צפו: מתנחלים מתעמרים בפלסטיני. האם זו משמעות הזיקה היהודית לחברון?
בסרטון של ארגון "בצלם" נראית קבוצת מתנחלים מלווה בכלב, שהחליטה לחגוג פורים במחסום בחברון תוך התעמרות והפחדה של פלסטיני שצילם במקום. השוטרים במקום גירשו דווקא את הצלם כי "זה מקום ליהודים". המשטרה בתגובה: הצלם עורר פרובוקציה, פועלים מתוך ערך כבוד האדם
בסרטון הזה של "בצלם" שמתפרסם כאן לראשונה, אין דם. אין שום אלימות פיזית יוצאת דופן. בסך הכל מחסום בחברון – שגרה – עם כמה שוטרי מג"ב וכמה יהודים טובים מחברון שרק רוצים לעשות קצת שמח לכבוד חג הפורים. השמחה שלהם כוללת בריונות, הטרדות והפחדה באמצעות כלב. איזה צחוקים.
במהלך פורים האחרון, ב-12 במרץ, תיעד תושב חברון, עבד אל-עלים א-סלאיימה, את שוטרי מג"ב שעיכבו צעיר פלסטיני שביקש לעבור במחסום המאפיה המגביל מעבר של פלסטינים למסגד אל-איבראהימי – מערת המכפלה. בסרטון, המורכב מתיעוד של א-סלאיימה ומתיעוד של מתנדבת בצלם סוהיר פאח'ורי מחלון ביתה נראה אחד השוטרים כשהוא ניגש לצלם ומבקש ממנו להציג בפניו תעודת זהות. אז מגיע למקום רכב וממנו יוצאת חבורה עליזה של מתנחלים, כשהיא מלווה בכלב רועה גרמני קשור בחבל. את החג שלהם הם החליטו לבלות ב"חיזוק" השוטרים, ומסתבר שהדרך הטובה ביותר שהם מצאו להרים את המורל ולחגוג עד לא ידע, היא בהטרדת פלסטינים במחסום.
"חברה, אנחנו פה, אל תדאגו", הם אומרים לשוטרים, כשהם חגים מסביב לא-סלאיימה. השוטר מחזיר את תעודת הזהות לא-סלאיימה שממשיך לצלם לאחר שהתרחק מהמתנחלים. אז מתקרב מתנחל לא-סלאיימה עם הכלב כשזה נובח ומאיים. א-סלאיימה מבקש להרחיק ממנו את הכלב אבל אף אחד מהשוטרים לא מתייחס. הא מאיים שיגיש תלונה נגד השוטרים שלא עושים כלום, והמתנחלים מפזזים מולו באדנות. הם יודעים שגם אם יגיש תלונה – מי בדיוק יעשה איתה משהו? הרי מותר להם. (ראו תגובת המשטרה בסוף הפוסט שטוענת שהצלם הוא זה שעורר פרובוקציה). "זה מה שקורה למי שמתעסק עם החיילים שלנו" צועקות המתנחלות כשהן רוקדות עם פיאות צבעוניות וכובעים פורימיים על ראשיהן, והכלב נובח.
אז ניגש השוטר דווקא לא-סלאיימה ומורה לו להסתלק מהמקום. א-סלאיימה מבקש מהשוטר שירחיק ממנו את הכלב כדי שיוכל לעזוב את המקום, אבל השוטר אפילו לא מגיב. הוא ממשיך לדרוש מא-סלאיימה ללכת בזמן שהמתנחלות מפזזות והכלב נובח. א-סלאיימה ממשיך לבקש שירחיקו את הכלב שמפחיד אותו, והשוטר אומר לו שוב – אתה לא יכול להישאר כאן. לך. "למה?" שואל א-סלאיימה. "כי זה מקום ליהודים" עונה השוטר. "יש לך צו?" מתעקש א-סלאיימה ומבקש שירחיקו את הכלב, והשוטר מאבד את סבלנותו ומרים קול, "אל תדליק אותי", הוא מאיים. ברקע מקפצות בשמחה המתנחלות וקוראות לעבר א-סלאיימה: "מדינת ישראל שייכת לעם ישראל, יא בן זונה". לעבר השוטרים הן זורקות "מצלם אתכם הזבל הזה", אולי בתקווה לחמם את העניינים.
וכך זה עובד. כוחות הבטחון שומרים על מתנחלים שנהנים מניסיונות השפלה של פלסטיני אקראי במחסום.
> אין שום דבר אנטישמי בהחלטת אונסק"ו בעניין חברון
מדוברות המשטרה נמסר בתגובה לסרטון:
מדובר בסרטון ערוך ומגמתי המציג מצג שווא של המציאות בחברון. בסרטון נראים הלוחמים מעכבים חשוד אחד לבדיקה אשר בסיומה הוא השתחרר והתבקש לחלוף את החסם ולהמשיך ללכת, אך החשוד נשאר במקום ועורר פרובוקציות מיותרות. בשום שלב לא נראים הלוחמים כמי שאפשרו תקיפה של הכלב את החשודים.
צר לנו שישנם ארגונים שמטרתם להכפיש את שם הלוחמים שמסכנים מדי יום את חייהם למען ביטחון האוכלוסייה. לוחמים שבמציאות מורכבת פועלים מתוך ערכים של שליחות, אהבת המולדת, חיי אדם וכבוד האדם.
אין אלא לשפשף את העיניים ולתמוה האם דוברות המשטרה ואני ראינו את אותו סרטון. (נשלח למשטרה גם חומר הגלם שנמצא בסרטון ביוטיוב וזמין לכל מי שיכנס). איך הפך הצלם המתלונן, שנפל קורבן למצב הרוח הטוב שתקף קבוצה של מתנחלים בחג פורים, ל"חשוד" שמעורר פרובוקציה? ואיזה ערך של כבוד האדם עומד מאחורי קבוצה של גברים צעירים במדים שמאפשרת התעמרות באדם שמחזיק מצלמה?
הדרך להנכיח את הזיקה היהודית לעיר האבות עוברת תמיד בהשפלה, התעמרות ודיכוי של פלסטינים. הזרועות המבצעות משולבות – כוחות הבטחון השונים והמתנחלים. אולי במקום לצרוח שאונסקו אנטישמים נחשוב איך המעשים שלנו נראים?
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן