פוזיטיבית שנמצאים חטופים לצד פעיל בחמאס, ניתן לאשר את התקיפה נגדו, וזאת לעיתים בתנאים של עיוורון מודיעיני, כאשר קיימת סבירות "כללית שאינה ספציפית" שנמצאים במקום חטופים. לדבריהם, לא היתה בחודשי המלחמה הראשונים מדיניות שלפיה צריך לשאוף לשלול את האפשרות שלצד בכיר שעומדים לתקוף אותו נמצאים חטופים, גם כשהתקיפות נעשו בתנאים של חוסר ודאות מודיעינית.

לדבריהם, כל עוד לא עלתה אינדיקציה פוזיטיבית וספציפית שיש במקום מסוים חטופים, אושר בכמה מקרים לתקוף, גם במקרים שההיגיון הבריא וחומר מודיעיני כללי יותר מעידים שייתכן שנמצאים בו חטופים. השטח האפור הגדול שבין אינדיקציה פוזיטיבית ומוחלטת להימצאות חטופים ובין שלילת האפשרות שהם נמצאים במקום מסוים, אִפְשר לדבריהם עשרות תקיפות שסיכנו ואולי הרגו חטופים בעזה.

הפרדה בין הכוחות התוקפים ובין מרכז השבויים והנעדרים. תא"ל במילואים ניצן אלון, אחראי למרכז שבויים ונעדרים בצבא במלחמה, ביולי 2024 (צילום: אורן בן חקון / פלאש90)

מקורות ביטחוניים שיערו כי אחת הסיבות לפער זה היתה ההפרדה הארגונית בין היחידות התוקפות – באוגדת עזה, בשב"כ ובפיקוד הדרום למשל – ובין מרכז השבויים והנעדרים, שכפוף למערך המבצעים המיוחדים, ואחראי להעביר ליחידות התוקפות סימוני אזורים שאסורים לתקיפה בחשד להימצאות חטופים, המכונים גם מי"בים (מרחבי ירי בתיאום). כמה מקורות אמרו שההפרדה המבנית הזאת יצרה תחושה בעייתית של "משיכת חבל" בין הגורמים השונים.

שלושה מקורות מודיעיניים אמרו כי הדבר בלט במיוחד בעשרות תקיפות, שבוצעו באוגדת עזה בשבועות הראשונים למלחמה כנגד בתים של פעילי חמאס שנחשדו כמי שחטפו ישראלים ב-7 באוקטובר. "אף אדם לא הפגיז במודע חטוף. זה לא קרה", אמר אחד המקורות. "אבל יצר הנקמה בחוטפים היה כה גדול שהפגיזו להם את הבתים בלי לדעת אם יש שם חטופים".

גם מקור שני העיד כי לקח חלק ב"עשרות" תקיפות כנגד בתי חוטפים. "החטופים פשוט לא השפיעו על מדיניות האש [בהתחלה]", אמר המקור. "אני זוכר שיצאתי פעם ראשונה הביתה, אחרי שבוע-שבועיים, וקלטתי שיש הפגנות, ושכולם מדברים על החטופים, וזה היה לי הזוי".

תקיפות אלו נמשכו כשבועיים, עד שהתמונה המודיעינית החלה להתבהר והועברו הרבה יותר מי"בים ממרכז השבויים לאוגדת עזה. "זה היה מטורף. אתה מפציץ את הבית של מישהו, שחשוד כחוטף. במזל לא הרגנו עשרות רבות של חטופים", אמר המקור הראשון, "לא היו את המי"בים האלו, ולא ידעת איפה יש חטופים. צעקתי את זה בקול. זה מאוד עיצבן אותי. הם לא התחשבו בזה. זה לא היה נאמבר וואן. רצו להתנקם בחוטפים".

"בדרך כלל אלו פעילי נוח'בה", הסביר המקור השני, "וכחלק מהפעילות מפציצים לו את הבית. יש סיכוי שהם [החטופים] שם. בדיעבד אנחנו יודעים ששמו אותם יותר בתת-קרקע, אבל בוודאות קרו טעויות והפצצנו חטופים". כפי ש"שיחה מקומית" דיווחה באפריל, בתחקיר שממצאיו אושרו לאחרונה על ידי ה"ניו יורק טיימס", בתקיפות אלו כנגד פעילי חמאס זוטרים הצבא אישר להרוג עד 20 פלסטינים לא מעורבים בכל פעם.

הצבא לא הודיע כמה חטופים, אם בכלל, נהרגו מאש חיל האוויר בשבועיים הראשונים של המלחמה. חמאס מצידו טען, בשלוש הודעות טלגרם שונות, שחיל האוויר הרג 27 חטופים בהפגזות שונות בשבוע שלאחר 7 באוקטובר. בסך הכל, לפי מטה החטופים, ידוע על 30 חטופים שמתו בשבי לאחר שהגיעו בחיים לעזה.

פערי המידע השפיעו גם על התקיפות המשמעותיות והקטלניות יותר, נגד בכירי חמאס, שבוצעו לרוב בהכוונת השב"כ או פיקוד הדרום. "יש באגף המבצעים בשב"כ ניתוק מסוים משאר שרשרת צה"ל", העיד מקור ביטחוני. "זה גוף מאוד מסוגר, שלוקח הרבה מאוד תשומת לב ומשאבים. כל תכליתו היא להרוג כל בכיר בחמאס ועל זה תקום ותיפול המלחמה. לי היתה בעיה שחלק מהאנשים שם פשוט מוכנים לעשות הכול כדי להצליח במטרה הזאת. כמות העזתים שהם היו מוכנים להרוג. בראש שלהם – כל דבר הוא מגבלה. גם החטופים. כמו אבן שעומדת להם בדרך".

מקורות אחרים סייגו את דבריו, והדגישו שנושא החטופים לרוב נלקח ברצינות, אך זה היה תלוי במפקד. מקור ביטחוני העיד שבתחילת המלחמה, גם עמדות פוליטיות שיחקו תפקיד. "כל תקיפה של בכיר נשקלת בצורה ספציפית", הוא אמר. "לפעמים זה תלוי בכמה הקמ"ן צועק יותר חזק, וכמה אכפת למי שאחראי, ואפילו עמדות פוליטיות. בהינתן זה שהסוגייה של החטופים הפכה להיות פוליטית, יש כאלו שמבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים".

מתחם המנהרות שבו שהה ע'נדור לא סומן בחודש נובמבר כמי"ב על ידי מרכז השבויים והנעדרים, ולכן פורמלית לא היתה לשב"כ מניעה להוביל את תקיפתו, וזאת חרף החומר המודיעיני שכאמור העלה סימני שאלה בקרב כמה מהחוקרים.

"כדי לדעת שאתה לא תוקף חטוף, אתה צריך לדעת איפה כל החטופים נמצאים", תיאר מקור ביטחוני. "אתה לא יודע את זה. ולכן, כשאתה תוקף בכיר בחמאס, בסיכויים סבירים אתה מוריד חטוף". הסבירות הזו עלתה שכן לפי חומר מודיעיני שהיה בידי הצבא, בכירי חמאס הקיפו את עצמם בחטופים במנהרות.

החשש לחייו התגבר אחרי שנודע מה שקרה לבני הערובה במנהרה במנהרה של ע'נדור. נועם פרי, בתו של חיים פרי שמת בשבי חמאס, במאי 2024 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

מקרה נוסף שבו הגז שהתפשט כתוצאה מפצצות ישראלית שפגעו במנהרות וסיכן חיי חטופים או אולי גם הרג אותם אירע ב-14 בפברואר 2024. בתקיפה שמטרתה היתה להרוג מפקדי גדודים בח'אן יונס, הצבא הפציץ מתחם מנהרות שחמאס חפר מתחת לשכונת מגורים. כמה מאות מטרים משם הוחזקו שישה חטופים – אלכס דנציג, יורם מצגר, חיים פרי, יגב בוכשטב, נדב פופלוול ואברהם מונדר – וחלל המנהרה שלהם התמלא בפחמן חד-חמצני.

אסתר בוכשטב, אימו של יגב, סיפרה שכאשר שמעה ששלושת החטופים נחנקו למוות בהתקפה על ע'נדור (הידיעה הזו פורסמה בדצמבר 2023), היא חששה שגורל בנה יהיה דומה. זה היה הרגע שבו המשפחה החלה להגיד פומבית שלחץ צבאי הורג את החטופים, ושעסקה היא הדרך היחידה להצלתם. היא קיוותה שבכך תציל את יגב.

ביוני 2024 הודיע הצבא למשפחות שהשישה מתו בשבי חמאס. אסנת פרי בת ה-72, רעייתו של חיים בן ה-80, סיפרה שמשלחת של הצבא הגיעה לביתה ואמרה לה שהחטופים "מתו מגז CO (פחמן חד-חמצני) שהוא תוצאה של הפצצות העומק". המרחק בין החטופים למקום ההפצצה היה בין 120 ל-200 מטר, שתואם את טווח ההרג המשוער של הגז כפי שהוערך בצבא. "הם לא הופצצו ישירות, אבל המנהרה שהם היו בה התמלאה בגז הזה, שהוא רעיל מאוד, ובדקות הוא גומר אנשים", אמרה פרי ל"שיחה מקומית".

פרי סיפרה שאנשי המודיעין שהגיעו לביתה אמרו לה שהם יודעים שהגז שמשתחרר מהפצצות לא הורג בצורה אכזרית, וכי "המוות מהגז הזה הוא ללא סבל, כי מיד מאבדים את ההכרה, וכמה דקות אחר כך מתים, כאילו נרדמים". זה היה הדבר היחיד שהמשפחה נאחזה בו כדי להתנחם.

האמירה של הצבא לפרי שבעלה מת מחנק מגז באה שלושה חודשים לפני שגופותיהם של ששת החטופים חולצו מח'אן יונס באוגוסט 2024. נמצאו עליהם סימני ירי ועדויות להתעללות מצד שוביהם. בדצמבר 2024 הודיע דובר צה"ל, כי האפשרות ה"סבירה ביותר" היא שבעקבות התקיפה החוטפים רצחו את החטופים, והם עצמם נהרגו כתוצאה מ"תוצר לוואי" של התקיפה. לפי הצבא, עלתה אפשרות כי גם החטופים מתו מ"תוצר הלוואי של התקיפה ונורו על ידי מחבלים אחרים שהגיעו למנהרה לאחר זמן שחלף. כמו כן, לא ניתן לשלול אפשרות שהחטופים נרצחו עוד טרם התקיפה במרחב". בעיתון "הארץ" נמסר אז ש"בצבא מעריכים כי אילולא היו נרצחים, הם (החטופים) היו נהרגים משאיפת גזים שנפלטו בעקבות התקיפה".

"מה שנאמר לנו מאוד ברור, זה שאם החוטפים לא היו מוציאים אותם להורג בגלל התקרבות הצבא, אז הם היו מתים מהגזים", אמרה פרי. היא הוסיפה בשיחה, שהתקיימה לפני תחילת הפסקת האש, שזה "קורע את נשמתה" לדבר על זה, אבל היא עושה את זה כדי שזה לא יקרה לחטופים שנותרו.

"מה שקורה לחטופים, קורה לפלסטינים". איילה מצגר, כלתו של של יורם מצגר שנהרג בשבי חמאס, במרץ 2024 (צילום: אורן זיו)

למשפחות נאמר שבעת התקיפה, לצבא לא היתה אינדיקציה פוזיטיבית שהיו במקום חטופים, אך עקב המקרה, שהוגדר כטעות, מדיניות האישורים לתקיפות כמו אלו הוחמרה. מקור בצבא אמר שעקב המקרה, המדיניות שאפשרה לאשר תקיפה כל עוד "אין אינדיקציה ספציפית" להימצאות חטוף הוחמרה, כך שיהיה משקל רב יותר לאינדיקציות כלליות, היגיון בריא ובהירות התמונה המודיעינית לגבי מיקום כלל החטופים.

"כשקרתה טעות ראשונה, עם רון שרמן, הבינו שיש סכנה", אמרה פרי. "אבל אז זה קרה שוב ושוב. ביקשתי פגישה עם שר הביטחון ועדיין לא קיבלתי. אני רוצה לשאול אותו אם זו מדיניות, כי זאת לא טעות חד פעמית של הצבא או טעות ביצועית. ברגע שלא יודעים איפה כל החטופים, ובכל זאת מדינת ישראל החליטה להפגיז במנהרות – אז זו מדיניות".

רני מצגר, בנו של יורם מצגר שנהרג גם כן באותה מנהרה, מדגיש שהאחריות על הרצח היא של חמאס, שחטף את אביו בן ה-80 לעזה וביצע בכך פשע מלחמה נורא. "מהרגע הראשון אנחנו אמרנו שאבא שלנו נרצח על ידי חמאס, לא על ידי אף אחד אחר", אמר מצגר.

כמה מבני המשפחות אמרו כי בתוך שיח תקשורתי בינלאומי שטחי, הפניית אצבע מאשימה לצבא או לממשלת ישראל מתפרשת, בעיקר בחו"ל, כהסרת האחריות מחמאס על פשעיו. לכן, קשה להם להשמיע ביקורת פומבית. "קרוב המשפחה שלי נהרג בגלל פקודה ישראלית. אין ספק, אבל אני לא אתן לאויבים שלנו נשק", הסביר ל"שיחה מקומית" קרוב משפחה של אחד מהחטופים שנהרגו, שהעדיף לא לפרסם את שמו.

אבל איילה מצגר, מורה באשקלון וכלתו של יורם מצגר שמת בשבי, מדגישה היבט אחר. היא סיפרה שמפגש מקרי עם מגישה פלסטינית בערוץ אל-ג'זירה גרם לה להבין ש"כל מה שקורה לפלסטינים, קורה לחטופים". לאחר שהתראיינה לערוץ ודיברה על קרוב משפחתה המוחזק בשבי, שאלה אותה המגישה אם שמעה מה קורה לפלסטינים שמתים מעינויים במתקני המעצר של הצבא. "גיליתי שכל יום מתות משפחות שם בעזה. ילדים", אמרה מצגר, "החיים שווים כקליפת השום. אין להם ערך".

מדובר צה"ל נמסר בעניין הזה כי "תחקיר מותם של שישה חללים חטופים במנהרה תת-קרקעית במרחב ח'אן יונס, וכן התחקיר בעניינם של שלושה חללים חטופים שהוחזקו במתחם המנהרות ממנו פעל מפקד החטיבה הצפונית של החמאס, אחמד ע'נדור, הוצגו באופן שקוף למשפחות ולציבור בחודשים האחרונים. יודגש כי בשני המקרים, לא היו בידי צה"ל אינדיקציות או חשד להימצאות חטופים במיקום התקיפה או בסביבתה.

"לאורך כל המלחמה, צה"ל השקיע מאמצים רבים לבירור מקום הימצאם של חטופים ברצועת עזה ותקיפות במרחבים שבהם יש אינדיקציות או חשד להמצאות חטופים הוכפפו לתהליך מבצעי מיוחד, שכלל בין היתר נקיטת אמצעים משמעותיים לבירור החשדות, בחינת אפשרויות התקיפה והתייחסות פרטנית של מפקדת השבויים והנעדרים, שהיא הגורם המוסמך היחיד בצה"ל בנושא, ובהתאם ניתן לעמדתה המשקל המרבי".

 פרק 3: "החלטנו למחוק את השכונה"

"אמרתי: ביבי, אתה לא יכול להפציץ הפצצות שטיח". הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ב-18 באוקטובר 2023 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

המודיעין הלקוי, שהביא כנראה לפגיעה בחטופים, הביא את הצבא גם להשתמש בשיטה קטלנית במיוחד: הפצצה רוחבית של שכונות מגורים שלמות במטרה להרוג בכירים בחמאס, שאת מיקומם המדויק והתת-קרקעי הצבא לא ידע ברמת נ"צ אלא רק ברמת רדיוס רחב. לכן, מטרת התקיפה היתה להוביל לקריסת המנהרה, ללכידת הבכיר בתוכה, או להצפתה בגזים רעילים. בכמה מהפצצות אלה ניתן אישור לפגוע במאות "בלתי מעורבים", והן בוצעו בסיוע אמריקאי ותוך עדכון האמריקאים לגבי הנזק האגבי המאושר.

עדות למודעות האמריקאית בזמן אמת לשיטה אפשר למצוא בדברים שאמר הנשיא היוצא ג'ו ביידן בראיון ל-MSNBC, כאשר תיאר ויכוח שהיה לו עם נתניהו בתחילת המלחמה. "אמרתי: ביבי, 'אתה לא יכול להפציץ הפצצות שטיח את הקהילות האלה'", סיפר ביידן, "והוא אמר לי: 'טוב, אתם עשיתם את זה'. לא בדיוק במילים האלה, אבל 'אתם הפצצתם הפצצות שטיח את ברלין. הפלתם פצצה גרעינית, הרגתם אלפי חפים מפשע'".

ביידן אמר שהוויכוח פרץ בביקור הראשון שלו בישראל אחרי 7 באוקטובר. "הוא (ביבי) תקף אותי כי אמרתי: 'אסור לך לתקוף בלי הבחנה אזורים אזרחיים. גם אם האיש הרע שם, אתה לא יכול להרוג 200, 1,000, 1,200, 1,500 אנשים חפים מפשע, כדי להגיע לבן אדם רע אחד". נתניהו השיב, לפי ביידן, שאלו אנשים שהרגו ישראלים והם "פזורים במנהרות, ואף אחד לא יודע כמה מיילים של מנהרות יש שם". ביידן ציין שזה היה טיעון "לגיטימי" מבחינתו.

ב-17 באוקטובר 2023 חיל האוויר תקף במחנה הפליטים אל-בוריג' במטרה להרוג את איימן נופל, מפקד חטיבת המרכז בחמאס. שני מקורות ביטחוניים סיפרו כי לתקיפה אושר "נזק אגבי" של 300 פלסטינים "לא מעורבים", ואילו מקור שלישי אמר כי מספר הבלתי מעורבים שאושר היה 100. התקיפה בוצעה ברדיוס "רחב מאוד", לפי המקורות, בהתאם לשיטת התקיפה שנחשפה בתחקיר.

"ראיתי אותה [את התקיפה] בעיניים, על המסך, בזמן אמת", שחזר מקור מודיעיני שלקח חלק בתקיפה נגד נופל ועקב אחריה באמצעות כטב"ם. "ראיתי את כל האנשים המתים ליד. אני זוכר, באמת, נהרות של בני אדם שהיו שם אחרי הפיצוץ. זה היה מאוד קשה. הם נראו כמו נמלים. לא ידעו בדיוק איפה הוא, אז הפציצו המון ליד, כדי לוודא שהוא מת".

הוציאו אברים של הרוגים מבין ההריסות. בית שקרס בהפצצה במחנה אל בורייג', ביוני 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"בין 16 ל-18 בתי משפחות נמחקו בתקיפה", סיפר ל"שיחה מקומית" עמרו אל-חטיב, תושב מחנה אל בורייג' שהיה עד לתקיפה. "הוצאנו הרוגים רבים בחתיכות". בתחקיר של Airwars התגלה, שבפועל נהרגו לפחות 92 אנשים, כולל 40 ילדים. ח'אלד עיד איבד 15 מבני משפחתו, כולל הוריו, ובמשך שלושה ימים חיפש אותם בהריסות עד שמצא שרידים של גופותיהם. "חיפשנו אותם בידיים עם מתנדבים וחברים של המשפחה", הוא אמר ל"שיחה מקומית".

כשבועיים לאחר מכן אושרה בפיקוד הדרום תקיפה נגד איברהים ביארי, מג"ד מחנה ג'באליה, שתוצאותיה היו קטלניות יותר וגררו ביקורת בינלאומית חריפה. התקיפה הזאת שיטחה באופן מודע "רובע מגורים מלבני שלם", העיד מקור ביטחוני שלקח בה חלק. לפי תחקיר של ה"וול סטריט ג'ורנל", שהסתמך גם על ניתוח צילומי לוויין, ההפצצה הפילה יותר מ-12 בניינים מלאים במשפחות. בלב מחנה הפליטים הגדול נותרו מכתשי הריסות ובהם לפחות 126 גופות.

"אני זוכר ש(בהתקפה על) ביארי, ראש ענף יעדים בפיקוד הדרום אמרה שהוא 'הורג עכשיו חיילים, וחייבים כבר למצוא אותו'. הם היו באטרף על זה, כי זה היה בדיוק בתקופה שתימרנו במרחב ג'באליה", שחזר מקור ביטחוני שהיה מעורב בתקיפה. הוא אמר שמספר האזרחים שהוחלט שיהיה מותר להרוג היה "סביב ה-300", אבל החישוב שנעשה לא היה מדויק. לדבריו, הרמטכ"ל הרצי הלוי אישר "באופן אישי" להרוג מאות פלסטינים בתקיפה הזאת לאחר "התלבטות" בנושא.

בתחקיר מקיף של ה"ניו יורק טיימס" שהתפרסם לאחרונה והתבסס על כמאה מקורות, אושר כי הצבא אישר לסכן בכמה תקיפות של חיל האוויר למעלה ממאה פלסטינים לא מעורבים, כפי שנחשף לראשונה ב"שיחה מקומית" בנובמבר 2023. ואולם בתגובה לתחקיר זה דובר צה"ל אמר: "צה"ל מכוון את תקיפותיו כלפי מטרות צבאיות בהתאם לדין, לאחר שננקטו אמצעים לצמצום הנזק ככל הניתן, ולאחר שנבחנה מידתיות התקיפה. הטענות כי צה"ל אישר ומימש במהלך המלחמה תקיפה שממנה היו צפויים להיהרג מאות אזרחים וכי צה"ל הפציץ 'שכונות שלמות' משוללות יסוד".

"על איברהים ביארי מתה שכונה שלמה", אמר מקור מודיעיני נוסף שעסק בה. הוא הסביר שאף על פי שביארי היה רק מפקד גדוד, עקב הנתק בשרשרת הפיקוד, המג"דים של חמאס הפכו במלחמה ל"דרגים משפיעים, מאוד מעורבים עם השטח, ומשמעותיים בניהול הלחימה", ולכן התקבלו אישורים חסרי תקדים להרוג מאות אזרחים כדי לפגוע בהם.

בראיונות עם פלסטינים ששרדו את התקיפה, הם סיפרו ל"שיחה מקומית" שהיא מחקה משפחות שלמות, שלושה דורות, ולא נותר ולו קרוב אחד שיעיד מה קרה.

ופא חיג'אזי, בת 22, נקברה בחיים, אבל שרדה. "יש לנו בית ישן, והתקיפה הפכה אותו לקבר המוני", היא אמרה ל"שיחה מקומית". "היתה אימה. חושך מוחלט. וענן כזה, כמו להבה רותחת, מכסה את המקום. ככה מתה אמא שלי, וכל האחיות שלי והתינוקות שלהן". היא ניסתה לצעוק ולא הצליחה. ואז אביה, שלא היה בבית בזמן ההפצצה, חילץ אותה מההריסות. כשיצאה היא מצאה את ידה של אימה, קטועה מהגוף, לצד איברים קטועים של אחיה הקטנים. היא עצמה היתה מכוסה בדם. "ראיתי את הגוף שלי, פצוע. וידעתי שהפצעים שבלב שלי הם אלו שלא ירפאו", אמרה.

בשתי התקיפות, זו של ביארי וזו של נופל, יושמה התקיפה "הרוחבית", שכרוכה ב"מחיקת רובעי מגורים" והרג המוני של פלסטינים, כדי להגביר את הסיכוי שאחת הפצצות תוביל להרג היעד שמיקומו המדויק מתחת לאדמה איננו ידוע. התקיפות מבוססות על "פוליגון", מעין הערכה כללית היכן היעד נמצא, ברדיוס רחב של עשרות ולעיתים אף מאות מטרים – שלא תמיד אפשר לצמצם.

"מנסים להקריס את התוואי וללכוד אותם (את מפקדי חמאס; י"ב) בפנים", תיאר זאת מקור ביטחוני. "בגלל שהתוואי כל כך מסועף, רוצים להבטיח שלא יהיו ברחנים. בסוף בתת"ק (תת-קרקע) אתה כמעט אף פעם לא תצליח להצביע על נ"צ, רק פוליגון. ואז יש תוואי מסתעף, פירים, צריך להפציץ אותם. אין ברירה אלא לתקוף רחב".

היה מחסור בפצצות. פצצה חודרת בונקרים מסוג MK84 שהאמריקאים סיפקו לישראל, מועמסת על מטוס אמריקאי, 1991 (צילום: לי קוקראן, ויקימדיה)

בחיל האוויר, מומחים לתכנון תקיפות מקבלים מגופי המודיעין שטח משוער, מעין ריבוע, והם "מרצפים" אותו בפצצות חודרות בונקרים. "היינו מקבלים איזשהו פוליגון, מלבן, בעזה, ואומרים לך – איפשהו פה יש מכלול תת-קרקעי ואנחנו לא יכולים למקד יותר מזה", אמר מקור בחיל האוויר שעסק בתקיפות סיכול במנהרות. "אנחנו יודעים מה רדיוס ההרס של פצצה חודרת בונקרים, שזה כמה מטרים, כמו ריבוע, ואז אתה מרצף".

שיעור ודאות הפגיעה ביעד של הפצצות אלה אינו ברור, שכן מדובר בשטחים גדולים, וכדי "לרצף" את כולם צריך הרבה פצצות, ולא תמיד יש מספיק. לדברי המקור, לפעמים "מכסים רק חמישים אחוז מהשטח, ונעדיף להביא הישג בחמישים אחוז מאשר כלום. אם הפוליגון הוא עשרים, אתה עושה נניח שלוש פצצות לאורך, ועוד שלוש לרוחב, ויוצא שאתה מוריד סדר גודל של עשר פצצות על איזשהו מכלול שאתה לא בהכרח יודע בוודאות אם יש שם או אין שם בן אדם".

המודיעין החלקי הוביל לכך שבכמה מקרים הוטלו פצצות חודרות בונקרים, שהרגו עשרות ואף למעלה ממאה פלסטינים, אבל יעד התקיפה בתת-קרקע לא מת. בתקיפות שכוונו נגד מח"ט רפיח, מוחמד שבאנה, זה קרה פעמיים. "בפעם הראשונה התקיפה לא הצליחה בגלל פער מודיעיני, יכולת [טכנולוגית] שלא חקרו מספיק טוב, והפוליגון התפקשש. ובפעם השנייה היתה בעיה עם הפצצות, לא היו מספיק", אמר מקור שלקח בהן חלק.

ההערכה שהמודיעין של הצבא בתקיפות בכירים לעיתים היה לקוי, ושלא תמיד היה ידוע מי נהרג בהפצצה, אף התחזקה לאחרונה. מאז הפסקת האש שהוכרזה ב-19 בינואר, הודה הצבא כי שני מג"דים של חמאס בצפון ברצועה – הית'ם חואג'רי, מפקד גדוד שאטי, וחוסיין פיאד, מפקד גדוד בית חאנון – שאותם טען שחיסל בדצמבר 2023 ובמאי 2024 (בהתאמה), עודם בחיים, וכי המודיעין שעליו התבססו ההודעות של הצבא כאילו הם נהרגו "לא היה נכון".

מקור מודיעיני נוסף, שלקח חלק בתקיפות נגד שבאנה, אמר שהם התבססו על מודיעין קלוש. "(אלו היו) תקיפות רחבות הרבה יותר ממה שאתה באמת צריך", הוא אמר. "רצו שלא יהיה שום סיכוי שהוא יצא משם חי. אז פשוט הפציצו את כל השכונה שבה הוא נמצא".

בעזה התקיפות האלו מתבצעות כמעט תמיד עם פצצות שמטילים אותן בזווית אנכית עם מנגנון השהייה, כדי שיתפוצצו מתחת לאדמה.

ארצות הברית סיפקה לישראל בשנה הראשונה למלחמה 14 אלף פצצות MK-84, ששוקלות טון, ומשמשות לתקיפות אלו. במאי ממשל ביידן הנחה לעצור משלוח של 1,800 פצצות כאלו, בשל חשש מאופן ניהול המלחמה ובעקבות הפלישה לרפיח. מקור מודיעיני תיאר מקרה שבו היה רצון לתקוף מפקד בעזה עם "שמונים פצצות" חודרות בונקרים, ש"ירצפו" רדיוס רחב מאוד, אבל בסופו של דבר הוחלט לחסוך. "ידעו שהוא נמצא בתת-קרקע, אבל לא ידעו בדיוק איפה", אמר המקור. בסוף התקבל אישור להשתמש רק בעשר פצצות. "זה לא הספיק, הוא נשאר בחיים", אמר המקור.

אחיו מוחמד שינה את תוואי המנהרות. יחיא סינוואר בעזה, במרץ 2022 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש 90)

מקור ביטחוני אמר שלאמריקאים היתה נציגות שעמדה בקשר הדוק עם מערכת הביטחון הישראלית. הם ניסו לייעץ לישראלים לגבי תקיפת המנהרות וקיבלו עדכונים לגבי הנזק האגבי. "תלינו הרבה תקוות באמריקאים, אבל זה התבדה", מתאר המקור. "הם היו מאוד מחויבים לעניין החטופים ולעניין סינוואר, כי האמינו שככל שסינוואר ימות מהר, המלחמה תיגמר. הם מאוד ניסו, והעבירו לנו מודיעין, אבל בסוף המקורות שלהם לא מספיק טובים בהשוואה לשלנו", הוא אמר.

"אפקט הגז" היה כנראה רק אחת הדרכים לפגוע במי שנמצא במנהרות במצב של מודיעין חלקי, לצד ניסיון להביא לקריסת המנהרה ולמנוע יציאה של מי ששהה בה. "הדירקטיבה היתה: אנחנו לא יודעים אם נצליח להרוג אותם כשמדובר בתוואי מנהרה ארוך, בניגוד למקום שהייה של בכיר [מעל האדמה], שאתה מכיר", אמר מקור ביטחוני בפיקוד הדרום שעסק בתקיפות כאלו. "כשאתה תוקף תוואי [מנהרה] יש רדיוס של שגיאה. אז המטרה שלך היא בעיקר לשבש את התוואי. אולי תצליח להרוג פעילים, אולי למנוע מהם לצאת במשך יום, ואולי תצליח להרוג אותם באמצעות גז".

מקור מודיעיני סיפר שמי ששכלל את המנהרות בעזה היה מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא סינוואר. אחרי הפצצת המנהרות במבצע "מכת ברק" ב-2021, הוא ניתח את התקיפות שישראל ביצעה, ושיפר את המנהרות בהתאם. "הוא זיהה שישראל תוקפת ישר, ושצריך סיעופים", אמר המקור. "הם יותר חכמים ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט".

לפי המקור, העובדה שלמנהרות נוספו הסתעפויות הביאה את ישראל לערוך תקיפות בהיקף רחב עוד יותר. "אתה יודע להגיד שבכיר נמצא בשכונה כלשהי, ברדיוס מאוד רחב, כי זה קילומטרים של מנהרות. תוואי של בכיר זה דבר ענקי. אבל אתה לא יודע לאיזה סיעופים הוא הלך", הוא אמר. "אתה רק מקבל אינדיקציה שהבכיר במנהרה. יש לך מזל אם יש לך אינדיקציה אחת. אלא אם כן ממש אומרים: 'זו המנהרה של מוחמד שבאנה', אתה לפעמים לא יכול לדעת שזו מנהרה של בכיר. יכול להיות שזאת בכלל מנהרת אספקה".

ובכל זאת, המקור אמר שלפני 7 באוקטובר לא האמין שיראה מפקד בכיר בצבא מורה להשמיד רובע מגורים על יושביו כדי לפגוע ביעד בודד בחמאס.

המראות של הטבח חיזקו את הרצון לנקום. בית הרוס בקיבוץ בארי (צילום: משה שי / פלאש 90)

"השיח בחברה הישראלית זה שזו אשמתם – שהם בונים מתחת לבית ספר", אמר מקור מודיעיני. "אבל האם זה לגיטימי לפוצץ בית ספר? האם זה לגיטימי להרוג עשרות אנשים בשביל זה כמו שעשינו?". מקור מודיעיני שני אמר דברים דומים: "הפצצנו הרבה אמבולנסים, פשוט ידענו שיש בהם פעילי חמאס. הרבה פעמים זה אמבולנס מחומש שמשמש אותם. הם מנוולים. וזה דבר רע. אבל אתה שואל את עצמך: זה שווה את זה? אתה ניצב בסיטואציה מאוד קשה. ופשוט קיבלת יד חופשית. אם לא היינו מנהלים כלכלת חימושים, היינו ממשיכים להשמיד בכמויות מטורפות".

דובר בחמאס הגיב כי לטענות ואמר כי "ישראל לא סיפקה כל הוכחות" לשימוש מבצעי של הארגון באמבולנסים ותיאר אותן כ"תירוץ להרוס את סקטור הבריאות בעזה".

חמישה מקורות אמרו שהיה ברור שמפעל החיסולים נבע גם מלחץ של הדרג המדיני והמטכ"ל להשיג תמונת ניצחון עבור הציבור. "אישרו, גם עבור מג"דים, [הרג] תלת ספרתי, ומאשרים את המספרים האלו כי אנחנו נעשים יותר נואשים לאיזושהי תמונת סיכול. כל סיכול כזה, אנשים רואים את זה בטלוויזיה", אמר אחד המקורות המודיעיניים.

"מה שהכי צרם לי זה איך משקרים בצורה בוטה בתקשורת", אמר מקור מודיעיני שני, "(אומרים) שעוד שנייה אנחנו מגיעים אליהם, ועוד שנייה מנצחים, ועוד שנייה מסכלים את הבכירים. היה ברור כמה הצבא, מערכת הביטחון, ושב"כ הולכים יד ביד עם התקשורת. כל מה שרצו לשקף – השתקף. הכתבים הצבאיים בסוף מוזנים על ידי המערכות האלו, שמרגישות סופר בנוח לשקר כשצריך. לפחות בחודשים הראשונים של המלחמה, היתה לי תחושה שהתקשורת והצבא הם אחד. שהתקשורת היא זרוע של הצבא".

לדברי ארבעה מאנשי המודיעין שהתראיינו לתחקיר, מעשי הרצח וההרג הברוטליים של חמאס ב-7 באוקטובר הקלו עליהם להצדיק פגיעה רחבה בבלתי מעורבים בעזה. אחד המקורות הודה שחשב שכל האזרחים שגרים בשכונות מעל המנהרות של חמאס "מודעים" לכך שחמאס פועל משם, ולכן גם אם הם לא בדיוק לוחמים, והם לא מטרה לגיטימית, הוא תפס אותם כ"מעורבים" במידה מסוימת, והיה לו קל יותר לקבל את ההרג שלהם כ"נזק אגבי". התפיסה שכל העזתים "מעורבים" במידה מסוימת לא היתה מדיניות רשמית, אך היא נכחה בשיחות מסדרון ובהפסקות קפה "כל הזמן", לדברי ארבעת אנשי המודיעין.

אבל לא כל המקורות שהתראיינו לתחקיר ביקשו להצדיק את מעשיהם. "מי שאחראי על רוב ההרג זה אנשי המודיעין, לא הכוחות בשטח", אמר מקור מודיעיני. "אנחנו הרגנו הרבה יותר אנשים מחיילי גולני או מטייסים, כי אנחנו בעצם אמרנו להם איפה להפציץ".

הנוסח המקורי שונה ומשלב את תגובת דובר חמאס שהגיעה אחרי הפרסום