רצח הפעילה סוזאן עבד אל-קאדר: איש בחברה הערבית לא חסין מול הפשיעה

"סוזאן היא האחרונה שהיינו חושבים שתהפוך לקורבן של רצח". סוזאן עבד אל-קאדר (צילום: באדיבות המשפחה)

"איפה את מחביאה את הסכינים שלך?" שאל מאבטח בקניון עזריאלי את סוזאן עבד אל-קאדר, בזמן שבדק את תיקה לעיני העוברים והשבים. סוזאן לא נבהלה ולא נשארה חייבת, היא צעקה עליו מול כולם, סירבה לשתוק גם כשהמנהל שלו הגיע והתנצל, ואפילו דאגה שהסיפור יגיע לתקשורת.

האירוע הזה התרחש ב-2016. אולי סוזאן האמינה אז שזו תהיה החוויה הקשה ביותר שתחווה. הרי מדובר באישה שוחרת שלום, אם עובדת, פעילה חברתית עם קשרים טובים בקהילה שלה. אבל תשע שנים לאחר מכן, במציאות המעוותת הנוכחית, שהיא תוצר של מדיניות מכוונת, סוזאן הפכה לקורבן של רצח מזעזע שקדמו לו איומים קשים. זהו מקרה נוסף שמדגיש כי לאף אחת ואחד בחברה הערבית אין חסינות. כולנו נמצאים בסכנה, בלי יוצא מן הכלל.

>> בחברה הערבית משוכנעים: הפשיעה אינה מחדל. היא תוכנית שלטונית

סוזאן נורתה למוות ביום שלישי, 29 באפריל, בעת ששבה מעבודתה. הרוצח לא התכוון להרתיע או לאיים, כפי שקורה לעיתים קרובות בחברה הערבית – כל היריות כוונו לחלק העליון של גופה. הוא התכוון לרצוח. "החמוש ארב לה, התקרב לרכבה וירה כששבה לביתה", מספר זיאד בשארה, בעלה של הנרצחת.

"לא היו לנו סכסוכים עם אף אחד. אשתי היתה אישה שוחרת שלום, פעילה חברתית במסגרות פמיניסטיות וביוזמות למאבק באלימות בכלל. היא היתה חרוצה בעבודתה, מסורה לביתה ולילדיה בצורה יוצאת דופן. מעולם לא חשבנו שתירצח – אפילו לא לאור המצב שבו החברה שלנו נמצאת. סוזאן היא האחרונה שהיינו חושבים שתהפוך לקורבן של רצח".

סוזאן עבד אל-קאדר היתה אחת הפעילות הבולטת בארגון "צעדת המתים" בתל אביב לפני כשנתיים – מחאה עוצמתית נגד גל האלימות והפשיעה הגואה בחברה הערבית, שבמהלכה נשאו המשתתפים עשרות ארונות קבורה סמליים. לצד הפעילות בארגון, סוזאן הופיעה בתקשורת, התראיינה והשתתפה בסרטונים שבהם סיפרה על נחישותה להיאבק בתופעה הקטלנית שפוגעת בחברה שלה.

"כשאני מבקרת בבית הקברות, אני רואה כל הזמן משפחות שמגיעות לקברי ילדיהן שנרצחו". מחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית בתל אביב, ב-28 באוקטובר 2021 (צילום: אביב אבשלום / פלאש90)

"סוזאן לא היתה רק פעילה, היא היתה אישה שנשאה את כאב החברה שלה", כתבה קרובת משפחתה לאחר הרצח. "היא נלחמה בכל כוחה באלימות ובפשיעה, היתה קול אמיץ שלא חשש, אור בתוך החושך. היא האמינה בטוב, בשלום – אבל ידם של גורמי הפשע לא חסה עליה. היום, גם היא מספר נוסף ברשימת הקורבנות של האלימות שהיא עצמה הקדישה את חייה למלחמה בה".

"נוסף לעבודתה בבית המרקחת ולטיפול בבית ובילדיה, סוזאן גם עסקה בעשייה התנדבותית", אומרת סאוסן עבד אל-קאדר, אחותה של המנוחה. "היא התמודדה בבחירות למועצת העיר טירה, ובקרוב היתה אמורה להיכנס לתפקידה במסגרת הסכם רוטציה. היא הצליחה לשלב בין כל הדברים האלה – וזה משהו שרק סופרוומן יכולה לעשות. ואחותי באמת היתה כזו. לכן אנחנו פשוט לא מצליחים לעכל שהיא נרצחה. אמא שלנו עדיין בהלם, ואבא שלנו, שהוא חולה ושוכב במיטתו – אפשר לראות את השבר בעיניים שלו, גם בלי שיגיד מילה".

"המשטרה יודעת הכל"

לאחר הירצחה, הופץ תיעוד קולי של שיחה שהתנהלה בינה – כשהיתה עם בני משפחתה – לבין אדם שדרש מהם לשלם סכום של 300 אלף שקל, בעקבות תקרית בכביש שבנה היה מעורב בה, ושנתפסה על ידי אותו אדם כפגיעה בכבודו. סוזאן נאלצה לשלם 80 אלף שקל, לאחר שירו לעבר ביתה ושרפו את רכבה. אף שהאירועים התרחשו בחודשים האחרונים ודווחו בזמן אמת, שלב אחר שלב, המשטרה לא נקטה בצעדים משמעותיים. עם זאת, בעלה של המנוחה מכחיש כל קשר בין האירועים הללו לבין הרצח, וטוען כי הסכסוך הוסדר זה מכבר.

"הדבר המדהים הוא שהתיעוד הקולי שפורסם היה בידי המשטרה בלבד – הרי המשטרה החרימה את הטלפון של סוזאן לאחר הרצח, והתיעוד היה שמור בו. אז איך הוא דלף? ואת מי זה משרת?" תוהה סאוסן עבד אל-קאדר. "המשטרה, פשוטו כמשמעו, יודעת הכול. היא מודעת למה שקורה בכל רגע ורגע, אבל אינה מעוניינת לעשות דבר. לכן מבחינתנו היא שותפה לרצח של אחותי.

"סוזאן לא היתה מעורבת באף סכסוך – להפך, היא ניסתה לפתור את הבעיות של אחרים עוד לפני שפתרה את הבעיות שלה עצמה", אומרת סאוסן. "גם בקשר למקרה שמדובר בו בהקלטות – אחותי הצליחה לגייס סכום כסף גדול על ידי משיכת פיצויים שהגיעו לה מעבודתה הקודמת, רק כדי לשלם להם ולחסוך מהמשפחה שלה הסתבכות וסכנות". לשאלה אם ייתכן שהרצח קשור לפעילות שלה נגד הפשיעה והאלימות, סאוסן משיבה בשלילה מוחלטת. "סוזאן מעולם לא קיבלה איום או אזהרה מגורמים עברייניים לגבי הפעילות שלה. זה פשוט לא סביר. היא גם אף פעם לא הזכירה שמות של גורמים מסוימים במחאות או בפעילויות שלה".

"היום זה אחי – מחר זה אחיך. בואו, עמדו איתנו" – כך צעקה אחות של קורבן פשיעה מהעיר טירה לעבר העוברים והשבים, בקריאה נרגשת להשתתף במחאה שנערכה שלשום (יום ראשון) על ידי משפחות הקורבנות. אף שגל הרציחות אינו פוסח כמעט על אף יישוב ערבי, נדמה שהמציאות בטירה קשה באופן מיוחד – שבעה נרצחים מאז תחילת השנה, מהם שישה רק בחודש האחרון. בין הקורבנות גם איהם נאסר, סגן אלוף ישראל בשחייה בעבר, שנרצח בחודש מרץ.

סואסן עבד אל-קאדר הגיבה על הרצח של נאסר: "אתה יודע שאמא שלו עדיין בוכה עד היום? היא רק מבקשת לדעת למה הרגו את הבן שלה – לא יותר. היא מורה, בעלה מורה, והבן שלהם היה צעיר משכיל וספורטאי מצטיין. ובכל זאת נרצח, בלי להבין למה.

"כשאני מבקרת בבית הקברות", היא מוסיפה, "אני רואה כל הזמן משפחות שמגיעות לקברי ילדיהן שנרצחו לאחרונה. זה מראה טרגי שלא דמיינו שנראה בטירה, אפילו לא בסיוטים הכי גרועים שלנו.

"החלום שלי הוא שאחותי סוזאן תהיה הקורבן האחרון, ואני מתכוונת להמשיך בדרכה. אני עובדת כשכירה והייתי פעילה חברתית במידה מסוימת, אבל כאחותה הגדולה של סוזאן, אני מרגישה שיש לי אחריות להמשיך את המסלול החברתי והמסר שהיא נשאה כל חייה. כבר פניתי לארגונים שסוזאן היתה פעילה בהם כדי להמשיך את דרכה, להנציח אותה ולכבד את זכרה".

סאוסן מבקשת להשמיע מסר – לילדיה ולכל הצעירים בעירה ובחברה הערבית. "אין לנו דרך אחרת לשרוד בארץ הזו אלא באמצעות השכלה, לימודים והצלחה מקצועית. נכון, גל הרציחות לא פסח גם על צעירים שבחרו בדרך הזו. אבל זו הדרך היחידה שעשויה לפחות לצמצם את הסיכוי להיסחף לעולם הפשע, שהיום שולט ברחוב הערבי ללא עוררין, בלי פיקוח ובלי דין וחשבון".

רצח סוזאן עבד אל-קאדר אינו "עוד מקרה". כשאישה אמיצה, אם, פעילה, בונה קהילה – מוצאת את מותה מירי מטווח קצר ברחוב שבו היא חיה – זו איננה טרגדיה פרטית. זהו כתב אישום; כתב אישום נגד מדינה שמאפשרת לאזרחים שלה להישחט באין מפריע, נגד משטרה שיודעת הכול ובוחרת שלא לפעול, נגד מערכת שאחראית מציאות שבה, במילים הפשוטות ביותר, חיי ערבים שווים פחות.