newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרס ישראל למרים פרץ: השתקפות מדויקת של ערכי מערכת החינוך וכשליה

תלמידי ישראל לומדים כמעט רק היסטוריה יהודית, יוצאים לטיולי אדונים במזרח ירושלים עטופים בדגל הלאום, ומופגזים ב"מורשת קרב" ונוכחות צבאית מתמדת בבתי הספר. פרץ היא עוד חלק במסע חינוך הנוער לקראת היותם חיילים בצבא הכיבוש

מאת:

כותב אורח: מנשה שרביט

ועדת פרס ישראל חשבה שצריך לתת למרים פרץ את פרס ישראל בגלל שבין היתר היא "סמל למסגרת הרוח היהודית והישראלית". אין דבר עצוב ומדויק יותר מהגדרה זו. ואני לא מתכוון לעצב על מות בניה (איכשהו האב אף פעם לא בפריים של השכול הזה אלא רק "אם הבנים"), אלא על כך שפרץ מסמלת בעיניי את פטיש תרבות השכול, אהבה מקודשת בדם, רוח יהודית ישראלית שכל כולה הכשרת בשר התותחים הבא.

שמעתי את מרים פרץ במספר הזדמנויות מול תלמידים, ובעיקר מול קהל של מורים. בנימוקי ועדת הפרס נאמר "מאז שנפלו בניה מקדישה פרץ את חייה לחינוך ולהנחלת המורשת היהודית והציונית, כשהיא עורכת מסעות של הרצאות בפני בני נוער וחיילי צה"ל ואף יוצאת לקהילות ברחבי העולם". לפרץ יש כריזמה אדירה, היא נואמת מוכשרת ואני רק מתקנא ביכולתה לכבוש קהל. אין כמעט עין שנשארת יבשה מסיפור נפילת בניה. אבל מה שנתפס כיתרון בעיני ועדת הפרס ובעיני קהל אוהדיה הגדול, הנחלת המורשת הציונית יהודית ישראלית, נתפס בעיניי כנזק אדיר לנוער הישראלי.

> כשהשכול הופך למפעל חיים

מרים פרץ (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מרים פרץ (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

"רוצים ניידת הסברה של צה"ל?"

פרץ היא עוד חלק בפאזל האינדוקטרינציה של הנוער הישראלי לקראת היותם חיילים בצבא הכיבוש. לפאזל זה חלקים רבים: תכנית הלימודים בהיסטוריה עוסקת כמעט כולה בהיסטוריה יהודית, והקו לכל אורך התכנית הזו הוא של מרידות ומלחמות היהודים. ישנו מקצוע לימוד שנקרא של"ח, שדה לאום חברה. כל תלמידי כתות י' עולים במסגרת לימודי של"ח לירושלים, מתהלכים עטופי דגלי ישראל באבו-תור וסילואן כאדוני הארץ. בטיולים השנתיים משלבים באופן קבוע סיורי מורשת קרב, החל מגשר הזיו דרך עמק הבכא ועד לדגל הדיו. ולא נרחיב כאן על פרויקט הלאומנות הגדול שנקרא מסעות לפולין. תרבות שכל כולה אומרת עומדים עלינו לכלותנו, ניצחנו, אבל חשוב שנמשיך להילחם. ומתוך זה עולה כמובן גבורת הלוחמים, קידוש מושג ההקרבה למען המולדת וטוב למות למען ארצנו.

בכל שנה מתקיימת פגישה של נציגי לשכת הגיוס ונציג משרד החינוך עם מנהלי בתי הספר התיכוניים, פגישה אישית שבו מוצגים למנהלים נתוני הגיוס של בית ספרו מהשנתונים הקודמים. אחוז מתגייסים, אחוז המגיעים ליחידות קרביות ולקצונה וכו'. כמו המיצ"ב במתמטיקה, כך גם כאן מציגים למנהל את נתוני בית הספר בהשוואה לממוצע הארצי. ואז מתחילות השאלות למנהל: "למה אתם לא יוצאים לסיור מורשת קרב עם תרגיל טנקים ברמת הגולן? מה דעתכם שתגיע אליכם ניידת הסברה של צה"ל? תפרסו אותה בחצר ותעשו הפנינג יחידות צה"ל". עוד ועוד הכנת הנוער להיות חיילים.

חלק חסר בפאזל זה למשל לא לספר לתלמידים שכשמפרסמים את מספר הנופלים במערכות ישראל, יותר מחמישים אחוז מהם נהרגו בתאונות שונות או שבשנים 2009-20011 התאבדו כ 70 חיילים. לא לספר על עשרות אלפי החיילים הלא יהודים (בנים לעולי חבר המדינות) שאם הם ייהרגו "למען המולדת" אי אפשר יהיה לקבור אותם  ככל חייל אחר.

ואת מי אסור להכניס לבתי הספר? את שוברים שתיקה, שהרי הם עוד יכולים לגרום לנוער לפקפק בצדקת דרכנו או לתהות מה משמעות המושג זכותנו על הארץ. ארץ? זה נורא מבלבל, הרי בשיעורי אזרחות למדנו על מדינת ישראל, לא על ארץ ישאל. ואת מי עוד אסור להכניס לבתי הספר? את פורום המשפחות השכולות. באופן תיאורטי מותר, אלא שאז  אתה נתפס מיד כבית ספר של עוכרי ישראל, סמי בוגדים, ואף מנהל כמעט לא מעוניין שכך ייתפס בית הספר שלו.

הענקת הפרס למרים פרץ משקפת בדיוק את הרוח הישראלית יהודית ציונית: קידוש הקרבת הבנים והשכול והרחקת הקולות הקוראים לפיוס ויציאה ממעגל הדמים והאיבה.

מנשה שרביט הוא מורה להיסטוריה ומחנך לדמוקרטיה, התיכון הישראלי למדעים ולאומנויות, ירושלים.

> הפיל בחדר של בנט עולה להורים כסף, והרבה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
בית ספר בית ג'יז. כיום מצפה הראל (צילום: רנין ג'רייס, באדיבות: זוכרות ذاكرات)

בית ספר בית ג'יז. כיום מצפה הראל (צילום: רנין ג'רייס, באדיבות: זוכרות ذاكرات)

עדים דוממים: בתי הספר בכפרים הפלסטיניים הנטושים

כמו הסיפור הציוני, גם הסיפור הפלסטיני אינו רק איבה ומלחמות. בתי הספר הפלסטיניים, שעומדים עדיין על תילם ברחבי הארץ, מעידים על סיפוריהם של ילדים שזוכרים כיצד ציירו בננות וגנבו תאנים. אין צורך לפחד מהסיפורים, רק לפתח את שריר האמפתיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf