newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שכבת האזרחות הדקה, הפגיעה והמדממת של הפלסטינים בישראל

אם עוד לא הבנתם, חברי היהודים, איך שוב התפוגג לכם חלום החיים המשותפים, אני מוכנה לקחת נשימה עמוקה ולהסביר שוב, מההתחלה. הנאיבית שבי מאמינה שאולי בסוף תתעוררו

מאת:

נדמה לפעמים שכל "גל" אירועים ששוטף את חופי הארץ, מרטיב את הישראלים המשתזפים להנאתם בשקט במדינה "היהודית הדמוקרטית" ומפתיע אותם מחדש, משאיר אותם מבולבלים, רטובים, וכועסים יותר. מה לערביי ישראל ולאינתיפאדה מעבר לגדר? מה לחילונים ולנוצרים עם אל-אקצא? ואיך לעזאזל הערבים האלו דוברי העברית לא מגנים את ה"טרור" בעוצמות פצצת אטום לפחות?

אין לי מושג למה אני מנסה כל פעם מחדש להסביר לציבור הישראלי הרחב מה קורה בתוך החברה הערבית בשעת "משבר ביחסים" בין שני העמים. אולי הנאיבית שבי מאמינה עדיין שאם תקשיבו באמת למנגינה האמתית ותנמיכו לרגע את רעשי השנאה וההסתה ממנהיגכם הנבחרים, יצמח פה דור של יהודים נאורים שאפשר לחיות איתו בשלום. כי למען האמת, מזמן התייאשתי מהאופציה היותר הגיונית: שמודעות מובילה לאקטיביזם ושותפות, ואלה מובילים לשינוי, סיום הכיבוש חלילה, ולבואו של השלום לא עלינו.

היום אני שוב מנסה להסביר, כדי להרגיע את עצמי. "אל תתייאשי סמאח, בטח נמאס להם לחשוב שכל הערבים מחבלים וכל הערבים צמאים לדם יהודי טהור, ובטח יש כאלה שהתחילו לפקפק בתירוצים של הממשלה ש"כל העולם נגדנו כי אנחנו טובי לב מכולם ואוהבי אדם שוחרי שלום והם אנטישמיים".

בטח היהודים החכמים לא יקנו את זה שאבו מאזן נאם באו"ם והפלסטינים בישראל ובגדה ובעזה עשו אינתיפאדה לכבודו. כמה אפשר לאכול קש רקוב ולדמיין שזה ארוחת גורמה?

> אלפים הפגינו בסכנין: נגד מדיניות הממשלה, נגד שימוש באלימות

עצרת סכנין של ועדת המעקב נגד מדיניות הממשלה (חגי מטר)

המעטפת הדקה של האזרחות. עצרת סכנין של ועדת המעקב נגד מדיניות הממשלה (חגי מטר)

תכירו, פלסטינים

התסכול והייאוש בין מערכה אחת לאחרת הופך את היהודים לאלימים יותר, מתלהמים ומפוחדים יותר, וצמאים באמת לסיים את העימות. הם עברו לקו האש, כולם מגויסים וכולם לוחמים.

עד כמה שזה מפחיד, אני חושבת שכיוון המחשבה הזה בקרב היהודים הוא טוב, כי זה סימן שחומת המגן התודעתית שנבנתה על ידי הימין מסביב למוח היהודי המסומם בחומרי הפחדה חזקים במיוחד, חומה שמתבססת על "כוח ועוד כוח יביא שלום וביטחון", נסדקת סופסוף.

כמה צריך לרצוח מקרב הפלסטינים והיהודים כדי שעם ישראל יתעורר? במשך עשרות שנים של שלטון ימין שמגיע עד לימי הממשלה הנוכחית, בה נתניהו נראה ליד חברי הממשלה שלו שמאלני קיצוני, אף אחד לא הגיש את האלטרנטיבה בפני העם המסכן, הפוסט טראומטי הזה, השבוי בחוויית הכוח וחוקי הג'ונגל שקבעו גבולותיה של המדינה היהודית בלב המזרח התיכון. ואני באמת מרחמת על עם שבחר בהנהגה זו, ועל בני עמי שמשלמים את המחיר בחייהם.

הנה ננשום עמוק, ובעברית פשוטה ננסה עוד פעם להסביר ובלי לייגע אתכם בהיסטוריה רבת שנים:

ישנם בני אדם שקוראים לעצמם "פלסטינים", ויש יהודים שמשוכנעים שאין חיה כזאת, "פלסטין". גם זה בסדר; אין לי צפייה שיהודי שהתחנך בבונקר החינוך הדתי / ציוני / ציוני דתי / חרדי ידע מי אני ומאיפה באתי.

פלסטינים יש משני צדי גדר ההפרדה, הקו הירוק, והחומות סביב עזה. כל גבול שישראל בנתה לאורך השנים, כל שטח שנכבש ב-48', 67' או כל תאריך אחר, בין אם בידי הצבא או בידי מפעל ההתנחלות המגובה בצבא, נחשב בעיני הפלסטינים שטח כבוש, וכל מי שחי מעל אותה אדמה ומתחתיה או גורש ממנה, אף הוא פלסטיני. יהודי, מוסלמי, נוצרי, או דרוזי. תמיד תמיד היו פלסטינים יהודים במקום הזה ואין לנו בעיה עם זה.

עכשיו, הפלסטינים שלא הצליחה הנכבה לגרש מכפריהם והערים הערביות ב-48', או הפליטים הפנימיים (כמוני) שגורשו מכפרם ועברו לכפר/עיר ערבי סמוך, תתפלאו, גם הם פלסטינים. יחד הפכנו למיעוט בארצנו, קיבלנו אזרחות ישראלית ותעודה כחולה, והשלמנו עם המצב החדש. הרבה מבני עמנו וקרוביהם נשארו במחנות הפליטים, בגדה המערבית, בעזה ובכל העולם.

רוב רובם של האזרחים הערבים, כמו כל מיעוט בעולם, מנסה לשמור על זהותו, על השפה והתרבות שלו – במקרה שלנו, הפלסטינית הערבית המזרחית והים תיכונית. זה תהליך טבעי ואף בריא, שמוכר היטב לקהילות היהודיות בעולם.

> שאלות למפגיני הימין שיוצאים לרחובות אחרי פיגועים

שוטרים עוצרים מפגין במהלך הפגנה בנצרת, 8 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה)

איזו מין אזרחות זו? שוטרים עוצרים מפגין במהלך הפגנה בנצרת, 8 באוקטובר 2015 (פאיז אבו-רמלה)

אזרחות על תנאי

בחברה נורמלית, אחרי שלב ההקמה של המדינה התושבים מתחילים לגלות זה את זה ובונים יחד ערכים לקיום משותף שמכבד וניזון מתרבויות שונות. זה לא תקף לחברה הישראלית, שנמצאת כבר שבעים שנה בתהליך ההקמה של עצמה ובמקביל שבעים שנה של הריסת החברה השכנה.

בכל אופן, עם הזמן עטפה את הקיום הפלסטיני מעטפת נוספת המכונה "אזרחות", שאמורה היתה להוות את בסיס ההתקשורות בין המיעוט הערבי כאן לבין מדינת ישראל. אני חושבת שהשכבה הזו הייתה עבה הרבה יותר בעבר. לפעמים היה נדמה שהמעטפת הזו ממש עמידה ואמתית וכמעט שווה לאזרחות של היהודים במדינה, ויש כאלה שהאמינו בזה בצורה מוחלטת, ערבים ויהודים.

והיו רגעים משבריים של קרעים וצלקות במעטפת האזרחית, עם כל מבצע, מלחמה, טבח או אינתיפאדה בגדה, בעזה, ובכל מקום.

שכבת האזרחות הזו הותקפה בידי היהודים שראו בנו את האויב הקרוב, שקשור איכשהו לאיוב הפלסטיני נטול האזרחות שנמצא אי שם תחת הכיבוש. ולפעמים הרגשנו שהיא חונקת גם אותנו, והגוף מחפש בגד רחב יותר ולא מגביל, עשוי בד נושם שנותן חופש פעולה והזדהות ומחאה נגד האלימות והרדיפה, ולא כזה שמשפיל וקרוע, שחייבים להודות על עצם קבלתו השכם וערב.

היום הגענו למצב שחבר כנסת נבחר צועק "ג׳יב אל הוויה" לעבר ח״כ ערבי. כלומר כל עניין האזרחות הזה נמצא תחת איום תמידי של ההכחדה, והממסד עצמו והשלטון לא מבין את חובתו החוקית והמוסרית כלפי האזרח, כל אזרח, לאור כל הטלטלות והקרעים שממשלות ישראל גרמו על ידי השימוש בכוח הדיכוי והאפליה בין האזרחות לזהות.

ככל שעבר הזמן, הפלסטינים כמיעוט ניסו לשחק את המשחק הדמוקרטי, למדו את הכללים ולא התייאשו, פתחו את דלתות הדיאלוג והדו קיום ונידבו את מעדני התרבות הערבית לטובת השולחן הישראלי תוצרת "איקאה". אחרי הכבוד והאדמה, מי יבכה את אובדן הפלאפל ושמן הזית, שהחליף את הגפילעטפיש.

המדינה ומוסדותיה הנטועים בבית הלאומי של העם היהודי פספסו את חלון ההזדמנות של בניית מדינה דמוקרטית אמתית של כל האזרחים, בה ילמדו וידברו ערבית ושפות אחרות, בה ירגיש גם היהודי הערבי (המזרחי) גאה בעצמו ובזהותו. החלום האוטופי הזה התפוגג כל פעם מחדש ובדרכים שונות ובעוצמות שונות עבור היהודים, אבל הכאיב לערבים בעיקר.

כל בר דעת יודע שישראל לא יכולה לחיות בשלום עם כיבוש של מיליוני פלסטינים לאורך זמן. עם כל משבר או מלחמה או מבצע צבאי, האזרחים הפלסטינים מוצאים את עצמם שוב מופשטים משכבת האזרחות, עוברים בדיקת שיקוף במכונה הגזענית הישראלית, ובכל פעם מחדש הם נדחקים לפינה, בימים אלו על ידי רוב מתלהם שצועק "מוות לערבים" ו"עם ישראל חי". מלקק מגנום ויורה בגבורה לעברנו.

מיליון וחצי ערבים מועמדים לנטרול יש היום בישראל. אני אחת מהם. עם חלוף הגל המכוער הזה, נישאר אני ובני עמי עם שכבה דקה, קרועה ומדממת של אזרחות, ונחכה ליום שנפגוש יהודי טוב שיגיד "מתבייש אני בבני עמי". או אז נחייך בפניו, נזיל דמעה, ונמשיך הלאה.

> היום שבו ראש העיר עלי סלאם צעק על איימן עודה ומכר את נצרת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf